פילוסופיה וכלכלה

על קומונת אוניידה כתמונת מראה לקיבוצים

מאת: ד"ר אושי שהם קראוס
דימוי באדיבות: waterarchives

 

לא יאומן, אבל המדינה בה פרחו עשרות קומונות ב-400 השנים האחרונות היא דווקא… ארצות הברית.  הקומונות הראשונות היו קומונות נוצריות-דתיות והן נוסדו על ידי מטיפים יוצאי דופן, שנאלצו להימלט מאירופה עקב דיעותיהם ומצאו במושבות אמריקה הצפונית מחוז בו ניתן הן להתחבא מהציויליזציה והן ליהנות מחופש דת יחסי. 
בטור זה, אנסה לעשות משהו קצת בעייתי: אני רוצה להציג את אחת הקומונות המוזרות ביותר בהן נתקלתי וגם לגזור מגורלה של אותה קומונה על גורל הקיבוצים שלנו.
אבל בואו נתחיל מההתחלה.

אוניידה
כמו קומונות דתיות רבות, הכל מתחיל ב"נביא" – אותו איש מצפוני, חושב ודתי מאוד. אולי נכון יותר לומר: "דתי בדרכו המיוחדת", שמנסה לייצר משהו חדש. במקרה של קומונת "אוניידה", מדובר היה בג'ון המפרי נוייס.

בניגוד לסיפור המוכר על נביאים כריזמטיים שברחו מאירופה, נוייס נולד דווקא בוורמונט שבארה"ב, ב-1811, והיה בן למשפחה מיוחסת ועשירה. מה שייחד את אמונתו של נוייס, היתה התפיסה שחזרתו השניה או השיבה המחודשת של ישו המשיח, למעשה כבר התרחשה בשנת 70 לספירה, השנה בה חרב בית המקדש. מאז, כך טען, מלכות המשיח מתקיימת, באופן מיסטי ומופשט, בעולם הרוח.

מסקנתו היתה כי ניתן לייסד קהילה טהורה, שתנהל את חיה ללא חטא, במלכות המשיח, בתוך חיי היום יום הרגילים. כל זה, בתנאי שינוהל אורח חיים רווי אמונה, כנה ועזה.

עד כאן סביר? סביר! אבל לנוייס היו רעיונות בהחלט יוצאי דופן…

נישואים פתוחים. משפחה מורכבת. יחסי מין בתוך הקהילה הדתית
נוייס כותב (אצל עובד בעמוד 211): "כשיעשה רצון האל עלי אדמות… לא יהיה שם (כלומר במלכות המשיח עלי אדמות) מקום לבלעדיות, לקנאות ולמריבות… בקהילה קדושה אין סיבה שיחסים מיניים יהיו מוגבלים לפי החוק". וזה כבר ממש יוצא דופן. בעצם, נוייס אומר לנו שאצל אנשים דתיים, מאמינים וטהורים, מותרים יחסי מין קבוצתיים.

נשאל, ומה בין זה לבין הפקרות מינית? ונוייס יסביר: בפועל אולי מדובר באותן פעולות, לפחות מן המימד הפיזי שלהן: אדם מקיים יחסי מין עם אישה שאינה אישתו ואישה מקיימת יחסים עם גברים שונים שאינם בעלה החוקי. אך במובן הרוחני יש הבדל.

הדבר הזה מקובל רק בקהילה דתית טהורה, כאשר הדברים קורים בתוך מסגרת אמונית. רק אז, הדבר נעשה בצורה טהורה, מתוך אהבה, פתיחות והתנגדות לקנאה ולבלעדיות.

מיותר לציין שהסביבה הנוצרית, הנורמטיבית יותר, לא ממש התלהבה מכך ואכן נוייס נרדף על ידי שכניו בשלב מאוחר יותר של חייו ואפילו הוברח לחו"ל. לקראת פרסום דבריו בנוגע ליחסי מין הפתוחים, נפטר אביו של נויס. בכסף שירש מאביו, קנה נויס הצעיר בתים ואדמות במקום שנקרא פוטני – והנה, הוקמה לה הקומונה.

אז גם התחילה שיטת "הנישואין המורכבים". שיטה מעניינת זו, מבוססת על התאפקותו של הגבר ועל יחסי מין פתוחים כאמור, כאשר הכוונה ב"התאפקות" היא (סליחה על המילים המפורשות) לא לגמור או לא לגמור בפנים. רק באופן כזה, יתאפשרו יחסים פתוחים, ללא הבאת ילדים לא מבוקרת. וכך הפכו נשים בוגרות למדריכות מיניות עבור צעירים ולהפך ופרקטיקה זו שרדה בקהילה במשך לא מעט זמן.

עד כאן הצד ה"צהבהב" של הקהילה, מכאן נעבור לצדדים האחרים שלה.

על המאפיינים של קומונת אוניידה
בכל המובנים האחרים, התנהלה קהילתו של נוייס, שנקראה קהילת אוניידה, כמו כל קומונה אחרת, וכללה מגורים קולקטיביים, לינה משותפת לילדים (כן, הקיבוץ לא המציא את הגלגל), חינוך משותף וכו'.

חברת הילדים, כך כותב לנו יעקב עובד, נוצרה בכוונת מכוון, כחברה מופרדת, הנתונה להשגחה ופיקוח על ידי מבוגרים שנבחרו לכך (והנה המטפלות, הגננות המורים והמורות של הקיבוץ שלנו). אך בניגוד לקיבוצים, אוניידה נחשבה לאמידה כבר בימיה הראשונים ולבד מירושת אביו של נוייס, הצטרפו אליה חברים חדשים לא מעטים, אשר התבקשו לתת את כל רכושם לקופה הכללית, תוך התחייבות שבמקרה ויעזבו, יקבלו אותו בחזרה, ללא ריבית. וכך הוסיפה להתפתח הקהילה.

בראשית 1849, נמצאו באוניידה 87 נפשות, מהם 29 ילדים מתחת לגיל 15. ב-1850 כבר הוכפל מספר זה והגיע ל-172 וב-1851  חיו באוניידה כ- 250 מתיישבים. בתחילה פעלה אוניידה כקומונה חקלאית, אך כמו קיבוצים רבים, היא הפכה תעשייתית במשך הזמן והוקמו במסגרתה מפעלים לייצור מלכודות ולייצור שימורים. גם תעשיית המשי שנוסדה באוניידה סייעה לשגשוגה הכלכלי והנה, כוח האדם שהיה מורכב עד אז מחברי הקומונה, לא הספיק עוד וכמו בקיבוצים רבים, הוכנסה לאוניידה (בשנות השישים של המאה ה-19) העבודה השכירה.

ובכן, בואו נסכם את המצב בינתיים: יש לנו קומונה דתית מאוד, המחזיקה במסורת של יחסי מין פתוחים, בקהילה "קדושה", המתעשרת אט אט ומכניסה עובדים שכירים, כלומר העולם החיצון חודר אליה ואיתו הקפיטליזם השולט בחוץ.

בסוף שנות השבעים של המאה ה-19, נמצאו באוניידה כ-200 שכירים, כמספר החברים בה. כמובן שהחברים שהורגלו בעבר לעבודה קשה, המושפעת מהמסורת הדתית, החלו להטיל את העבודות הקשות והלא נעימות יותר על השכירים (תאילנדים?) ואילו הם נותרו בתפקידי ניהול.

התעשרות והתפרקות
במרוץ השנים, נמשכה ההתעשרות ואיתה גם השינוי הדתי: רדיפות דתיות הביאו לביטול המערכת המינית הפתוחה ולראשונה, נוצרו באוניידה משפחות גרעיניות. השילוב בין המשפחות לבין השגשוג הכלכלי, החל לכרסם באידיאלים הוותיקים של חיים טהורים בממלכת המשיח וקנאה ורכושנות חדרו לאוניידה לראשונה. כתוצאה, חלק מהמשפחות, בחרו להוציא את ילדיהם מן הלינה המשותפת והחלו להלין אותם בבתיהן והקהילה החלה לאבד את האמונה הדתית החזקה שאפיינה אותה בראשיתה.

מזכיר לכם משהו? כניסתו של העולם הקפיטליסטי בדמות עבודה שכירה, חדירת מותרות מבחוץ, היעלמות דור החלוצים המייסדים בעלי האמונה העזה בחיי הקומונה, ביטול הלינה המשותפת, ביטול חדר האוכל וההפרטה – כל אלו גם יחד היו נוכחים גם בקיבוצים בארץ.

גם אוניידה, בניגוד לקומונות אחרות שהתמוטטו, בחרה בהפרטה והפכה עצמה לחברת מניות, בה כל חבר קיבל חלק מהמניות בחברה. המניות חולקו על פי ותק והחברה התחייבה לתמוך בחולים ובזקנים, גם כאן, ממש כמו בקיבוצים (אם כי לא תמיד בהצלחה יתרה).

וכך הפכה לה אוניידה מקומונה, למעין יישוב קהילתי ומי שמעוניין בסכו"ם יוקרתי, יכול להזמין באתר של חברת אוניידה, שהמפעל שלה עוד קיים. הנה, אתם מוזמנים להכנס: http://www.oneida.com/

*והזמנה: רשימת ההרצאות שאני נותן לפואומים שונים עודכנה. הנה, בלינק הזה.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד קורסים בנושאי כלכלה וצדק חברתי במכללת ספיר  ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com או להכנס לאתר הבית שלו: www.ushi.co.il ולהוריד בחינם כ-80 טורים בנושאי כלכלה וחברה. 

חזרה לחדשות ועדכונים