האם אפשר לתרגם מחזה מקורי לשפת המקור?

המחזה הישראלי 'מקווה' של הדר גלרון, שזכה ב- 2004 בפרס הצגת השנה בתיאטרון הישראלי, מגיע בדצמבר לתיאטרון יידישפיל, ובמובנים רבים, בתרגומו ליידיש, מגיע לביתו האמיתי…

הפעם לצד כוכבות כמו ענת עצמון ואירמה סטפנוב, משתתפת בהצגה גם המחזאית עצמה.

מקווה. צילום מאת ז'ראר אלון
מקווה. צילום מאת ז'ראר אלון

 

ההצגה 'מקווה' בתיאטרון יידישפיל, מציגה את מפגשן החודשי של מגוון דמויות נשיות – חרדיות, דתיות וחילונית אחת, באותו מקום אינטימי היוצר מערכת יחסים מרתקת. יחד עם חשיפת גוף הנשים הטובלות במקווה, נחשפים הסודות והשקרים, המאוויים והגעגועים, בעולמן של הנשים הדתיות, החיות בחברה המייעדת להן תפקיד מוגדר, ואינה מתייחסת לצרכיהן כפרט. כל הדמויות נמצאות במצב כזה או אחר של כפייה. שושנה הבלנית המבוגרת מסתירה את קשריה עם בתה שיצאה בשאלה. שירה הבלנית החדשה נמנעת מיחסי אישות עם בעלה הסובל מנכות כי היא אינה מעוניינת בילדים נוספים ולכן נשארת לישון במקווה. הינדי מבוגרת מכדי שתהיה לה נידה ופוקדת באדיקות את המקווה כדי לשמר את נישואיה. תהילה היא כלה צעירה הפוחדת לממש את נישואיה ובכלל אוהבת בחור אחר. חדווה היא אישה מוכה הנשואה לעסקן רבני ובתם אלישבע מסתירה בשתיקתה את הסוד הזה. מיקי היא חילונית הנאלצת ללכת למקווה כי בעלה חזר בתשובה ומסרב לגעת בה בלי אישור של בלנית. במהלך המחזה סודותיהן של הנשים מתגלים, והן נאלצות להתאחד ולעמוד אל מול העולם הגברי שבחוץ (דמויות ללא פנים שנשמעות במגה-פון), ולהתמודד עם  סופה הטראגי של אחת הדמויות…

לאחר הצלחתו האדירה של המחזה 'מקווה' בארץ ובעולם, היה זה כמעט בלתי נמנע לתרגמו ליידיש, אשר במובנים רבים מהווה את שפת המקור עבורו, כפי שמתאר במאי ההצגה, מיכה לבינסון: "כבר בקריאה הראשונה של המחזה ביידיש הבנתי שזה לא באמת תרגום, משום שרוב הדמויות בהצגה מדברות יידיש כמו במציאות, ולכן, בחווייה שלי כבמאי וכמי שביים את ההצגה המקורית לפני יותר מ- 10 שנים, יש משהו בגרסה הזאת שהוא מאוד אותנטי, כאילו ההצגה מגיעה הביתה".

"המחזה אינו נגד החברה החרדית, אלא מציג את המקווה כאמצעי למפגש בין קבוצת נשים הטרוגנית", מוסיף לבינסון. "הוא עוסק בכוחן של הנשים ובאפשרותן להשפיע ולמרוד, ומטפל בהיבטים שנולדים מהחיבור הבעייתי בין פוליטיקה לדת".

המחזאית הדר גלרון, משתתפת הפעם בהצגה גם כשחקנית. "ההצגה המקורית התרחשה ב-2004, ומאז ועד היום התרחשו  מהפכות בחברה החרדית ובחברה הישראלית בכלל, ולכן ביצענו התאמות בעלילה ואזכורים אקטואליים. היה לנו חשוב גם להמחיש שמדובר במחזה שמתרחש בימינו, ושהצופים לא יטעו לחשוב שמדובר בדמויות 'עתיקות' שחיו לפני מאה שנה… לצערי, אני לא יודעת יידיש, ומיקי, הדמות שאני משחקת, היא דוברת העברית היחידה בהצגה, אך לשמחתי זוהי הדמות שאני הכי מתחברת אליה ומאפשרת לי להביע בקול רם ובצורה נועזת את מה שבליבי ולהעביר את החוויה שלי ואת קולי הייחודי. העובדה שכולם מדברים יידיש מלבדה יוצרת גם סיטואציות קומיות, וההצגה בכלל מאוד מצחיקה, מעבר לנושא הרציני שבו היא עוסקת".

ענת עצמון, מגלמת בהצגה את דמותה של הינדי, אישה עשירה ומבוגרת, תככנית וחורשת מזימות. "הדמות שלה עוברת תהליכים ושינויים מרתקים במהלך ההצגה, כדמות שמשדרת עסקים כרגיל, עד שהדברים צפים ועולים בהדרגה לפני השטח", אומרת עצמון. "הסיטואציה הבימתית יוצרת כור היתוך של נשים שכל אחת מהן מביאה את העולם שלה, בתוך המארג השלם שהוא מרתק בעיניי. זאת הפעם הראשונה שמזדמן לי לשחק בהצגה שכולה נשים, וזאת חוויה מאוד מעניינת ויוצאת דופן. כידוע, אני ביידישפיל כבר המון שנים, ואני נהנית לראות את השינויים שמתרחשים בו, כמו העלאת יצירות ישראליות מקוריות ומודרניות כדוגמת 'מקווה' והישענות על דור צעיר יותר של שחקנים".

מקווה. מאת: הדר גלרון, בימוי: מיכה לבינסון, תרגום ליידיש: לאה שלנגר, עיצוב תפאורה: כנרת קיש, עיצוב תלבושות: דליה פן הלר, מוסיקה: אלדד לידור, עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי, תרגום סימולטני: לורה סהר

בהשתתפות: ענת עצמון, הדר גלרון, אירמה סטפנוב, מירי רגנדורפר, אליאן דבאל-שור, הילית דייטש/מיטל אבני

בליווי תרגום לעברית ולרוסית. החל מדצמבר 2014  בהיכלי התרבות ברחבי הארץ

למידע ולהזמנות: 03-5254660 שלוחה 1

 לרכישת כרטיסים ומידע על ההצגה

חזרה לחדשות ועדכונים