ספר לנו קצת על עצמך – איפה למדת, איפה עבדת וקצת רקע אישי
את לימודי המקצועיים התחלתי בסדנה לעיצוב ואדריכלות בת”א, שם נחשפתי לראשונה לתחום, ומיד הרגשתי שזה המסלול שלי ושמצאתי את המקום אליו אני שייך. לאחר סיום לימודי החלטתי להמשיך את את ההכשרה שלי בארה”ב, ובשנת 1999 סיימתי לימודי תואר ראשון באדריכלות בסיטי קולג’ של ניו יורק. מעבר להשכלה האקדמית שרכשתי בני יורק, עבורי, הלימודים האמיתיים היו דרך החוויה של לחיות בעיר הזאת שהיא כור היתוך למגוון תרבויות, להכיר את האנשים וההוויה של המקום. המפגש עם העיר פתח את אופקיי לכיוונים שלא נחשפתי אליהם עד אז, והעשיר את יכולותיי להסתכל על בני אדם ועל הפתרונות שמתאימים להם, בלי להגביל את עצמי לתפיסה תרבותית מסוימת. בניו יורק נחשפתי גם לאדריכלות היפנית, שהשפיעה באופן משמעותי על הלקסיקון הוויזואלי שלי. אדריכלות שבאופייה היא שקטה, מתבססת על מעט אלמנטים ויזואליים והרבה כבוד והדגשה לטבע.
בשנת 2000 חזרתי לארץ והתחלתי לעבוד כאדריכל במשרד לביא אמיר, שם עסקתי בבנייה פרטית עם אוריינטציה אקולוגית, דרך הובלה וניהול של פרויקטים רבים, כולל את תכנון שכונת המגורים נווה בוקר בנגב.
בשנת 2003 ייסדתי יחד עם האדריכל אבי מיטלמן, סטודיו לעיצוב מוצר בשם “סטור דיזיין” שדרכו הצגנו בשנת 2004 בתערוכה השנתית בסלון דה מובילה שבמילאנו (תערוכה עולמית של מעצבים צעירים מבטיחים) את ה – Floating Frames שהיא מערכת מודולרית לאחסון ותצוגה. בעקבות ההצלחה בתערוכה, עיצבנו סדרת גופי תאורה בשם “וולי”, בהשראת האמנות היפנית של קיפולי נייר ואוריגמי, שזכתה להצלחה גדולה במכירות, ולפרס משרד התעשייה והמסחר לעיצוב תעשייתי לשנת 2006. באותה שנה פתחתי את משרד BLV ונבחרתי כמעצב השנה של מגזין ‘סגנון’. ב-2012 נבחרתי להציג בתערוכת “אות העיצוב והאדריכלות” כאחד מ-40 היוצרים המבטיחים בתחום האדריכלות והעיצוב בארץ.
איך הגעת לתחום האדריכלות ומה משך אותך לתחום?
אני לא חושב שזה עניין של משיכה, אלא משהו שהיה בי מאז ומתמיד. כל מה שעשיתי היה להסתכל פנימה לתוך עצמי ולומר “זה מי שאני”. זה התחיל כבר בבית הספר היסודי, כששיעמם בשיעורים פתחתי את הדפים האחוריים של המחברת ושרטטתי מבנים, מכשירים מקוריים, ורישומים עם עומק ופרספקטיבה חזקה, שהייתי שמח לראות יום אחד בבוידעם של אימא.. אהבתי מאוד להרכיב מודלים – הייתי מנוי על ביטאון חיל האוויר ובכל מגזין היה מודל נייר שהיית אמור להפוך למודל פיסי. הייתי מרכיב מטוסים והופך אותם לאלמנטים חיים ותלת ממדיים. היצירה הייתה מאז ומתמיד בדם שלי. מעבר לצורך ליצור יש בי גם מעין תחושה של אחריות חברתית, איזשהו צורך לתרום משהו ולשפר את איכות החיים של בני אדם. בנוסף, אם להיות כנה, גם מתוך מקום של אגו שבו אני רוצה לתת פומביות לעולם הפנימי שלי, כמו זמר שמופיע מול קהל, זאת ההופעה שלי וזאת צורת הביטוי שלי.
בתמונה: תכניות עבודה, עוברים בשטח על תכנית בית בניר גלים
מה מייחד את השפה האדריכלית והעיצובית שלך? במה משרדך שונה או פורץ דרך?
כמשרד הבקיא באדריכלות ובמקביל בעיצוב פנים, עיצוב מוצר ועיצוב תאורה, אנו חשים את כל האספקטים של תכנון ועיצוב החלל – נפחים, טקסטורות, צבעים, תאורה ופיסוליות, כדי לייצר חוויה שהיא טוטאלית ושלמה, בה כל החלקים מתחברים לסיפור אחד קריא וברור. הסתכלות הלוקחת בחשבון את כל התמונה הגדולה, עד הפרט הקטן. תפיסה זו, מאפשרת לנו לנתח כל פרויקט מתוך ראייה עמוקה ורב מערכתית, ומתוך מעורבות ישירה ומלאה בכל פרויקט ופרויקט מתחילתו ועד סופו.
המשרד משלב בין הצד העסקי/ניהולי המאפיין משרדים גדולים לבין הצד היצירתי והיחס האישי המאפיין משרדים קטנים. האיזון הזה הוא מה שהופך אותנו לייחודיים. המשרד פועל תחת מתודולוגית ניהול מובנית, מקצועית ו’הייטקיסטית’. זוגתי דנה אשת היטק לשעבר מובילה ומופקדת על כל ניהול המשרד, תוך עמידה מוחלטת במשימות, לוחות זמנים ותקציבים המאפיינים משרד גדול, בשילוב עם חדשנות, יצירתיות, וליווי אישי של הלקוח, המאפיינים משרד בוטיק קטן. תהליך העבודה של המשרד מבוסס על יצירת הכרות קרובה עם הלקוח, בו אני מעורב באופן מלא בכל פרויקט ופרויקט, תוך דגש על הבנה והיכרות עמוקה עם צרכי הלקוח בכדי להתאים עבורו את הבית המושלם. אני מקשיב, כדי לנסות ולהבין את הלקוח בצורה טוטאלית, ומתרגם את העולם הפנימי שלו לעולם הפיזי. זאת תקשורת ומכנה משותף בין נפש לנפש, שבאה לידי ביטוי בתהליך עצמו ובתוצאה הסופית.
בתמונה: דירת גן ברחוב שינקין בתל אביב, צילום: עמית גרון
מהי “אדריכלות” עבורך? מהן מקורות ההשראה שלך?
האדריכלות במהותה, מעבר להיותה מקום המאכלס פעילות אנושית, מייצרת הלכי רוח ורגשות אצל האדם החווה את החלל או את המבנה. הדבר בא לידי ביטוי בפרופורציות, בחומריות, בסגירות ובפתיחות של המבנה, בפיסוליות שלו, איך המבנה עצמו מואר, כיצד האור נופל עליו ומתפזר בתוכו, איך המבנה מתייחס לסביבה שלו ומשתלב בתוכה, ואיזה תחושות הוא מעורר אצל הצופה, מבחינת מה שהוא משדר. אדריכלות טובה מוציאה את האמן, היוצר והפסל שבתוכך.
תשעים אחוז מחוויית החלל היא ויזואלית וקשורה לאיך ומה שהאור נותן לחלל. רוב האנשים חווים את חלל הפנים של ביתם בעיקר בשעות הערב ע”י תאורה מלאכותית, ולכן היכולת לייצר תאורה מלאכותית המציגה את חלקי העיצוב באופן אופטימלי בתוך החלל היא בעלת משקל מכריע לתוצאה הסופית. בתהליך העיצוב אני שם דגש כיצד האור הטבעי חודר לתוך הבית, איך הוא משחק עם המרכיבים וכיצד הוא מייצר קומפוזיציה המשרתת את חוויית החלל. בעבודתי, אני מצליח לייצר אשליה של חלל גדול (מה שחשוב בדירות קטנות ובכלל…) על ידי אספקטים ייחודיים של תאורה ואשליות אופטיות. אם לא הייתי מעצב הייתי בטח מוזיקאי, ולדעתי בתהליך התכנון והעיצוב שלי יש הרבה יסודות הקשורים לנפח ולמקצב השאובים ממוזיקה. יש לי לפעמים תחושה שאני מייצר איזה קומפוזיציה מוסיקלית של אור ותנועה בתוך החלל ובמרחבים בין האור לבין העמודים והקירות, כמשחק של נקודות ואלומות אור היוצרים יחד שפה ייחודית.
מקורות ההשראה שלי הם דווקא פחות נפחיים ויותר דו ממדיים. אמנים שהכרתי בתחילת דרכי כיוצר בעולם העיצוב הוויזואלי, כמו מרסל דושאן, רוברט ראושנברג, ואמנים מהתקופה הפוטוריסטית באיטליה ומתחילת הקומוניזם ברוסיה, שרובם ציירים ופסלים השמים דגש על אלמנטים אקספרסיביים ודינאמיים.
קרדיט: אילן נחום
על אילו דברים צריך לשים לב כשבוחרים אדריכל?
צריך להתרשם מהשפה העיצובית של האדריכל, ולהבין האם העבודות שלו מדברות אלייך. כדאי לדבר עם לקוחות שעבדו עם האדריכל בכדי לשמוע את ההתרשמות שלהם ממנו ואת הדרך שהם עברו, אבל הכי חשוב זה החיבור האישי עם האדריכל, כי נוצרת פה איזושהי “זוגיות”, וכמו שלא כל אישה מתאימה לכל גבר וההיפך, כך לא כל אדריכל מתאים לכל אדם.
קרדיט :אילן נחום
קריט: אילן נחום
במה שונה תחום האדריכלות בארץ היום ביחס לעבר – מגמות מרכזיות בתחום
האדריכלות היום פחות מודעת ופחות מתעניינת במה שקשור לתנאי האקלים ולשימוש במשאבים הטבעיים לתכנון הבית. למרות ניצני הצמיחה של אדריכלות אקולוגית וברת קיימא המפגינה יותר רגישות סביבתית, עדיין הנוכחות שלה לא מספיק חזקה. יש כיום מידה מסוימת של שמרנות, שבאה לידי ביטוי בשפה אדריכלית הבוחרת להיצמד למוכר ולבטוח, דרך שימוש באלמנטים מהעבר שמקבלים פרשנות מעט שונה, אך עדיין שומרים על חוקי המשחק השמרניים של אסתטיקה “נכונה”. השפה האדריכלית של היום משתמשת בעקרונות תכנוניים וויזואלים שנוצרו בין שנות העשרים ועד שנות החמישים של המאה הקודמת. די נדיר למצוא ניסיונות ליצירת חוויות אדריכליות חדשות, כפי שניתן לראות באופן בולט באדריכלות האירופית או היפנית, בהם נעשה שימוש באלמנטים, צבעים ומרקמים פחות סטנדרטים, ואז, כבר במבט ראשון ניתן לראות שלא מדובר במבנה ישראלי… אם נשווה זאת לעולם המוזיקה, בעבר יכולת לזהות יצירה ישראלית ברמת הסאונד ואיכות ההפקה הירודה ביחס לארה”ב ואירופה, מה שהיום כבר פחות בולט כי הפערים בעולם הסאונד הצטמצמו. כך באדריכלות עדיין אפשר לזהות מבנה כישראלי מבחינת האיכות, השפה העיצובית, בחירת האלמנטים והצבעוניות. האדריכלות הישראלית עדיין קצת מקובעת בעולם של בנייה מודרנית באוהאוסית, ונעדרת יכולת להשתחרר מהתפיסה הזאת, אבל אני מאמין שלאט, גם זה ישתנה.
קרדיט: עמית גרון
איזה עצה אחת חשובה היית נותן לאדריכל שמתחיל את דרכו המקצועית?
לך עם זה רק אם אתה מרגיש שאתה באמת אוהב את התחום, וחדור איזושהי תחושת שליחות. תזכור שהלימודים הם לא רק בבית הספר או באוניברסיטה, אלא מתרחשים בכל מקום ובכל רגע. פשוט פקח עיניים, כוון אזניים והיה רגיש, פתוח וביקורתי לעולם סביבך.
