מאת: נעה ארבר
,בימים אלה מוצגת בחולון תערוכת עיצוב ייחודית ומרתקת שאצרו החזאית הבינלאומית לי אדלקורט ופיליפ פימאו. התערוכה מתפרשת על שני מפלסים באחד מוצגים עיצוביו הרדיקאלים של המעצב היפני איסיי מייאקה, ובשני מוצגות עבודות של 60 מעצבים ישראלים ובינלאומיים שמציבים פרשנות אישית מתקדמת לאלמנטים אמנותיים שימושיים, שעוצבו בטכניקות של מלאכות יד עממיות ומסורתיות.
מבט כללי לגלריית העיצוב
המפגש בין לי אדלקורט לאיסיי מייאקה הוא כמו מפגש בין יד לכפפה. אך לפני כל ההגדרות האחרות שמתארות את מייאקה ואת אדלקורט חשוב לציין שאדלקורט היא אמנית שתחום כישוריה הוא עיצוב תיאורטי, יצירה אמנותית חשיבתית שעוסקת במחקר ופיתוח מגמות בתחומי עיצוב שונים, במחוזות קרובים ורחוקים ובתרבויות קיימות, נידחות ונעלמות. חמושה ביכולות נדירות של ניתוח ופתוח מגמות, כישורי ספיגה, איתור משאבים ושקלול דיונים והסתברויות, משכילה אדלקורט לעצב את עתיד העיצוב הקרוב והרחוק. בעוד שמייאקה עוסק במחקרים וניסויים, אדלקורט עוסקת במחקרים והסתברויות. בעוד שמייאקה מעצב אופנה עתידית אדלקורט טווה השערות למגמות עתידיות. אדלקורט, המוגדרת כאייקון חזאות העיצוב, מחפשת אתגרי מחקר וגילוי משאבים שאינם שגרתיים ומייאקה מאתגר את עצמו בטכנולוגיות חידתיות שהוא בלבד מסוגל לפתור אותן. בסופם של התהליכים מייאקה מעצב את הלבוש האולטימטיבי הבא בעוד שאדלקורט הוגה עיצוב עתידני שעשוי לאפיין את תוכן המלתחות העתידיות, ואת אופייה של הסביבה בה נחייה, בעונה זו או אחרת, או גם בעוד עשור או עשורים.
איסיי מייאקה, מערכת מקיפולי נייר.
הבחירה במייאקה ואדלקורט אינה ראשונה כבר בעבר הוצגו מפעליהם של אדלקורט ומייאקה במוזיאון העיצוב בחולון שכיום כבר איננה פרבר מקומי בלבד אלא גורם אמנותי פעיל בזירה הבינלאומית, אחת מערי התרבות והאמנות המצטיינות במרחב המקומי והגלובאלי. בדומה למוזיאון פתוח שמשתרע על פני העיר כולה, מוצבים במרחב האורבאני של חולון עבודות אמנות, לתפארת חוצות העיר, גלריות ומוזיאונים ובראשם מוזיאון העיצוב, יצירת מופת בתכנונו של רון ארד, שנפתח בשנת 2010. המוזיאון, חלון הראווה של חולון, הינו אתר מסומן במרחב האמנות והתרבות הבינלאומית, אחד מהיכלי האמנות החשובים שהוגדר על ידי המגזין CONDE NAST TRAVELER כאחד מפלאי העולם. ואכן, מלבד תערוכות מתקיימים במוזיאון מפגשי תרבות ועיצוב בינלאומיים, תערוכות ואירועים חינוכיים,סדנאות הפעלה, שיח גלריה וכיתות אמן בנושאים המתייחסים לאירועי המוזיאון.
איסיי מיאקה בגדים מקופלים
בימים אלה ועד ל-25 באוגוסט מוצגת בחולון תערוכה בנושא “קיפולים: איסיי מייאקה .5 132, ממלאכה מקומית לעיצוב עכשווי”, סיפורה של קולקציה שנוצרה בשנת 2010 במעבדת המציאות REALITY LAB של מייאקה ושעדיין לא הוצגה במתחם מוזיאוני כל שהוא. במחקריה המתקדמים משתפת מעבדת המחקר מדענים מתחומי מחשבים, הנדסת טקסטיל ותבניות, שמנסים לפתור ולנסח רעיונות עיצוב של מייאקה ולהסב חישובים מתמטיים והנדסיים למודלים רב ממדיים.
A-POC: A PIECE OF CLOTH הוא אחד המחקרים המהפכניים שמלווה את מרבית העיצובים של מייאקה, תהליך טכנולוגי שנפתח ביריעת בד חלקה וחד ממדית שמוסבת, באמצעות קיפול וגיהוץ ולעתים צביעה מתוכנתת, למבנה דו ממדי. תהליך שמסתיים בפריסת הקיפולים לבגד פיסולי תלת ממדי שדומים לו מוצגים בתערוכה.
מייאקה צובע ומכבס, מקפל ומגהץ, סורג ואופה, הוגה ו”מבשל”, את הבדים כמובן, ובורא, באמצעות טכנולוגיות עיליות, יצירות מופת שמהותן בלתי נתפשת. בגדים שכמותם לא נראים על מסלולי אופנה אחרים אך הובילו את מייאקה לכס אשפי האופנה.
אז מי ומה אתה איסיי מייאקה ? האם אתה מעצב, עקר בית יעיל, טבח או שמא מדען? ואמנם קשה למקד את כישוריו ולהגדיר את טיבו של מייאקה, אך ממעקב רב שנים אחר עיצוביו והיכרות אישית, הייתי אומרת שמכלול התארים הולם את דמותו היחידנית והחידתית. המאמצים להגיע למייאקה, כבר בסוף שנות השמונים, היו בין המשימות הקשות שחוויתי מעודי. מקורביו, המקיפים ו”מגנים” עליו התקשו למצוא חלון פנוי ביומנו העמוס, לפגישה עם כתבת שמגיעה מאיזו ארץ “נידחת”, שאליה תהילתו עדיין לא הגיעה כמו גם עיצוביו הנדירים והאניגמטיים. רק בתחילת שנות ה-90 זכיתי לפגוש את מייאקה בסטודיו הפריזאי שלו. מרגש היה להכיר את האדם הצנוע והביישן, בעל סבר נעים וחייכני, דמות מופלאה ומעניינת, איש שיחה שדבריו משובצים בהומור מיוחד ומעשיר. אדם שמורשת התרבות היפנית, כמו גם הנימוסים וההליכות נטועים באישיותו האניגמטית ובדמותו המקועקעת בתרבות אוניברסאלית. לאחר מפגש כזה המעבר לפרק הבא של היום חסר עניין, מעניין יותר להמשיך ולעכל את חבילת הרשמים, לנסות ולהבין את עוצמת החשיבה ואיתנות הכמיהה של מייאקה למלאכת היצירה.
.דרור בן שיטריט, מלאכת קפלים
מייאקה יליד הירושימה שחווה על בשרו את הפצצת העיר, הוא יפני גאה שנפל בגורלו הטוב, לדבריו, להיוולד בתקופה של הצטלבות תרבות המזרח עם תרבות המערב. תקופה שאפשרה לו לשחרר רתמות מסורתיות של תרבות יפנית עתיקה ובה בעת ליהנות מערכיה האמנותיים ולמזגם עם ערכים גלובאליים אמנותיים ותרבותיים.
מייאקה למד בפקולטה לעיצוב גראפי וצילום תעשייתי באוניברסיטה “טאמא” לאומניות שבטוקיו. כבר במהלך הלימודים החל להתעניין באופנה, תחום שהיה זר לתרבות הקימונו היפנית וגם לא נלמד באקדמיות המקומיות. מייאקה עבר ללמוד באקדמיה הפריזאית לאופנה עילית והתמחה בבתי אופנה בפריז וניו-יורק. ב- 1970 ייסד סטודיו לאופנה בטוקיו והחל משנת 1973 הציג בקביעות על מסלולי האופנה בפריז. העיצובים של מייאקה, בדומה לקינוחים שמותירים טעם טוב, מגרים את החושים, מפרים את הדמיון והחשיבה, ובעיקר מעוררים סקרנות לקלף אותם שכבה אחר שכבה ולחשוף את תמצית התובנות שלו.
כשלשה עשורים ניתבה התשוקה למחקר את התנהלותו היצירתית של מייאקה, עד אשר החליט, בשנת 1999,לנטוש, את מסלולי האופנה ולהתמקד בפעילות מעבדתית, במחקר ופיתוח אופנה, טקסטילים ועיצוב ניסיוני. קשוב להתנהגותם של החומרים ולהרמוניה בין תנועות הגוף לתנועות הבגד, מייאקה מעצב פריטי לבוש פיסוליים רב תכליתיים שנבדלים מכל ה”אריזות” המקובלות בתעשיית האופנה. כל אוסף עונתי מעוצב בהשראת נושא אחר שמוטבעים בו סממנים הומוריסטיים אופייניים לאופיו ועיצוביו, כמו האוסף שעוצב בהשראת גלגלי הצלה או האוסף של פריטים נעים, שנפתחים ונסגרים בהשראת מבנה מטריות.
מבט כללי לגלריית העיצוב
אמנויות וטכנולוגיות יפניות, כמו מעשה שכבות וטלאים, קיפולי בד (פליסה) , לאורכו ורוחבו של הבד, וקיפוליםבהשראת האוריגאמי- אמנות יפנית לקיפולי ניר, הן כליי העבודה של מייאקה, שמסייעים לו לפענח ולהחיות מורשת עתיקה של מלאכות יד ולהשיב את חזותן החדשנית לתעשיית האופנה.
כבר למעלה מארבעה עשורים ש”אמן האופנה היחיד בדורו”, “אשף הפליסה”, “המעצב שיצירותיו גאוניות”, כפי שהוא מכונה, ממשיך להרחיב את יריעת המחקרים והיצירה המתוחכמת המכוונת, לדבריו, לקהלים שמתעניינים, כמותו, בעיצוב עכשווי שמשמר תרבויות ואמנויות נשכחות. ובעוד שמייאקה מתנער מהגדרות וסופרלטיבים, שעוטרים אותו, הוא מתמקד בתחומי אמנות נוספים: תערוכות ומיזמים אמנותיים בגלריות ומוזיאונים ברחבי הגלובוס, מעצב תלבושות לתיאטרון ולמופעי בלט, ביניהם מופעי בלט של וויליאם פורסייט ומוריס בז’אר, ואכן אין בגדים הולמים יותר לאמנות המחול מאשר אמנות התנועה של מייאקה והתלבושות המחוללות בהרמוניה עם תנועות המחול.
מייאקה שבצניעותו מתנער מכל התארים והסופרלטיבים שהוצמדו אליו מסתפק בתואר מעצב. תואר שנשמע קטן למידותיו היצירתיות הנועזות, ולמרחב היצירה שסובב אותו, כמו שימוש ברעיונות ובחומרים חריגים ביניהם פרספקס, פלסטיק, במבוק ונייר שבתהליכים מדעיים הופכים לחומרים באיכויות חדשות, הולמים ליצור בגדים ואביזרים, עיצוב רדיקאלי שאינו דומה או מזוהה עם תרבות הלבוש היפני, או כל תרבות לבוש אחרת.
הנטייה לשכלל מלאכות יד אותנטיות, כפי שהיא מוצגת בשתי התערוכות במוזיאון העיצוב: מלאכת הקפלים והקיפולים,הקימוט, מעשה הטלאים, הסריגה והתפורים המתוחכמים, היא מוטיב שולט בעולם האופנה והעיצוב. גישה שאפתנית שמציגה אמנות רדיקלית עכשווית שיסודותיה שאולים ממקורות השראה אותנטיים, כפי שניתן לראות בתערוכת הלבוש האמנותי של מייאקה ובתערוכת האלמנטים האמנותיים שמשקפים מניפולציות מודרניות למלאכות יד עתיקות.
.דרור בן שיטריט כורסאת טווס
האלמנט הוויזואלי בתערוכה מוזן ברעיון אידיאולוגי שחושף את פניה של החברה העכשווית “הפרומה”, כפי שמכנה אותה אדלקורט. חברה הנתונה במשבר סוציו-אקונומי מתמשך שהופך אותה לאינטרסנטית ואגוצנטרית. חברה שזקוקה לתיקונים חברתיים בדומה למלאכות יד עתיקות ששבות לתקן ולשדרג את האופנה למעמד עתידי.
דרור בן שטריט מושב כחול מבד מלובד
מאת: נעה ארבר
