עבודתה של מיכל רובנר, האמנית הישראלית הבינלאומית המצליחה בעולם, תוצג בפרויקט האמנות הציבורית הגדול ביותר באנגליה
Transitions (שינויים) – עבודת ווידיאו קולאז’ משתרעת על פני קיר באורך 16 מטר.
מיכל רובנר, האמנית הישראלית הבינלאומית המצליחה, שהציגה במוזיאונים כמו לובר, גוגנהיים ומוזיאון וויטני, ומיוצגת ע”י גלריה “פייס” היוקרתית בניו יורק, נבחרה להציג את עבודתה בתחנת רכבת חדשה המוקמת בלונדון.
Rossrail Art Programme, הוא פרויקט אמנות ציבורית הגודל מסוגו בבריטניה, המהווה את גולת הכותרת של ‘קו אליזבת‘, קו רכבת חדש שיושק בקרוב בלונדון, המשתרע על מעלה מ-40 תחנות ומ-100 ק“מ.
שבע תחנות חדשות תוכננו ועוצבו על ידי אדריכלים ידועי–שם, אשר הזמינו מבכירי האמנים מרחבי העולם, עבודות שיוצגו בתחנות הרכבת, בין האמנים שנבחרו יחד עם מיכל רובנר, ספנסר פינץ‘, דאגלס גורדון ריצ‘רד רייט ועוד.
עבודתה של רובנר TRANSITIONS, אשר הוזמנה ע”י עיריית לונדון, תוצג בתחנת Canary Wharf החדשה, המחברת בין מרכז העסקים הראשי של לונדון (הסיטי), מרכז העסקים התוסס של קאנרי וורף, אזור הווסט אנד האומנותי ושדה התעופה הית‘רו.
TRANSITIONS(שינויים) משתרעת על פני קיר באורך 16 מטר. רובנר החלה את העבודה עם צילומים שערכה בלונדון. היא אספה אלמנטים ארכיטקטוניים, מונומנטים ודמויות אנושיות ובנתה ווידאו קולאז‘ של נוף איקונוגרפי מדומיין של לונדון.
מעבודתה של רובנר צפויים ליהנות עשרות מיליוני מבקרים בשנה. התחנה טרם נפתחה לקהל הרחב, אולם פתיחה חגיגית של עבודתה של רובנר Transitions תתרחש ב-3 לאוקטובר, 2019.
“רציתי לייצג ולתמצת את המקום הזה, לונדון, עם המסתורין של הערפל, התיאטרון, הספרות והארכיטקטורה העשירים” מספרת רובנר. “רציתי ליצור עירוב של הווה ועבר, עולם מלא במונומנטים, עדויות של היסטוריה מרשימה ודרמטית, שנוכחת בהווה חי ותוסס אשר צועד תמידית לעבר העתיד. אני מקווה שהעבודה שלי במקום הזה, תזכיר לצופים בה שהזמן שהם לוקחים כמובן מאליו הוא מאוד משמעותי. בתנועה שלנו בין מקומות, אנחנו מהווים חלק מהזרימה האנושית במרחב ובזמן“.
בחלק התחתון של הנוף, כאזכור למפת הרכבת התחתית, משתרע מערך מורכב של קווים נעים המייצגים את הרכבות, בנויים מדמויות אדם קטנות, כזרם תחתי אדיר של חלקיקים אנושיים הרוחש תחת המטרופוליס. במקום שתכליתו לקצר את זמן התנועה בין מקום למקום, להאיץ את זרימת הנהר האנושי האדיר באפיקיו ובערוציו השונים, מופנית תשומת הלב גם אל האינדיבידואל ואל זמן המעבר בין מקומות, הזמן שבין לבין.
כמה דמויות בודדות, העושות את דרכן מכאן לשם, נמצאות באינטראקציה עם המקום. רכבות אקראיות עוברות, מגיעות ויוצאות, משתהות וממשיכות הלאה, כווקטורים בכיוונים מנוגדים הנעים תמידית בתוך הסצנה. המולה זו מתעצמת עם אורות אדומים שנדלקים מדי פעם בשורות האנושיות, מבליחים, מהבהבים וכבים. השינויים בצבע ובאור של העבודה כולה, נותנים תחושה שהזמן עוברtransition (שינוי (גם הוא. בחזית העבודה, משקיפים שני פסלים מונומנטליים כמייצגים של עיר רווית מונומנטים, ובעיקר כמייצגי עבר שצופה בהתרחשות ובקדמה שנכנסת למרחב הזמן.
כמו עבודות אחרות של מיכל רובנר המוצבות בחללים ציבוריים פתוחים, ובדומה לעבודתה Passages המוצבת בתחנת הרכבת המוניציפלית בנאפולי, ולתערוכה “היסטוריות“ ברחבת הלובר בפריז, מנהלת רובנר דיאלוג עם הארכיטקטורה הנתונה ועם ייעודו של המרחב בו היא מציגה, עם העבר וההווה של המקום, ופונה לקהל העוברים והשבים שאינו בהכרח קהל שוחר אמנות.
מיכל רוֹבנר נחשבת מבכירי האמנים הישראלים בעולם, אם לא הבכירה שבהם. בשנת 2006 מכרה את היצירה “מקום 1”, בעלות הידועה הגבוהה ביותר לאמן ישראלי. רובנר נולדה ברמת גן והחלה את דרכה כרקדנית. לאחר הצבא למדה קולנוע, טלוויזיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והשלימה תואר שני בבצלאל. רובנר הציגה למעלה מ-50 תערוכות בכירות בבארה”ב, בריטניה, גרמניה, צרפת, איטליה, ישראל ועוד.
