אחרי עשרים וחמש שנה, אתה קם בבוקר, אתה מעיף מבט בפרחים – הם קמלים. היום הזה הוא לא יום מאושר.
ובכן, מה השתנה? אתה יודע שהם אותם הפרחים, זה אותו העולם. משהו חייב היה להשתנות. ובכן, קרוב לוודאי שזה היית אתה.
למעשה, ילד קטן מפיק את כל הנאתו בחיים מהחן והנועם שהוא מייחס לחיים.
הוא מניף יד קסמים ויוצר כל מיני דברים מעניינים בחברה.
היכן הוא עושה את זה?
הוא הולך ומסתכל על השוטר.
הנה האדם הקשוח, הגדול והחזק הזה שרוכב על סוס הברזל שלו ומפטרל הלוך ושוב. ובחיי, הוא רוצה להיות שוטר.
אין ספק, הוא בהחלט רוצה להיות שוטר!
ואחרי עשרים וחמש שנה, הוא מסתכל על השוטר ההוא שנוסע ומפטרל הלוך ושוב, בודק את מד-המהירות שלו ואומר ‘לעזאזל עם השוטרים האלה!’
ובכן, מה השתנה כאן?
האם השוטר השתנה? לא. רק הגישה כלפי השוטר.
גישתו של אדם לחיים עושה את כל ההבדל האפשרי בחייו.
אתה יודע, אתה לא צריך ללמוד אלפי ספרים עתיקים כדי לגלות את העובדה הזאת.
אבל לפעמים צריך להצביע שוב על העובדה שהחיים אינם משתנים באותה מידה שבה אתה משתנה”.
ל. רון האברד מתוך הספר –
“סיינטולוגיה: היבט חדש על החיים”