מדע

מדוע עד היום לא קיים טיפול תרופתי לפגיעה מוחית טראומטית?
פגיעה בראש יכולה לגרום לזעזוע מוח במקרה קל או לדימום פנימי במקרים יותר קשים. סדר האירועים הפיזיולוגיים המתרחשים בעקבות פגיעה טראומתית בראש מוכר למדע, אז איך ייתכן שבכל זאת, בשלהי שנת 2013, עדיין לא הומצא טיפול תרופתי שימנע את מגוון ההשלכות הפיסיות, המנטאליות והרגשיות הקשות? ד"ר אדריאן הראל עם התשובות 

מאת: ד"ר אדריאן הראל, בוגר מכון ויצמן בתחום מדעי המוח וביוכימיה של תהליכים מוחיים

דימוי באדיבות: Hey Paul Studios

בכל שנה יותר מ- 1.5 מיליון בני אדם עוברים פגיעות ראש טראומטיות בארה"ב בלבד. הערכת עלות הטיפולים בפגיעות ראש הינה מעל 50 מיליארד דולרים בשנה. האוכלוסיות הנפגעות ביותר מפגיעות ראש חבלתיות הן פעוטות, בני נוער בסוף שנות העשרה, חיילים ומבוגרים מעל גיל 65. פעוטות ומבוגרים נחבלים בדר"כ כתוצאה מנפילה, בני הנוער כתוצאה ממעורבות בתאונות דרכים או ספורט אתגרי וחיילים חשופים לתאונות ולפגיעות הדף.

פגיעה מוחית נגרמת כתוצאה מטראומה לראש, כלומר, טראומה מפגיעה ישירה של חפץ שחדר לגולגולת או במצב בו הראש נחבט בחוזקה באובייקט והמוח נפגע כפגיעה משנית. עוצמת הפגיעה בראש יכולה לגרום לזעזוע מוח במקרה הקל ועד לדימום פנימי במקרים יותר קשים. הנפגע עלול לאבד את הכרתו באופן זמני או במקרים חמורים אף להיכנס לתרדמת. פגיעה מוחית יכולה להסתיים בנכות או מוות וההערכה היא, כי 10% מכלל הנפגעים יסבלו מנזק מוחי בלתי הפיך בדרגה בינונית עד חמורה.

פגיעות ראש יכולות לגרום למגוון שינויים פיסיים, מנטאליים ורגשיים, כאשר איבוד זיכרון הינו הפגיעה הנפוצה ביותר. תפקודים קוגניטיביים היכולים להיפגם הינם יכולות הריכוז, הזיכרון, הסקת המסקנות, יצירת סדרי עדיפויות, יכולת לפתרון בעיות, שליטה התנהגותית, יכולת ללמידה חדשה, זכירת מילים ומספרים ועוד. המרכזים לבקרה ומניעת מחלות בארה"ב מעריכים, כי לפחות 5.3 מיליון אמריקאים זקוקים כיום לסיוע למשך שנים ארוכות בביצוע פעילויות יום יומיות – כתוצאה מפגיעת מוח טראומטית.

ברמה הביולוגית, הנזק הראשוני של פגיעת ראש גורם לחדירות מוגברת של קרום תאי העצב, לזרימת יתר של יונים מתכתיים ולהתפזרות רדיקלים חופשיים. התוצאה הביוכימית הינה הנזק הנגרם לחלבונים ולתאי המוח אשר לא נפגעו ישירות מהמכה. נשאלת השאלה, אם ידוע לנו סדר האירועים הפיזיולוגיים המתרחשים כתוצאה מפגיעת ראש והמדע כבר זיהה את התהליכים הביולוגיים והכימיים המתרחשים ברקמות המוח, אזי מדוע בשלהי שנת 2013 עדיין לא קיים טיפול תרופתי שימנע או יעכב את תהליך ההידרדרות?

ניסיונות קליניים רבים נערכו ונכשלו ביכולת למצוא טיפול תרופתי לפגיעה מוחית טראומטית. ייתכן והסיבה לכך טמונה בניסיון לפתח תרופה הנותנת פתרון להיבטים מבודדים בשרשרת האירועים הביוכימיים המתרחשים לאחר הפגיעה, ומכך נובעת השאלה – האם יש לגשת לבעיה ממבט כולל ומערכתי? לדעתי, יש בהחלט מקום לגישה יצירתית ומערכתית לשם פתרון הבעיה; במקום לתקוף כל תהליך בנפרד, נפתח תרופה שתבצע מספר פונקציות שונות באמצעות חומר פעיל אחד. הדרך אל התרופה המיוחלת עדיין ארוכה ויקרה, אך אני מאמין כי היא ממשית וכי אני מתקדמים אליה.

כאן נכנסת לתמונה חברת MediCortex, אותה ייסדתי לאחר סיום לימודיי במכון ויצמן בתחום מדעי המוח והתמחות בביוכימיה של תהליכים המתרחשים במוח. החברה נוקטת בגישה חדשה: במקום לתקוף כל תהליך בטכניקה שונה, היא מפתחת תרופה המעורבות בשלושה מנגנונים ביוכימיים שונים בו זמנית. התרופה תפעל להפחתת רמות יוני המתכת הרעילים במוח וגם לצמצום הנזק מחמצון על ידי רדיקלים חופשיים. גישה סינרגטית זו צפויה למנוע את שרשרת האירועים המובילה לנזק מוחי משני, המתבטא בתופעות הקשות שתוארו לעיל.

חברת MediCortex עברה את שלב פיתוח הנוסחאות הכימיות והן נמצאו כבעלות יכולת מענה לייעודן וניתנות להפקה כתרופה. הדרך אל התרופה כוללת זמן, השקעה ומאמצים נוספים, כאשר השלבים הבאים כוללים סינתזה של התרופה במעבדה, ניסוי ברקמות חיות וניסוי בבע"ח לפני הגשת בקשה לבדיקה בבני-אדם.

 לפרטים נוספים לחצו כאן>>

חזרה לחדשות ועדכונים