עבר הווה ועתיד בתערוכה מרתקת / נעה ארבר

משקפי לולאות עם עדשה כפולה. כסף. 1809. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682 פייר קרדן. 1960. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682

צילום: אלי בוחבוט, מימין: משקפי לולאות עם עדשה כפולה. כסף. 1809. משמאל: פייר קרדן. 1960

יתכן שהכותרת "מבט על"- משקפיים, שניתנה לתערוכה המתקיימת ב"מוזיאון העיצוב בחולון", צנועה מדי לממדים ולתכנים שמוצגים בה. התערוכה עוסקת בהרבה יותר מאשר מבט על – סקירה אודות משקפיים, כוחה של התערוכה מצוי בהיקפה ובמטענים הנדירים שלה, באוצרות הקוהרנטית ובעיצוב האסתטי שמסבים אותה לתערוכה חשובה וערכית מכל זווית ראייה שהיא גם ללא משקפיים. במציאות התערוכה מספקת מבט על, במובן הבטה עילית, גבוהה ומעשירה על פריטים וחפצים שערכם ההיסטורי, הטכנולוגי והאמנותי גבוה. כ-450 מוצגים ביניהם משקפיים, מכשירי אופטיקה ואופטומטריה היסטוריים נדירים, ישנים ועתיקים שנאצרו לתערוכה מתוך כ-1300 פריטים המצויים באוספו האישי של קלוד סמואל, אוסף יוצא דופן, מגוון ומוערך שכל מוזיאון היה נכסף לאכסנו בין כתליו.

  משקפת חד עיניית זעירה המשולבת בבקבוק בושם. צרפת 1880. קריסטל ופליז_1024x682  זכוכית מגדלת. ראשית המאה ה 19. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_533x800  מכשיר לבדיקת עיניים עצמאית.צרפת תחילת המאה ה20. עץ אגוז מתכת. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682

צילום: אלי בוחבוט, מימין: משקפת חד עינית בבקבוק בושם צרפת 1880, באמצע: זכוכית מגדלת ראשית המאה ה-19 , משמאל: מכשיר לבדיקת עיניים  תחילת המאה ה-20 

ואכן, בתערוכה נפרשים תולדותיהם של המשקפיים; ההמצאה החשובה ביותר ששינתה את פני ההיסטוריה. המצאת המשקפיים, וליתר דיוק עדשות הראייה, הינה מהפכה מדעית שקידמה ושינתה, את הצביון האנושי, החברתי והתרבותי ומעידה על מעמדה ותרומתה לקידומה והישגיה של החברה המודרנית, לפיתוח טכנולוגיות גבוהות בתחום הרפואה והמדעים, בתחום האמנות, העיצוב והאופנה.

משקפיים מקצועיות. אלומיניום וגומי. 1960. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682    משקפת לתיאטרון.גרמניה. תחילת המאה ה 20. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682

צילום: אלי בוחבוט, מימין: משקפיים מקצועיות. אלומיניום וגומי. 1960. משמאל: משקפת לתאטרון. גרמניה. תחילת המאה ה 20

"מבט – על" הינה תערוכה מרשימה, רחבת ממדים ואופקים שמתפרשת על כל מרחבי המוזיאון ועוסקת בעבר, בהווה ובעתיד. בקומת הגלריה העליונה מוצג מבט על העבר, שמהווה את ליבה של התערוכה. מרחב בו מוצגים, פריטי האספנות של קלוד סמואל בקופסאות ראווה מעוצבות בתכנון מדוקדק ואסתטיקה דידקטית. אוצר מרשים שכולל פריטים וכתבי תעודה ישנים ועתיקים שבחלקם נחשפו לראשונה בתערוכה. האוסף מאפשר ללמוד על התנאים ועל צרכים חברתיים, כלכליים ויצירתיים, על טעמים של  קהלים שונים בתקופות שונות, על מעמדות ועיסוקים של אנשים להם עוצבו הדגמים. האוסף שכולל משקפי ראייה היסטוריים, משקפיים שמיועדים למטרות ספציפיות, מקצועות ותפקידים מוגדרים ועד למשקפיים בעיצוב מתוחכם או ראוותני, פרי דמיונם הסוער של מעצבים ויוצרים. בנוסף מוצגים בתערוכה גם מכשירי אופטיקה ואופטומטריה לבדיקות ולשיפור הראייה כמו גם עזרי ראייה הומוריסטיים שבעבר שיקפו אורחות חיים אותנטיים וכיום מצחיקים אותנו. הגלריה התחתונה של המוזיאון עוסקת בהווה, נישה שדנה בתפישה העכשווית של הראייה ובהשגותיהם של 50 מעצבים ואמנים מקומיים, מתחומי יצירה שונים, שהתבקשו לעצב פרשנות אישית ועכשווית לעיצוב משקפיים. במסדרון העגול של המוזיאון מוצגת תערוכה חווייתית שמזמינה את המבקרים למסע בעקבות חוש הראייה, מסע שמאפשר להם לבדוק, מקרוב, כיצד ומה הם באמת רואים. בגלריה "מרגלית" מוצג מבחר דגמי משקפיים שעיצב האמן הרב תחומי רון ארד, שגם תכנן ועיצב את מבנה המוזיאון. נקודת ביקור מעניינת היא מעבדת העיצוב של המוזיאון שעוסקת בעתיד, ב"תיקון המציאות" דרך הפן העתידני של משקפיים, מסגרת בה ניתן לצפות בסרטי קולנוע במציאות מדומה – VIRTUAL REALITY, להתנסות באפליקציה אינטראקטיבית באמצעותה ניתן להתאים אישית דגמים שונים של משקפיים, שנסרקו, מתוך האוסף הנדיר של סמואל, במיוחד למטרה זו. בין יתר הפעילויות והסדנאות ניתן גם להתנסות  ב"מיחדוש" – תיקון וחידוש משקפיים בבית מלאכה זעיר שמצוי במוזיאון. כמו כן ניתן לחוות את  החוויה שבעיצוב אישי המאפשרת לעצב דגמים חדשים של משקפיים באמצעות פירוק והרכבה, הכלאה יצירתית וחיבורים לא שגרתיים של צורות וחומרים שונים.

משקפי צבט ללא מסגרת. מרכז אירופה. תחילת המאה ה 20. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682   משקפיים עם עדשות משתנות.1925. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682

צילום: אלי בוחבוט, משמאל: משקפיים עם עדשות משתנות, מימין: משקפי צבט ללא מסגרת

הסיור המרתק בתערוכה והמעבר מגלריה אחת לשנייה ומקומה אחת לאחרת מותיר תחושה של המשכיות החווייה, שמשהו נוסף עשוי להתרחש. ואכן קשה לעקוב, בביקור אחד, אחר מטען התכנים והאופקים הרחבים של התערוכה, אחר המוצגים הנדירים והמפתיעים, העיצוב והעריכה הדידקתיים, ואפילו קשה להכיל את אוצר הסיפורים וההסברים של קלוד סמואל, אלו שסופרו ואלו שעשוי לדמיין כל מי שנחשף לתערוכה. ואכן רק אלו שזכו לסייר בתערוכה בהדרכתו ישכילו להבין את עומק ההתמצאות, מטעני הידע והעניין שסמואל מוצא ומשקיע בעיסוקו המיוחד. עדויות על מועד המצאת המשקפיים הראשונים אינן מבוססות, מניחים שבין השנים 1286 ל-1289 עוצב, בוונציה, הדגם הראשון, אך למעשה המהפכה החלה כאשר בעלי ראייה לקוייה חיפשו דרכים נגישות על מנת להתגבר על מיגבלותיהם ומצאו שבעזרת בועת מים, ניתן להגדיל כתב ועצמים. אך זה היה מזמן, חלפו מאות שנים מאז גילוי תכונת ההגדלה של בועת מים ועד להשקתם של משקפי תלת מימד ומשקפיים עתידניים שמשקפים מציאות מדומה – משקפי VR – שסביר להניח אינם  הדבר האחרון והאולטימטיבי במסע ההמצאות של האופטיקה.

מבט על. מוזיאון העיצוב חולון. צילום שי בן אפריים (2)_1024x682

צילום: שי בן אפריים, תכולה של קופסאות ראווה

קשה לדמיין את העולם המודרני ללא ספרים וקשה יותר לחשוב שזכות הראייה והקריאה לא ניתנה, בעבר, לכל אחד. ואכן ההיסטוריה של המשקפיים רצופה סיפורים פיקנטיים על הדרכים השונות שסייעו  לנכי ראייה להתמודד עם הבעייה. אינטלקטואלים נאלצו, בתקופות קדומות, להיעזר במקריאים מקצועיים. סנקה, למשל, הפילוסוף, המדינאי והמחזאי הרומאי, דמות משכילה וחדת לשון, שבין יתר מחלותיו סבל מקוצר ראייה, הרבה לקרוא את כל הכתבים בספריות של רומא, מבעד לבועת מים. גם הקיסר נירון לא ויתר על הספורט הלאומי ונהג לצפות בהתגוששות גלדיאטורים מבעד לאבן ברקת מלוטשת, מן הסתם מגדילה. הדרישה למשקפיים גברה לאחר המצאת מכונות הדפוס בשנת , 1450 אולם המהפך האמתי בתעשיית המשקפיים החל במאה ה-20, לאחר שאנשים השלימו עם דמותם הממושקפת ולאחר שסגנונם השונה של המשקפיים זוהה עם מעמדם ומקצועם של אינטלקטואלים ודמויות תרבות. בתקופת האר-דקו הכתיב האדריכל הנודע לה לה קורבוזיה , את סגנון משקפי האדריכלים בעלי מסגרות פלסטיק עגולות ועבות בניגוד למסגרות האינטלקטואלים המתכתיות והעדינות. במהלך השנים, בדומה לתעשיית הבגדים, קודם עיצוב המשקפיים על ידי מכתיבי הטון באופנה שהסבו אותם ממצרך חיוני לאלמנט דקורטיבי כאחד מענפי תעשיית האופנה היוקרתית, צמוד למסריה, לסגנונות, לחומרים ולצבעים המצויים בדפי ההשראה העונתיים. כיום, צעירים ומבוגרים מרכיבים משקפיים כדי לראות אך גם על מנת להיראות כשהם מצויידים בעדי הכי משמעותי המוצג, במרבית שעות היום, על הבמה המרכזית של הגוף האנושי. כיום מובן ומוסכם שבמשקפיים כדאי להשקיע, אך לא תמיד הם הוערכו כפי שהם מוערכים היום. מקובל היום שמוגבלי שמיעה שוקדים להסוות את נכותם ואת עזרי השמיעה בכל דרך אפשרית. מציאות כזו אפיינה בעבר את מוגבלי הראייה שהשתדלו להסתיר את העדשות, ולא אחת, בדרכים משעשעות. מרי אנטואנט, המוכרת בסגנונה האישי הגרנדיוזי, שהייתה קיצרת ראייה, סיפרה בדיסקרטיות לידידה על עדשות ראייה אותן היא מצניעה בתוך מניפה משובצת אבני חן ויהלומים, ובקריקטורות מאותה תקופה ראוותנית הצניעו המאיירים עדשות ראייה בתוך תסרוקות גרנדיוזיות שעוצבו לנשים למען בני זוגן שישבו לצידן. אנשי האצולה, לדוגמה, נהגו לשלב את עדשות הראייה באביזרים יקרי ערך שעיצוביהם דמיוניים; במקלות הליכה מפוארים, בעדיים מעוצבים ממתכות אצילות, בתוך מניפות משי מצוירות ומשובצות באבני חן ויהלומים, בעדיים ובעדשות מוט מעוצבות משיריוני צבים חרוטים ומפוסלים, עדשות ותליונים מתקפלים עם מסגרות ומוטות מעוצבים בידי אמני תכשיטים.

משקפי מלאכים. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682  משקפי נוצה משובצות בעבודת יד. שנת 2000. אוסף קלוד סמואל. צילום אלי בוחבוט_1024x682

צילום: אלי בוחבוט, מימין: משקפי מלאכים. משמאל: משקפי נוצה משובצות בעבודת יד. שנת 2000. 

דגמים כאלה ורבים אחרים תרם קלוד סמואל לתערוכה, לכל פריט ופריט באוסף ישנה משמעות וישנו סיפור, כל תקופה וכל שכבת אוכלוסיה מתועדות באוסף שמספר את תולדות המשקפיים. סמואל, דור רביעי לאופטומטריסטים, נולד והתחנך בפריז ולא מעט משעותיו בילה במעבדות של אביו וגם סייע לו בחיתוך עדשות. סמואל ירש מאביו אוסף נדיר של רישומים, צילומים ודגמים של משקפיים שאביו עיצב לתצוגות של פייר קארדן, חלקם מוצג בתערוכה. כל מי שביקר בתערוכה נחשף לעולם קסום של חפצים, ותכנים היסטוריים, סיפורים שמעניקים תחושה עמוקה של סקרנות וציפייה להמשך סיפור שלא הסתיים, סוג של מציאות וירטואלית לייחל, ולו לרגע, להיות אז באותן תקופות קדומות בחוגם של אותם אנשים שהמשקפיים והאביזרים המוצגים בתערוכה היו חלק מחייהם. לחלום ולדמיין את ההיכלים המפוארים, את האדונים בצילינדרים ומקל הליכה מחוטב ואת הגבירות בשמלות מרשרשות, תסרוקות מנופחות ומניפות מצוירות. כאדם צעיר וכבוגר, סמואל, מאס בשגרה, במימסד ובמוסר המעוות. הוא חשב אחרת וקיווה לנהל אורח חיים באופן שונה מזה שבחיקו גדל והתחנך. בראיון למיה דבש, אוצרת התערוכה, התוודה סמואל, ללא שמץ של היסוס, על כך שהיה אדם שונה; הכבשה השחורה שנזרק מבתי ספר. צעיר נילהב מבריקדות ופעילות פוליטית, השתתף בהפגנות נגד הפשיזם הצרפתי וכבר מגיל צעיר נטה לעסוק בפעילות הומניטרית. גם היום מוצא סמואל זמן ואנרגיות לתמוך בקהילות חלשות, לטפל באופן שוטף בבעיות ראייה של מהגרים, פליטים ונזקקים בבית החולים תל השומר, בארץ ובאתיופיה. את התנהלותו הוא לא רואה כחריגה, אלא כחובה אנושית ומוסרית. כיום סמואל, הינו אופטומטריסט, אספן והומניסט. את מסלול חייו הוא לא בחר, הוא עצמו לא חשב להמשיך את המורשת המשפחתית אך נשאב אליה. בכורח המציאות ובהנחיית הגיונו, אופיו ונטיותיו האנושיות.

 

מבט על. מוזיאון העיצוב חולון. צילום שי בן אפריים (1)_1024x682

צילום: שי בן אפריים, מניפות

התערוכה תיסגר ב-29.4.2017

חזרה לחדשות ועדכונים