ירושלים 2013

הצד הצעיר של העיר העתיקה

מאת: אמרי סדן, כתב ועורך תוכן

"האוויר מעל ירושלים רווי תפילות וחלומות
כמו האוויר מעל לערי תעשייה כבדה,
קשה לנשום" (יהודה עמיחי, האקולוגיה של ירושלים)

לפני מספר שבועות, התקיים כנס של איחוד התעשיינים כמידי שנה במוזיאון המדע בירושלים. הכנס מסכם את פעילותה של התאחדות התעשיינים בשנה האחרונה והפעם נכחו כמה ממשפחות התעשיינים הותיקות בעיר, לפעמים שניים ואף שלושה דורות של בעלי מפעלים הממוקמים בירושלים. לפיכך, הייתה בכנס תחושה של כבוד ושל מסורת ירושלמית ונישאו דברים, כפי שעמיחי קורא להם: "רווי תפילות וחלומות".

מרתון ירושלים. הצילום באדיבות:  Brian Negin

 


אחד מאורחי הכבוד בכנס היה ראש העיר ירושלים, ניר ברקת. לפני נאומו, ציפה הקהל שברקת יפרוש חזון, במלים גבוהות ונמלצות, על העיר ירושלים, כפי שהיא נתפסת בחברה הישראלית: תמונה ספרותית שובת לב על עיר מיוחדת, המורכבת מפסיפס אתני נדיר, משילוב בין שרידים מתקופת בית ראשון לבין בניינים אולטרה מודרניים. עיר שיש לה טופוגרפיה ייחודית, שנמצאת באזור טעון ורגיש פוליטית. אולם ברקת לא דיבר על כל אלה. הוא לא התפייט על ירושלים, לא ציטט שירים ולא ניסה לצייר דימוי פואטי לגביה. בלשון עניינית, לקונית לעיתים, ללא הרבה כריזמה, דיבר ברקת על הדברים שיש לעשות בירושלים; על המשך נתינת הסיוע לעסקים ובחינת הרגולציה על עסקים קטנים, ועל הצורך בטיפוח קאדר מהנדסים בעיר, המשך פרוייקט אב לתחבורה וייעולו, הגדלת היצע המשרות בעיר ובעיקר, תשומת לב מרכזית לפעילות התרבותית והאומנותית בעיר. ברקת לא נתן כבוד לדיבור המסורתי על ירושלים, שכן הוא יזם ואיש עסקים, המבקש להחיות את העיר העתיקה (כינוי שמתאים לכל ירושלים) ולהזרים אליה אוויר חדש, צלול יותר.

מה שעובר על ירושלים בשנים האחרונות הוא בדיוק מה שעמיחי כותב עליו – ניסיון לטהר את האוויר, אוויר שמורכב מכך שהמושג "ירושלים" נושא עמו כל כך הרבה משמעויות היסטוריות, פוליטיות וחברתיות. ובאמת, התחייה התרבותית בירושלים בשנים האחרונות ניבטת מכל עבר. השלמת הקטעים הנוכחיים של הרכבת הקלה היוו את האות לעשרות ומאות פסטיבלים, מופעים ואירועים, בכמות ואיכות שקשה למצוא כמותם בערים אחרות. רפרוף מהיר באינטרנט, יגלה עשרות רבות של פעילויות תרבות ואומנות, מוזיקה ומסיבות רחוב, חיי לילה, פתיחה ושיפוץ של מתחמי בילוי ופנאי חדשים.


פסטיבל הקולנוע ירושלים. הצילום באדיבות:  zivpu


התחייה מקיפה כמעט כל תחום בירושלים: תעסוקה, איכות סביבה, תחבורה, שירותים לתושב, שדרוג מרכז העיר, מלחמה על השארת סטודנטים בעיר ועוד. אם אלו הפארקים המוקמים בימים אלו בצד הדרומי של העיר, שיקום מתחם התחנה ובניית הסינמה סיטי, שיפוץ גן העצמאות, מרתון ירושלים, מרוץ פורמולה, פסטיבל האורות, פסטיבל הפיוט, פסטיבל הבירה והיין במוזיאון ישראל, פסטיבל חוצות היוצר שהתקיים לאחרונה, מסיבות רחוב, הופעות ענק ועוד.

נתונים שנלקחו מאתר מכון ירושלים לחקר ישראל, מלמדים על כך שמגמת ההתחרדות של העיר פוחתת, שיעור ההכנסה לבית עסק במרכז העיר ירושלים הוא הגבוה בישראל וגם המגמה של עזיבת צעירים נפסקת. פתיחת מתחמים חדשים שפועלים בשבת, דוגמת חניון קרתא ומתחם הרכבת, וכן מתחם הסינמה סיטי (שהקרב עליו עוד בעיצומו – א.ס.) יוצרת אף היא תחושה שהעיר איננה עיר רק "דתית" מובהקת. לכך מתווספת ההשקעה העצומה באומנים ובאומנות. כפי ש"הדג נחש" שרים:

"אומנות ירושלמית שירה וציור/ריקוד פיסול וJDים סופרים מספרי סיפור/אומנות ירושלמית עוברת כל גבול ויש מה זה יבול/ יותר דומה למבול, למונסון" (ג'רוזלם, הדגש נחש).

בעיר, השמרנית לכאורה, קיימים בתי ספר רבים לאומנות: בצלאל, מוסררה, סם שפיגל וניסן נתיב, מכללת הדסה ועוד. סינמטק, לב סמדר, בית אבי-חי ותיאטרון ירושלים, בליווי הגרסה החדשה של מוזיאון ישראל, מספקים אף הם מעטפת תרבותית למעוניינים. האומנות היא חלק אינטגרלי מהתרבות והפנאי של הירושלמים הצעירים, שלמרות חיבתם לבירה בערב, לא יהססו לבלות אותו גם בצפייה בסרט בסינמטק, הרצאה או סתם ערב הקראת שירה בדירות ברחבי העיר.



חיי הלילה בירושלים. הצילום באדיבות:  Orí


תרבות הבילוי ה"גבוהה" נובעת גם מחולשתה היחסית של ירושלים בכל הנוגע לתעשיית הפאבים והמועדונים. בגזרה זו ירושלים עדיין מפגרת אחרי תל אביב וערים נוספות. מקומות בילוי רבים בעיר נסגרים באזור השעה 23:00 והתחושה היא שהעיר הולכת לישון מוקדם. אבל גם בנושא זה מתחילה תנועה. אמנם, עדיין רוב מקומות הבילוי בעיר סגורים בשבת, דבר שמקשה על האוכלוסייה הצעירה יותר למצוא את עצמה בעיר בסופי שבוע, אבל גם כאן ניכר שינוי במגמה ובכל מקרה, כמות הפאבים הולכת וגדלה. שוק מחנה יהודה, הידוע יותר בשל חיי היום-יום שבו, הוא דוגמה מצוינת לכך: בשנים האחרונות נפתחו מספר פאבים בתוך השוק עצמו, כאשר כמות לא מעטה של פאבים גם מקיפה אותו מסביב. גם סגנון הפאבים נהיה מגוון יותר, ודוגמה לכך הוא פאב חדש להומואים דתיים (העונה לשם "המקווה" – א.ס.).

האוכלוסייה הצעירה בעיר מורכבת משני מחנות עיקריים, אוכלוסיית צעירים חילונית ואוכלוסייה דתית לאומית, כאשר מחד, האוכלוסייה הדתית לאומית נוטלת חלק בתרבות הבילוי ומאידך האוכלוסייה החילונית נוטה לעבר סגנון בילוי "דתי" יותר, הכולל פעילויות רבות המקיימות שיח בין הציבור הדתי לחילוני.

ברקת ידוע בחיבתו לעקיצות המופנות כלפי העיר המתחרה, תל אביב, כשדגל התחרות הוא המרתון המתקיים בשתי הערים. ובכן, מסתבר שהרעיון הקפיטליסטי של תחרות עובד. התחרות בין שתי הערים הגדולות, שמתנהלת בכמה רבדים, היא חלק מהתמריצים של העירייה והמוסדות השונים, כולל גם תנועות שהוקמו על ידי צעירים (התעוררות, רוח חדשה וכדו' – א.ס.) להשקיע בירושלים, זאת, בלי רגשי נחיתות ומתוך הכרה בייחודיות של ירושלים על פני האחות ממערב.

אין צורך להכריע איזו עיר יותר טובה, אבל אין ספק שבכל הנוגע לתרבות, אומנות הרגלי הבילוי, ירושלים היא עיר שמתאימה היום לצעירים, עיר, שלמרות עתיקותה, הולכת ונהיית צעירה עם הזמן. יש לה עוד לאן לצעוד, לאן להתקדם, אבל היא בדרך הנכונה.

לפרטים נוספים וליצירת קשר: imrysason@gmail.com 

חזרה לחדשות ועדכונים