והרי החדשות

מאת: נעה ארבר.

עולם האופנה מיטלטל, מעצבים באים ואחרים פורשים ובסדנאות העיצוב הכיסאות המוזיקאליים לא מפסיקים להתנגן. לפני חודש התייתם הסטודיו של אוסקר דה לה רנטה שהלך לעולמו אך הספיק לבחור את מי שיירש את כיסאו הווירטואוזי. המשימה לא הייתה קלה על דה לה רנטה שהצהיר שאיננו מתכוון לפרוש אך מחלת הסרטן שהתבייתה בגופו, הפרה את התכניות.

ואכן חודש ימים לפני מותו מונה המעצב הבריטי פיטר קופינג, שבעבר היה יד ימינו של מרק ג'יקובס ולאחר מכן מנהל אמנותי של "נינה ריצ'י" בפריז, למנהל האמנותי של המותג. דרמת פרידה נוספת אפיינה את פרישתו הצורמת של ניקולא גסקייה מבית בלנסייגה שעבר לבית "לואי ויטון" כמחליפו של מרק ג'יקובס. תחלופה של כישרונות מוכחים במוכשרים אחרים מוכרת, אך בחירה במעצב כמו אלכסנדר וונג, כוכב צעיר ממוצא טייוואני אמריקאי, מוכשר ככל שיהיה כמנהל אמנותי של בלנסייגה וכמחליף של אחד המעצבים המוכשרים של המאה הנוכחית דורשת הוכחות. במקביל  נבחר וונג כמעצב התורן ל- H&M שעיצב סדרה מוגבלת של פריטי לבוש  ואביזרים בסגנון ספורטיבי קודר. אן דמלמוסטר המעצבת הבלגית האוונגרדית נפרדה, אמנם לפני כשנה, מבית האופנה המהפכני שהקימה לפני 22 שנים וג'יל סאנדר נטשה, בפעם השנייה, את בית האופנה שהקימה לפני 46 שנים. גם בבית הרמס היוקרתי הכיסאות רועמים עם עזיבתו של המעצב הצרפתי קריסטוף לאמייר. גם ג'ון גליאנו לא נשאר יתום והוכתר לאחרונה כמנהל האמנותי של "מזון מרטין מרג'יאלה". אך הידיעה המסעירה ביותר מגיעה מז'אן פול גוטייה שלא יציג יותר את אוספי האופנה המוכנה ללבישה, אחד המותגים הנחשקים והמועתקים, אך ימשיך לטפח את קו האופנה העילית. אכן סערות ולא בכוס מים אלא באוקיינוס רחב הידיים של בירות האופנה וסדנאות המעצבים השוקדים למצוא את הדבר הבא שיהפוך את קרביו של עולם האופנה.

אוסקר דה לה רנטה בסוף תצוגה
אוסקר דה לה רנטה בסוף תצוגה

ניו-יורק מתאבלת

הקיץ האחרון

כל מי שנהג לצאת מהתצוגות של אוסקר דה לה רנטה מחייך ואופטימי, כבר לא יזכה לחוויה המופלאה הזו. בספטמבר האחרון הציג דה לה רנטה את האוסף האחרון שעיצב, חודש לאחר מכן נפרד, זקן מעצבי האופנה האמריקאים, מכל העולמות. הוא חתם  82 שנות חיים תוססים ויצירתיים, ונפרד מכל הנשים היפות והעשירות, הכוכבות, נשות נשיאים, ונסיכים שאותן הלביש שנים ארוכות. את האוסף האחרון לקיץ 2015, הציג דה לרנטה כשהוא מוקף בזרי פרחים,  ולא מדובר בפרחים המופלאים, המודפסים והרקומים, שעיטרו את הבגדים היוקרתיים שעיצב אלא במרבדי הפרחים שנפרשו לפתחו של מסלול התצוגה. לאחר מותו ניתן היה לדמיין  שאולי זו הייתה משאלתו של דה לה רנטה להיפרד מהעולם כפי שנהג לחיות, מוקף בניחוחות של מרבדי פרחים.

דה לה רנטה לא היה מעצב רדיקאלי, הסגנון שלו לא היה פוליטי וגם לא פרטיזאני, הוא לא נחשב כחדשן או מהפכן, הוא פשוט עיצב בגדים יפים  לאנשים "יפים" ועשירים, אופנה גבוהה לחברה הגבוהה, קוטורייר שהפליא  לעצב דגמים  אלגנטיים ומושקעים בגזרות משוכללות ובעבודות יד מופלאות. דה לה רנטה היה איש אמיד, חביב וחברותי שיחסר לא רק בגלל הבגדים היפים והמעשיים  שעיצב אלא בגלל  אישיותו  ואופיו הידידותיים. הוא היה "אקסטראורדינרי" –  יוצר נלהב וג'נטלמן שייצג את פסגת האלגנטיות בחייו האישיים והיצירתיים.

דה לה רנטה הבין, חי ומימש את המונח "לייף סטייל", הוא חי בסטייל, התלבש בסטייל והלביש נשים בסופר סטייל – בגדים  מהודרים, אלגנטיים ושורדים – נכס אולטימטיבי באכסניות הלבוש של האלפיון העליון. הוא סגנן ואבזר את הנשים בתכשיטים שעיצב ועטף אותן בניחוחות הבשמים שרקח.

אוסקר דה לה רנטה בסוף תצוגה2

 

שמונה שנים הוא התמודד עם מחלת הסרטן ולא נכנע, הוא המשיך להתנהל באופטימיות ורוגע שהשתקפו בבגדים שעיצב ובמיוחד באוסף האחרון. אוסף אופטימי משופע בהדפסים ורקמות פרחים בגוונים שמחים ומאירים.  דה לה רנטה, שעד ימיו האחרונים הצהיר שאיננו מתכוון לפרוש, התקשה למצוא מחליף ראוי שימלא את מקומו. אפילו ג'ון גליאנו, שהודח מבית דיור וזכה לקורת גג בסטודיו של דה לה רנטה, לא הצליח  לשרוד יותר מעונה אחת. דה לה רנטה אמנם הוקסם מכישוריו האוונגרדיים של גליאנו אך לא מצא אותו מתאים להיכנס לנעליים המלוטשות שלו ולהתחבר לסגנונו המוקפד והאלגנטי. דה לה רנטה, כדבריו, מעולם לא נעל נעלי סניקרס, למעט נעלי ספורט לבנות למשחקי טניס, הוא גם לא נהג להופיע בציבור או אפילו בסטודיו כשהוא איננו מחויט ומעונב למשעי, עם ממחטה צבעונית מציצה מכיס מקטורנו. כך הוא גם קד בסופה של התצוגה האחרונה כשהוא נשען על זרועותיהן של הדוגמניות כשברקע וילון אדיר של זרי פרחים. דה לה רנטה היה אישיות יוצאת דופן, הוא מעולם לא לבש תחפושות מוזרות בתצוגות בדומה לג'ון גליאנו, לא לבש חולצות טי שחורות כמו ג'ורגיו ארמני, לא הופיע במכנסי ג'ינס מיושנים כמו רבים מהמעצבים ולא גמע את המסלול בשעטות שמאפיינות את ז'אן פול גוטייה. כאמור, חודש לפני מותו מונה המעצב פיטר קופינג, שפרש מבית נינה ריצ'י  בפריז, למנהל האמנותי של בית האופנה.

אוסקר דה לה רנטה בסוף תצוגה4

אוסקר דה לה רנטה בסוף תצוגה3

הקריירה היצירתית של דה לה רנטה, יליד הרפובליקה הדומיניקאנית  החלה בהיותו בן 19  עם הגיעו למדריד על מנת ללמוד באקדמיה לאמנות. במקביל עבד כמאייר למעצבים ובתי אופנה ביניהם קריסטובל בלנסייגה, אחד מגדולי המעצבים במאה ה-20. בלנסייגה התרשם מאוד מהאיורים של דה לרנטה ואפשר לו לעבוד במחיצתו.  ממדריד הוא עבר  לפריז ועבד כמעצב מתמחה בבית האופנה של לאנוון. בתחילת שנות השישים עבר לניו-יורק ובהמלצתה של דייאנה ורילנד, העורכת האיקונית של ה"ווג" האמריקאי, החל לעצב לאליזבט ארדן. לאחר שנתיים עבר לסטודיו של ג'יין דרבי, תופרת עילית בשדרה השביעית-שדרת האופנה בניו-יורק. לאחר מותה של דרבי המשיך דה לה רנטה לנהל את הסטודיו ולאחר שנתיים העניק לו את שמו. בתחילת שנות התשעים מונה למעצב האופנה העילית של בית באלמיין בפריז ובמקביל  המשיך לעצב למותגו האישי וליקירות החברה הגבוהה.  

יותר מחמישה עשורים התנהל דה לה רנטה בדרכיו האצילות, כ"סולטן הנעימות והחן", כפי שכינתה אותו פרן מאליס, מי שהייתה שנים רבות, מנהלת מועצת מעצבי האופנה האמריקאים. הפרידה מדה לה רנטה הייתה עצובה, משפחתו, ידידיו, עורכי התקשורת כוכבים וקולגות אבלים, ליוו אותו בדרכו האחרונה כשהם עוטים בגדים שחורים.

תערוכה – בגדי אבלות

אוסקר דה לה רנטה נפטר ב-20 לאוקטובר יום לאחר מכן  נפתחה, במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו-יורק התערוכה ""Death Becomes Her: A Century Of Mourning Attire –   "מוות הולם לה: מאה שנים של לבוש אבלות". את התערוכה הגו זמן רב לפני מותו של דה לה רנטה, אך התזמון המפתיע של מותו ופתיחת התערוכה התקבל כהוקרה לאיש ולמורשת יצירותיו שהפכו לנכס אמריקאי לאומי. מנהגי אבלות הם עניין של תרבות ומקום, לכל ארץ, דת או תרבות מנהגי אבלות, צבעים וטקסים אחרים. למפגש הנדיר בין אופנה עלית לאופנת האבלות, הקודרת והמסתורית בתקופה הוויקטוריאנית, ישנם הדים יצירתיים מעוררי עניין וסקרנות במאה ה-20 וגם במאה הנוכחית.

המוות הולם לה: 100 שנות אבלות בתערוכה בניו יורק

התערוכה, שנאצרה על ידי הרולד קודא, האוצר הראשי של מכון האופנה במוזיאון  המטרופוליטן  בסיועה של ג'סיקה ריגן עוזרתו, דנה בפריחה ובקמילה של אופנת האבלות במאה ה-19.  שלשים דגמים בנוסף לאביזרים, מסמכים  ואיורים מאותה התקופה, מוצגים במדור האופנה של המוזיאון, שלאחרונה הוסב שמו ל"מרכז אנה ווינטור לאופנה", על שמה של עורכת הווג האיקונית ופטרונית ערבי הגאלה השנתיים במטרופולין. בדומה לתערוכות אחרות במוזיאון גם תערוכה זו עוסקת במחקר ובוחנת את הדינאמיקה והאסתטיקה שמעורר דו שיח מוזר שמתנהל בין יגון לפאר ובמעברם של הבגדים השחורים ממלתחות היגון למלתחות המודרניות במאה ה-20. אוסף הפריטים המוצגים בתערוכה, מציבים תמונות אבלות חריגות שמשקפות את מעמדם החברתי של האבלים ואת הקירבה שלהם למת. מצד אחד מוצגים פריטי לבוש פשוטים וצנועים לאבלים ממעמדות נחשלים מול פריטי לבוש מפוארים לאבלים מהמעמד הגבוה, ובהתאם לכללי הטקס לבוש צנוע בתחילת תקופת האבלות, שמשתנה בהדרגה, לבגדים מיופים עד מפוארים לקראת סופם של ימי האבל.

"מוות הולם לה"
"מוות הולם לה"

בולטים במיוחד מערכות וגלימות מפוארות שעוצבו בסגנון האופנה העילית, כיסויי ראש, צעיפי פנים, אביזרים, תכשיטים וכובעים דרמטיים מפוארים בדומה לכובעים שנשים נוהגות לחבוש למרוצי האסקוט. אכן, אנטיתזה מביכה למצבן הנפשי של הנפשות האבלות והדואבות שבהתאם לכללי הטקס נאלצו, בניגוד לרחשי ליבם, להתהדר בפריטי לבוש מפוארים. ואכן מוצגות בתערוכה גרסות שונות של בגדים צנועים, מעוצבים מחומרים פשוטים, מול בגדים מעוצבים מבדי משי, מלמלות ובדי ברוקאד. פריטי לבוש בגזרות מורכבות עם חצאיות ושרוולים תפוחים עם אמרות מקורזלות, חריזות, רקמות מפוארות וסרטי משי קלועים, שדומים להם נראים על מסלולי האופנה העילית. אין ספק שהמראות מביכים ועשויים להפגין נוכחות מפתה מנוגדת לאלמנות, שמשדרת תמימות. התערוכה, משקפת את סגנון לבושה ואת הטרגדיה של המלכה ויקטוריה ששקעה בדיכאון עמוק לאחר מותו של בעלה הנסיך אלברט והאריכה להתאבל ולהופיע, היא  ובני משפחתה, בבגדי אבלות תקופה ארוכה. מלבושי המלכה  ויקטוריה שזכתה בתואר "האלמנה  מווינדזור", היו מקור השראה לסגנון הלבוש הווקטוריאני שחזר למסלולי האופנה במהלך המאה ה-20 וה-21. בתקופת האבלות הויקטוריאנית, היו חייטים ותופרות עילית וגם בתי כל בו וחנויות מיוחדות שהתמחו בייצור בגדי אבל שחורים לטקסי הקבורה הראוותניים והפזרניים שהתנהלו באותה העת. תעשייה מוכתבת עם חוקים מוגדרים הנוגעים להתנהלות האבלים, לאופיים של הבגדים ולסגנונם המותר של האביזרים והתכשיטים.  כמו גם חוקים ברורים שהכתיבו את משך תקופת האבלות בהתאם לרמת הקרבה המשפחתית של האבלים למת. נוהלי האבלות הכפויים הסתיימו בהדרגה בשלהי התקופה הויקטוריאנית כאשר הרסנים הוסרו והחוקים התרככו והותאמו להבנות ולצרכים האישיים של התקופה המודרנית. רק הצבע השחור נשאר אחד מסמלי האבל היציבים  שפלש והתחזק כצבע ניטראלי  מוביל וכסמל לאופנה אלגנטית ובטוחה במלתחות היומיומיות. 

לאפייט פותחת שולחן

"לאפייט איטליה", השיקה את קולקציית החורף בחנות הרשת ב"גן העיר" ועוררה תיאבון (לנעליים) בדומה לארוחת גורמה שקשה לעמוד בפני פיתוייה. האופן שבו הוצגו הדגמים בחלונות הראווה ועל מדפי החנות  הזכיר קודים אסתטיים ומזמינים אופייניים לשולחן ערוך בסרוויסים איכותיים. מנות נדיבות של "תקרובת" מסוגננת; נעלים ואביזרים שהוצבו בקבוצות הומוגניות שונות, מעוצבים מאותם החומרים, אותם המרקמים, הצבעים והעיטורים שמופיעים בנעליים שטוחות, נעלי עקב, מגפיים ותיקים. הדרכה  חזותית שמאפשרת לכל אחת להתמקד בסגנון ובדגם שעונה על צרכיה וטעמה האישי וגם מלמדת שלא חלף זמנו של המראה השלם.

 

לאפייט
הקולקציה של לאפייט

רשת לאפייט נוסדה בשנת 1938 על ידי משפחת בלס שפתחה חנות  נעליים ברח' קינג ג'ורג' בתל-אביב. כיום זו רשת משפחתית שבחסותה שמונה סניפים ברחבי הארץ בהם ניתן למצוא  דגמים  יוקרתיים המיוצרים בבתי אופנה איטלקיים נבחרים. לאחרונה נוספו לרשימה חמישה מותגים חדשים, שכל אחד מהם מתמחה בסגנון הנעלה אחר, שמייצרים ללאפייט  PRIVATE LABELING, – דגמים בלעדיים שלא נמכרים במקומות אחרים.  הקולקציה והסטיילינג של החנות משקפים את המגוון הרחב של מגמות ההנעלה והאבזור וגם את הקניינות המקצועית של לאפייט, את הבחירה המוקפדת של דגמים והחשיבה המתחשבת בצרכים וטעמים שונים. בהתאם לכך הקולקציה המקיפה כוללת דגמים קלאסיים וספורטיביים – נעליים נוחות עם עקבים שטוחים או נמוכים וכלה בנעלים אלגנטיות ונעלי ערב מהודרות. בולטים באוסף עקבים מתנשאים ובמיוחד עקבי תכשיט מפוסלים, מבחר מרשים של מגפונים  ומגפיים בגבהים שונים שמתפרשים לאורכה של הרגל ודגמים גבוהים שחוצים את מפלס הברך. דגמי הקולקציה מיוצרים מעורות רכים ומשובחים, בחלקם מוטבעים או מודפסים בדוגמאות מנומרות, הדפסי פרחים מוזהבים,  מעוטרים ברקמות, תפורים ופרזולים, שרשראות ואבני קריסטל. למרביתם ניתן להתאים  תיקים מעוצבים מאותם החומרים ובאותם העיטורים, מקטורני עור צבעוניים, עדיים וצעיפים. 

הסקופ של SCOOP

SCOOP משתלבת במגמות גלובאליות ומאחדת כוחות. הרעיון איננו חדש, מעצבים, איקוני סטייל ואמנים בינלאומיים נשכרים  על ידי רשתות ובתי אופנה על מנת לתבל את עיצוביהם  בטעמים חדשים. H&M ניסתה, והפכה את הניסיון לשגרה ומאז שיתוף הפעולה, בשנת 2004, עם קרל לגרפלד ממשיכה הרשת להציג מדי שנה אוספי לבוש של מעצבים, אושיות תרבות ואמנים  בינלאומיים שמעצבים קולקציות ייחודיות למותג העממי. בין אלו ששיתפו פעולה עם  הרשת הבינלאומית היו סטלה מקרתני, רוברטו קוואלי, ויקטור ורולף, אלבר אלבז מלאנוון, ריי קוואקובו מקום דה גרסון, ומדונה,  ביונסה ורבים אחרים. אדידס, כדוגמה נוספת, איחדה כוחות עם מעצבי אופנה ביניהם יוז'י יממוטו וראף סימונס שעיצבו עבורה סדרות אוונגרדיות של נעלי ספורט. המעצבת היפנית הרדיקאלית ריי קוואקובו עיצבה קולקציית קפסולה  שפויה לH&M  ותיקים קלאסיים ללואי ויטון. גם התעשייה המקומית, שמחפשת דרכים לגוון את דפוסי העיצוב, מאמצת את הרעיון  ואת רעיונות העיצוב של מעצבים ויוצרים מקומיים. המעצב הוותיק גדעון אוברזון מעצב דלתות, מצעים ומטבחים למותגים מקומיים והזמר עברי לידר, המוכר בסגנונו האנין, מעצב אוספי קפסולה לקסטרו. גם ב-SCOOP רואים קרוב רואים רחוק ומבינים שנכון יהיה להתמודד עם דרכי יצירה חדשים, ולתת לאנשים שאינם מתחום ההנעלה לעצב קולקציית קפסולה ניסיונית. תהליך מוכר ומתרחב, שמאפשר לאדריכלים, ואמנים מובילים, דמויות מפורסמות, דוגמניות, סלבריטאים ומעצבי דעת קהל לעצב, במקביל  לעיסוקיהם המונומנטאליים או מעמדם החברתי, לתחומי עיצוב שונים מאלו שהם עוסקים. המעצב הרב תחומי פיליפ  סטארק לדוגמה עיצב, בין יתר עיצוביו  הגרנדיוזיים, כיסאות מטבח, תיקי החתלה מקוריים ואפילו נסחף לעיצובי אופנה היתוליים. גם האדריכל פראנק גרי, מעצב מבנים דמיוניים שהפכו לאתרי תיירות בינלאומיים, עיצב גם תכשיטים, האחים קמפאנה הברזילאים, אמני עיצוב רב תחומי, שמעצבים חפצים יוקרתיים מפסולת, עיצבו תכשיטים יוקרתיים משובצים באבני חן. הבחירה של SCOOP לשלב בהכנת קולקציות הנעליים דמות שאינה מהתחום הייתה נכונה ובדיעבד מוצדקת. ליאת אשורי, סטייליסטית מוכשרת, נבחרה לפני שנה, לעצב אוסף מוגבל של נעלי גברים. לאחר ההצלחה של קולקציית הבכורה, החליטו ב-SCOOP  לשחזר את התהליך בנעלי הנשים. אשורי התבקשה לבחור חומרים מתאימים ואיכותיים, את הגפות, הבטנות, הסוליות והעיטורים, האבזמים והפרזולים וכמו גם  אימומים נכונים ונוחים. תוך התחשבות  באילוצים מסחריים השכילה אשורי לשמור על שפיות יצירתית ולתת מענה אופנתי, איכותי ונוח למגוון רחב של קהלים.  היא עיצבה אוסף ממוקד של שמונה דגמים, בצבע שחור, שאין להם תווית של גיל . עיצובים בטוחים ונוחים, במחירים הגיוניים. ארבעה דגמי מגפונים מעוטרים ברצועות עור מצטלבות. דגם אחד שחציו האחורי בהדפס זברה,  דגם נוסף מעוטר בניטים משושים ואבזמי מתכת, מגפונים מעוצבים בהשראת אוכפים מעוטרים ברצועות עור, אבזמים ופרזולים ודגם אלגנטי בסגנון ויקטוריאני עם שרוכים מושחלים בלולאות מתכת עגולות. הדגמים הקלאסיים כוללים נעלי אוקספורד, עם או בלי לשונית עור משוננת, וסוליות גומי עבות וגמישות.  בנוסף כולל האוסף מגפיים גבוהים ששוליהם חוצים את מפלס הברך.

ליאת אשורי לסקופ
ליאת אשורי לscoop

קשה לעקוב אחר עיסוקיה הרבים של אשורי, וקשה יותר להגדיר את מקצועה. סטייליסטית? לא בדיוק, סטיילינג הוא רק פרק קטן במגוון העיסוקים, העיצובים והביצועים שלה. במציאות היא עוסקת בתכנים שקשורים לאווירה, אסתטיקה וסגנון חיים, מסגננת  תדמיות, הפקות אופנה, תכניות טלוויזיה קטלוגים והפקות בעיתונים, מרצה ומלמדת באקדמיה לעיצוב, בשנקר, בחוגים ואירועים. רשימת עיסוקים רחבה אך האופקים היצירתיים של אשורי פוזלים לתחומים נוספים.  יש לדעתה מקום ליצירת אופנת ערב מקומית בסגנון צעיר ובמחירים הגיוניים, לעצב בגדי הריון אופנתיים, לשדרג את אופנת המידות הגדולות ולטפח אופנה ראויה למגזר הדתי. יש מקום לשינויים מרחיקי לכת, לדבריה של אשורי, היד שלה מושטת.    

מלביש האלופות

חנות רביעית במספר של "גרי וובר", נפתחה לאחרונה בקניון הזהב בראשון לציון, חנות מעוצבת באווירה אירופאית שמשווקת מגוון רחב של פריטי לבוש ואביזרים איכותיים של אחד מבתי האופנה הנחשבים והפופולאריים בתעשיית האופנה הגרמנית והאירופאית.

בדומה לבירות אופנה אחרות בעולם גם בגרמניה ישנן מספר ערים בהן מתקיימים ירידי אופנה עונתיים שמציגים את עיצוביהם של מובילי האופנה הגרמנית; מעצבים ומפעלים ותיקים וצעירים שמביאים את דבר האסתטיקה הגרמנית הקלאסית לרחבי העולם. בין המעצבים הגרמנים שמעצבים למסלולי אופנה בינלאומיים נמנים, קרל לגרפלד, וולפגנג יופ וג'יל סאנדר הוותיקים  ולצדם קבוצה של מעצבים אוונגרדים ברנרד ווילהלם, לוץ, סטפן שניידר, היידי קלום, תומאס מאייר ודירק שוננברג שמציגים על מסלולי פריז, מילנו וניו-יורק. מותגים ידועים אחרים שפרצו את גבולות גרמניה לרחבי העולם הם "הוגו בוס", "אסקדה", "סטרנס", "אדידס", "פומה" וגרי וובר.

סיפור ההצלחה של המותג הבינלאומי גרי וובר, מקביל לאתוס של "החלום האמריקאי". סיפור בדים שתחילתו בשנת 1973 אודות סוחר טקסטיל בן 23 בלבד, בן למשפחה עובדת, שפתח 

ב- HALLE – כפר שליו במערב גרמניה – מפעל קטן לייצור מכנסיים. לאט ובשקידה הפך היוצר הקטן לאחת מאימפריות האופנה והלייף סטייל המובילות בגרמניה. במהלך השנים הורחבה יריעת היצירה לאביזרי אופנה, משקפיים ותיקים, וכראוי לחברה מובילה גם בשמים. רק בשנת 1989  הוחלף שמו הראשוני של המותג מ- HATEX  TEXTILE) – (HALLE, כפי שהוא כונה בתחילת דרכו, ל- GERRY WEBER שבחסותו מותגי אופנה נוספים TAIFUN – אופנה קלאסית מודרנית לנשים צעירות  ו- SAMOON, קוו אופנתי במידות גדולות.

 

גרי וובר
GERRY WEBER

גרי וובר איננו איש עסקים בלבד הוא גם פילנטרופ שבין יתר  עיסוקיו  הקים, בעיר HALLE  שבגרמניה, את "איצטדיון גרי וובר", המקביל למגרשי הדשא בווימבלדון, המוכר כאחד המובילים את אירועי תחרויות הטניס באירופה. בשנת 1986 אימץ גרי וובר ותמך בכוכבת הטניס שטפי גראף, שגם הובילה את הקמפיינים של טייפון ואת האצנית קתרין קראבה, ילידת גרמניה המזרחית, שהובילה את הקמפיין של סאמון.

גרי וובר2
GERRY WEBER

החנות החדשה בקניון הזהב, שהצטרפה לאחרונה לרשת החנויות בקניון ארנה בהרצליה, בגן העיר בתל-אביב וממילא בירושלים, השיקה את קולקציית החורף של גרי וובר.  אוסף מרשים של אופנה מחויטת, סריגים, חולצות, מקטורנים ומגוון של מכנסיים בגזרות צמודות וקלאסיות, מבדים במרקמים ייחודיים, בדי ז'קארד, וגובלנים קטיפתיים. האוסף כולל  שמלות מעיל , חליפות קלאסיות מעוצבות בסגנון ספורטיבי, אלגנטי ואיכותי וקוו של בגדי ג'ינס במרקמים מתכתיים, בגדי עור ודמויי עור  במראה אוטנטי. אוסף איכותי ומבטיח חיי מלתחה ארוכים, מוצג באסתטיקה מרשימה שמחנכת מה מתאים למה וכיצד ניתן לשלב בין פריטי הלבוש השונים המוצגים בחנות בקבוצות קבוצות בהתאם לסגנון, לצבעים, למרקמים, לתפורים המעניינים  ולעיבודים הייחודיים של הבדים והבגדים.   

 

חזרה לחדשות ועדכונים