בת או בן? הינה שאלה שאיננה רלוונטית במקרה של ראד הוראני שיוניסקס היא מלת מבוא בלקסיקון היצירתי שלו ובהתאם לכך הוא מעצב בגדים זהים לבנות ולבנים. הוראני, דמות נדירה בסצנת האופנה, מוכר באורח חיים אינדיבידואלי בעיוורון מגדרי ובכפירה טוטאלית במוסכמות חברתיות ויצירתיות, עולמו משולל זהות מינית, דתית, עדתית או לאומית.
הוראני, הברבור השחור בלהקת מעצבי האופנה, ולא במובן הרע של המושג, קורץ ממרכיבים נדירים ומרתקים. יש מי שחושב שההתנהלות שלו איננה ריאלית ולו בגלל החשיבה המתריסה והגישה הקיצונית שמדחיקה דרכי ביטוי שגרתיים אך חובקת נטיות רדיקאליות. לא קל להבין את חזונו הקוטבי של הוראני ואת מסלולו היצירתי שאינו דומה, לא מזדהה ולא מזוהה עם מסלולי האופנה האחרים. בניגוד למסלולים גדושים במפלים של בדי משי ומלמלות רומנטיות, טרסות של מקבצות, רקמות, חרוזים ומתכות בוהקות, מסלולו היצירתי של הוראני שזור בהצהרות ויזואליות שמשקפות עולם אפל ושחור שעשוי להיות מובן כפולחן למלנכוליה. בניגוד לעולמו הפנימי הגדוש ומרחבי היצירה שמשתרעים למרחקים, גלריית הצבעים שלו מוגבלת, קודרת וכוללת במרבית המקרים: שחור ולבן ולעתים נדירות כחולים למיניהם, חומים ואפורים. תמהיל זר למקובל על מסלולי האופנה אך איננו פוסל אותו מלהיות אחד היוצרים הדרמטיים והרעננים בסצנת האופנה.
כשפגשתי לראשונה את השם ‘ראד הוראני’ ברשימת המעצבים שמציגים את אוספיהם בניו-יורק, הנחתי שאדם הנושא שם כזה לבטח נולד באחת הארצות השכנות. מלאת סקרנות ותחושת שליחות הגעתי לתצוגה שלו. התפעלתי מהתצוגה והופתעתי מהדמות שיצאה בקידה עם סיומה. צעיר יפה תואר בעל תווי פנים אציליים, לבוש שמלת טוניקה ומקטורן טייסים מעור, מכנסי סטרץ’ צמודים וסנדלים מצוידים בעקבים מאסיביים גבוהים שהעצימו את גזרתו הדקה והתמירה. קל היה לדמיין אותו כאחד הדוגמנים שזה עתה ירדו מהמסלול.
“התאהבתי” ומאז לא החסרתי אף תצוגה של הוראני, שמציג את הקולקציות שלו בניו-יורק ובפריז. הבנתי שכדי לתהות על קנקנו היצירתי והאינטלקטואלי אין לי דרך אחרת אלא ליזום איתו דייט. סיקרן אותי לפצח את האישיות האניגמאטית של המעצב שפולש לתחומי אמנות שונים ולהבין את הנחרצות שלו לשחות נגד הזרמים הסוערים של עולם האופנה. לא חלף זמן רב ומצאתי את עצמי בגלריה של הוראני, באחד הפרברים של פריז. בניגוד לסביבה, העיצוב האסתטי והמזמין של הגלריה שיקף את טעמו וסגנונו של הוראני, המדרגות הלבנות המטפסות לגלריה, המעקות והקירות הצחים ופריטי ריהוט מינימליסטיים בצבע שחור השאירו עליי רושם חזק. הוראני היה גאה במקום ובמיוחד בהיסטוריה הפיקנטית של הבניין שבעבר שכן בו בית הקולנוע הראשון של פריז וגם תיאטרונה של אדית פיאף, ששימש במה לזמרים צרפתיים ידועים וביניהם ז’ק ברל.
הוראני הקל עלי ולא הייתי צריכה לעבור “תחקיר בטחוני” לפני הפגישה אתו, כפי שמקובל לפני פגישות עם מעצבים אחרים. הצניעות ואופיו הקומוניקטיבי הנעימו את המפגש שלא שיערתי, קודם לכן, עד כמה יהיה מעניין ומרתק. רק לאחר שנפרדתי ממנו יכולתי לאמוד את רמת האינטליגנציה של הוראני, ולהבין, ולו במעט, את הגבולות הקוטביים שלו, את החשיבה הנחרצת, ולעומתם הנעימות והסימפטיה שהוא מקרין. מטענים מהותיים שהם כה שונים מאלו של המעצבים האחרים שפגשתי.
אז מה מייחד טירון העומד בשורה אחת עם ענקי האופנה, ואיך אפשר בכלל להעיז ולהזכיר את שמו של מעצב זוטר, שעלה על מסלולי האופנה לפני שש שנים בלבד, בנשימה אחת עם יוז’י ימאמוטו, הלמוט לאנג, מרטין מארג’ילה או אן דמולמסטר? להוראני, שמתרחק מסטראוטיפים ופורמולות שגרתיות שמנהלות את תעשיית האופנה, ישנן תובנות אינטלקטואליות שמזוהות עם התובנות של המעצבים הרדיקאלים. המהירות בה העפיל לצמרת והתמזג במרחב האמנותי של האופנה מלמדת על אישיותו וכישוריו הבלעדיים, הנועזות וההתמדה להיצמד לאג’נדה חפה ממוסכמות.
ב-2007, חמש שנים לאחר שהציג אוספי לבוש בסגנון יוניסקס, הוזמן הוראני על ידי דידייה גרומבך, נשיא מועצת סינדיקט האופנה העילית הצרפתית, להשתתף באירועי האופנה בפריז. הזמנה מרגשת ובעיקר מאתגרת להוראני שהיה הראשון והיחיד בהיסטוריה של האופנה, שמעצב סגנון יוניסקס וגם הראשון שבגלל סגולתיו הוזמן להציג את אוסף הקוטור שלו למרות שאינו עונה על הקריטריונים המקובלים של האופנה העילית. בנוסף קיבל הוראני תמיכה מעודדת מסידני טולדנו, נשיא בית דיור, שעינו המקצועית קלטה את טיבו של הוראני ואימץ אותו כבן חסות של בית האופנה.
קשה לעקוב אחר האופקים הרחבים של הוראני וקשה יותר להבין כיצד הרקורד הקצר שלו פתח בפניו את שערי הקוטור הפריזאי. יש להניח שההתמדה, הסקרנות, השאלות שהוא שואל ובמיוחד את עצמו, תמשכנה להפרות את הדעת והדמיון שלו, מה שיאפשר לו לשמור על מעמדו ולשרוד בחוג האקסקלוסיבי של קוטוריירים.
כטיפוס כפייתי הלוקה בשיכרון עבודה, הוראני נוטה להרחיב את הדיבור על תכנים שונים בכלל ועל דעותיו וסגנון התנהלותו בפרט. “תמיד הייתי בוגר לגילי ותמיד אהבתי והרגשתי בנוח בסביבה של אנשים מבוגרים. אני משתדל להתמיד ולהתמקד בחזון שלי מבלי לעשות לעצמי הנחות. צר לי שרבים מבני הדור הצעיר לא מבינים את חשיבות ההתמקדות וההתמדה”.
כמו שמיותר לשאול את הוראני לאיזה מין הוא מעצב כך אין צורך לברר לאיזו עונה מיועדת קולקציה זו או אחרת. סגנונו אינו מגדרי ועיצוביו העל זמניים נטולי תאריך תפוגה. הם ממוספרים כרונולוגית, החל מקולקציית יוניסקס קוטור מס. 1 שהושקה בפריז בשנת 2007 וכלה בקולקציית יוניסקס קוטור מס. 12 שהוצגה בפריז בינואר האחרון. הוראני דוגל ביוניסקס במובנו הטהור של המושג, שבמציאות הינה מניפולציה יצירתית שמציבה פריטי לבוש זהים לנשים וגברים, בניגוד לסגנון אנדרוגיני של גברים לבושים במראה נשי או נשים במראה גברי. “אנדרוגיני זה סטייל, בעוד שיוניסקס מבטל כל גבול ומגבלה מגדרית”, טוען הוראני, בהתייחסו לאוסף מס. 12. אוסף שבדומה לאוספים שלו מנוטרל מתוויות של מין וזמן, אוספים שיש להם זכות הישרדות ארוכת שנים. “זה האוסף החושני ביותר שעיצבתי מעודי יתכן בגלל שאני מאוהב ומאושר בסטאטוס החדש שלי”, חשף הוראני ולא הרחיב. אך מתברר שלא התכוון הפעם לאהבה העצמית בה הוא לא אחת מתפאר.
הוראני נולד בעמאן לאם סורית ואב ירדני. בהיותו בן 16 עברה משפחתו למונטריאול שבקנדה. הוא הרבה להתלוות לנסיעות של הוריו, הכיר ארצות, תרבויות, אנשים ודעות. הוא נחשף לגירויים שביגרו אותו והשפיעו על תחומי העיסוק והקריירה היצירתית שלו, שנחנכה בגיל צעיר כאשר נחשף לבדים, גזרות ודגמים שונים בעת שהתלווה לאמו בביקוריה התכופים בחנויות הטקסטיל ואצל התופרת.
“מעולם לא חשבתי שאופנה תהיה התחום שאעסוק בו, אני טיפוס ויזואלי שמתרשם וזוכר דברים שאני רואה וחש. מאחר ומסגרת הלימודים, כפי שהיא, לא מתאימה לאופי ולאנרגיות שלי, בדומה למסגרות כפייתיות אחרות. מצאתי את עצמי מתעניין ועוסק באסתטיקה, בין שהיא קשורה לסביבה בה אני מצוי ובמיוחד לאסתטיקה הנוגעת לי באופן אישי. נושא הלבוש העסיק אותי מאוד, אך התקשיתי למצוא פתרונות הולמים למלתחה האישית שלי; לא אהבתי את הבגדים שאמי קנתה לי, לא את הבגדים שהיו בחנויות וגם לא רציתי להתלבש כמו כולם. לא הייתה לי ברירה אחרת אלא להכין בגדים לעצמי. כבר אז השחור היה הצבע המועדף עלי וגם היום אינני לובש בגדים בצבעוניות אחרת”.
כילד וכנער סקרן התעניין הוראני בתחומים אסתטיים וטכנולוגיים שונים, היה קשוב לצלילים ולגוונים מנוגדים שמצויים במוזיקה, באמנות המחול ובעולמו הפנימי האינטואיטיבי. הוא הוקסם מהמצלמה שקיבל מתנה מאביו, מטכנולוגיית הצילום והאפשרויות שהיא מזמנת. הוא הרבה לצלם ולאפר את חבריו בתקופה שעדיין לא חשב שהתחומים האלה יהיו המקצועות שיעסוק בהם בעתיד.
בגיל 19, כשסיים את לימודי התיכון, הוצע לו להיות דוגמן, הוא לא אהב את הדוגמנות אך התפרנס מגילוי דוגמנים, סטיילינג וניהול אמנותי. אופנה ריתקה אותו רק למטרותיו האישיות. “נהגתי להחליף בגדים מספר פעמים ביום, אהבתי לשנות ולטפח את מראה השיער, אהבתי ועדיין אוהב להיות מונצח בצילומי אווירה מעוררי מחשבה”.
להוראני מעולם לא הייתה הכשרה פורמאלית בתחום האופנה, הוא אוטודידקט, שלמד והגיע להישגיו המשמעותיים תוך הסתכלות ותהייה במהות הטכנולוגיה של החומרים, הגזרות והתפירה העילית.
הסטודיו של הוראני הוא מעין מעבדה קונספטואלית שמפיקה שני אוספי יוניסקס, RAD HOURANI UNISEX COUTURE, קו יוקרתי מיוצר בכמויות מוגבלות, בטכניקות קלאסיות של האופנה העילית. המחירים בהתאם עשויים להגיע לאלפי דולרים כמו 10.000 דולר לזוג מכנסיים ו-25.000 דולר למקטורן. מחירים הזויים גם לדעתו של הוראני. במקביל הוא מעצב את RAD BY RAD HOURANI, קו אופנה מוכן ללבישה, תרתי משמע: “היינו ראשונים להכין דגמים מראש שנמכרים און-ליין, במקביל להצגת הקולקציה. נדהמתי כאשר כל הדגמים נמכרו”, סיפר הוראני על האוסף הראשון שעיצב לקוטור.
לסגנונו של הוראני, חזות גיאומטרית נקייה, מינימליסטית עד נזירית, פריטי לבוש מעוצבים מגזרות בדים בזוויות של 90 מעלות. ההידור בעיצוביו מצוי בסטיילינג, באיכות המוצרים ובתכנים המתוחכמים שמאפשרים חיבורים מודולאריים ויצירת מערכות שונות אחת מהשנייה. סגנון מניפולטיבי שהוראני משכיל בכישוריו, לשלב פריטי לבוש שונים בשכבות מדורגות. לטפל בקפלים וקיפולים שמזכירים אורגמי, אמנות יפנית לקיפולי נייר, בקשירות, רכיסות ורוכסנים שמאפשרים ליצור מפריטי לבוש מעטים מגוון רחב ומשתנה של מערכות לבוש.
התחום המוביל את עיסוקיו הוא עיצוב בגדים, אך הוראני שמסתייג מהגדרות ואינו מזדהה עם התארים הפורמאליים שדבקו בו, לא אוהב כאשר מכנים אותו מעצב אופנה, סטייליסט, צלם, תסריטאי או קולנוען. עולמו היצירתי והקוגניטיבי גדוש עד גדותיו, יש לו חזונות והוא מצליח להגשים אותם ויותר מכך הוא מצליח לגשר בין כישוריו לכישוריהם היצירתיים של אמנים מתחומים אחרים אליהם הוא חובר. בדומה למדען במעבדה הוא מנסה לבחון מהויות והיבטים שונים כמו את האנטומיה של גוף האדם ותנועותיו בתוך הלבוש. הוא בוחן וגם מתעד, בצילום והסרטה, את כל הפעילויות האמנותיות שלו, החל באוספי הלבוש, הקטלוגים וההפקות השונות וכלה בשיתופי פעולה אמנותיים ונדירים אותם הוא הוגה. חיבור מרתק היה להוראני עם EDUARD LOCK, כוריאוגראף ורקדן קנדי נודע, ממוצא מרוקאי, שנחשב לאחד המקוריים והנועזים בעולם. LOCK שהקים את להקת הבלט הנודעת ממונטריאול LA LA LA HUMAN STEPS יצר לרקדנית ZOFIA TUJAKA, ריקוד נועז, שהוראני צילם לסרט וידאו, מתוך כוונה לבחון, תוך כדי ריקוד, את ההתנהגות והנוחות של הבגדים שהוראני עיצב. חיבור קוטבי אחר נוצר עם הזמר והמלחין האמריקאי CHRIS GARNAU. הוראני ביים וצילם את הפקת השיר “האיש שלנו” מתוך האלבום “משחקי חורף” של גארנו. הפקה קסומה ומרגשת שמשקפת את טיב החיבור שהתהווה בין שני יוצרים מתחומי אמנות שונים: בין לחניו השבריריים וצליליו הענוגים של גארנו לבין העוצמה האנדרוגינית, הפשטות והזכות שבעיצוביו של הוראני.
הוראני, אמן רב תחומי, יזם בששת השנים האחרונות פרויקטים אמנותיים, תערוכות ומיצבים שהוצגו בגלריות ומוזיאונים ועל מסלולי האופנה, תצוגות אופנה שכל אחת מהן הינה תערוכה בפני עצמה; הפקה מלווה בצילומים, סרטונים ופרויקטים אמנותיים מהם ניתן ללמוד על התכנים המעמיקים שטמונים ביצירותיו.
החל מהקולקציה הראשונה, שעוצבה בקווים ארכיטקטוניים נקיים והוצגה בפריז ב-2007 זכה הוראני לביקורות נלהבות וגם הוכתר על ידי מגזין STYLE כאחד מעשרת המעצבים הנבחרים של השנה. הצלם האיקוני סטיבן מייזל שראה את האוסף התפעל מהשונות והמקוריות של הדגמים וצילם אותם בכתבה בת 5 עמודים במגזין ‘ווג איטליה’. בהזדמנות אחרת הוזמן הוראני לאוקראינה להציג את העבודות המצולמות שלו בגלריה יוקרתית שאירחה גם את זאהא חדיד. בנובמבר הקרוב, תוצג במונטריאול תערוכה שתוקדש לחזון של הוראני ולאישיותו הרב גונית, בה ישתתפו אמני מוזיקה, צילום, ארכיטקטורה וכוריאוגרפיה במיצבים ומופעים שמזוהים עם האג’נדה של הוראני, ואלו רק מקצת מהפרויקטים שיזם.
להוראני צוות נאמן שעומד לצידו בהפקת הרעיונות והפרויקטים שהוא הוגה, הוא לא נעזר באדריכלים, צלמים או מפיקים, הוא זה שתכנן ועיצב את כל הגלריות שלו, את הגלריה הראשונה בשולי פריז, הגלריה במונטראול והגלריה החדשה בפריז, שממוקמת במארה, הרובע הישן והמרתק של פריז. כולן וכל אחת בנפרד הנן חוויה אסתטית של חללים לבנים עם תאורת ניאון בסיסית ומספר מוגבל של פריטי ריהוט בצבע שחור. על הקירות צילומי ענק שהוראני צילם וקולאז’ מונומנטאלי של צילומי דמותו בתנוחות שונות. את הגלריות עיצב הוראני בפשטות דוכרומאטית, הרמוניה שלווה בעיצוב מוקפד בשחור ולבן. “צבעים אחרים וגיבובים למיניהם מפרים את השלווה”, אומר הוראני הסוגד לאסתטיקה רגועה ומינימליסטית.
מה אתה יכול לספר על אישיותך?
“אני תמיד חושב שעדיין לא עשיתי משהו ממשי בחיי ושבעצם אני בתחילת דרכי. אינני אוהב שמגדירים אותי ובמיוחד את עיסוקי, אינני זקוק לתואר כל שהוא. אינני מעצב אופנה, סטייליסט, צלם, ארכיטקט, תסריטאי או קולנוען, אבל כן הייתי רוצה לשלוט בכל התחומים האלה בהם אני מעורב”.
ואמנם יהיה זה עוול לפרק את הוראני לגורמים, יש לקבל אותו כפי שהוא, כמקשה אחת שמאפיינת את ההתנהלות הבדלנית מתכתיבים ושיגרה, אופיו האינטלקטואלי וכישוריו היצירתיים שמשלימים אחד את משנהו.
“בנוגע לאוכל אני פרנואיד, כל עניין התזונה מעסיק אותי מאוד, אני מעדיף לאכול אוכל בריא שמזין את הגוף ואת ההבנה, פירות וירקות, סלט טרי, דגים ומאכלי ים שמעניקים תחושה של נוחות וקלילות”.
האם יש לך תכניות להתפתח לתחומי עיצוב נוספים ?
“אופיי העקבי מאפשר לי לנוע ולהתקדם גם לתחומים נוספים, אני מניח שכשיגיע הזמן המתאים, תחומים חדשים יתפתחו בדרך טבעית”.
איזו משמעות יש לבגדים מבחינתך ומה תפקידם ברמה האישית?
“לבגדים חלק קרדינאלי בחיים, הם מראה לאישיות הם מספרים המון דברים, על אופי, סגנון ואסתטיקה. מנקודת ראות שלי ממד הזמן אינו פונקציה בעיצובים שלי לעומת זאת הם צריכים לעבור את מבחן הנוחות והפונקציונאליות ושגם יעניקו תחושות של הגנה וביטחון”.
מהו הדבר הראשון שאתה אוהב לעשות בבוקר ?
“להתמתח ולאחר מכן לחשוב על איזו דמות שרישומיה השפיעו עלי ותשמש לי כמקור השראה”.
כמי שהתמקצע בגילוי דוגמנים כיצד אתה בוחר את הדוגמנים והדוגמניות לתצוגות שלך ?
“אינני חושב שהם חייבים להיות צעירים ויפים, חשובה יותר האישיות שלהם, הביטחון והאיכות האינטלקטואלית שהם מקרינים”.
גברים בחצאיות ושמלות וגם נעלי עקב אינם המצאה של הוראני, ההיסטוריה של האופנה, גם היום, רצופה ברעיונות מעין אלה אלא שהרעיון של הוראני נובע ממניעים וצרכים שונים והוא גם הביא אותם למחוז מודרני ועכשווי.
אתה נועל סנדלים עם עקבים גבוהים, ולובש חצאיות האם זה נוח לך ?
“תמיד אהבתי עקבים גבוהים ומגפי בוקרים שהם חלק בלתי נפרד מאג’נדת היוניסקס שלי, חצאיות מאוד נוחות ובמיוחד כאשר הן משתלבות עם פריטי לבוש אחרים”.
האם השתנית מאז שהתחלת את המסע בעולם האופנה ?
“אני חי בסביבה דינמית בה הדברים משתנים ומתפתחים כל הזמן. אני מעורב בכל המתרחש סביבי, ולומד כל יום דברים חדשים, אני מניח שבמובנים מסוימים אני משתנה, אך בוודאות לא במהות שלי”.
באיזה מן התחומים אתה אוהב לעסוק ?
“אני אוהב את כולם, ויותר מכל את החיבורים ביניהם, את האתגר שבהצלבת התחומים השונים והמפגשים הבלתי צפויים בינם לבין תחומים בהם עוסקים אמנים אחרים”.
כיצד אתה מתייחס לביקורת בכלל והעיתונות בפרט?
“למרות החשיבה השונה שלי מחמיא לי ומרגש אותי לדעת שאנשים מעריכים ומאמינים בעבודות שלי, התמיכה מחזקת ומעניקה סיפוק רב. אינני מציל חיים אבל עושה דברים שאני אוהב ומאמין בהם. אינני מעצב לעיתונאים, עורכים או סלבריטאים, כך שאין לי ציפיות אך חשוב לי שכל מי שאוהב ומבין את הפרשנות שלי, גם ירצה ללבוש את העיצובים שלי”.
במה אתה שונה היום בהשוואה לילדותך ?
“כנער הייתי אדם דתי מאוד, האמנתי בקיומו של אלוהים והקפדתי ללכת לכנסיה. השנים חלפו והזמנים השתנו, ביקרתי בארצות שונות, הכרתי תרבויות, דעות ואנשים שונים והפכתי ממאמין באלוהים למאמין באדם. כיום אני יודע שדתות מביאות מלחמות ולכן אני חושב שעדיף שאנשים יהיו טובים ואמינים מאשר מאמינים. חשוב שאדם יהיה חופשי לחשוב ולעשות כרצונו כל עוד הוא מכבד את האמונה והחשיבה של האחר”.
למרות שיש לך סיבות רבות להיות אדם שמח קשה למצוא בצילומים שאתה מצולם ובאלו שאתה מצלם דמות מחייכת, אפילו חזות פניך נראית עצובה. האם אתה טיפוס שמח או עצוב?
“האווירה בסטודיו רצינית ושמחה. אני אדם שמח ומרוצה מהעשייה ומההישגים שלי, אלא שלעתים אווירת ההפקה דורשת שלמצולמים תהיה חזות עצובה”.
צילומים רבים של דמותך מוצבים בגלריות, כיצד אתה מתייחס לצילומים של צלמים אחרים?
“צולמתי הרבה להפקות ומגזינים, אני אוהב את הצילומים, את האווירה ואוהב להסתכל עליהם”.
מדוע בתצוגות ובסרטי וידאו נראות דמויות של דוגמנים שפניהם במסכות או אפילו מטושטשות?
“המסכות בתצוגות הן תבליט פני הם משקפים, אני מודה, ביטחון עצמי והרבה אהבה עצמית “.
מי הם המעצבים המוערכים עליך ?
“אני מעריך מעצבים שעבודותיהם נובעות מפנימיותם, מהאידיאולוגיה והחשיבה שמלווה את העשייה שלהם. מעצבים חדשניים שמייצרים דברים שאינם נכחדים שיש להם ניחוח אינטלקטואלי שמעורר לחשוב ולהתפתח. עיצוביה של קוקו שאנל, הם דוגמה נכונה, הם הרבה יותר מאופנה הם הצהרה. יש לי הערכה רבה למעצבים שסגנונם קונספטואלי כמו סגנונו של, אזאדין אלאייה, מעצב ששפתו חדשנית ומובהקת. לא צריך להסתכל על תווית הבגד כדי לדעת שאלו דגמים שעיצב. אלאייה לא מסתכל על לוח השנה ולא מעצב בהתאם לעונות, אך עם כל דגם מעיצוביו שאישה לובשת היא מקרינה ביטחון וייחודיות. גם פייר קארדן היה מעצב חשוב שהקדים את זמנו, הוא חזה את עתיד האופנה עם רעיונות שאיש לפניו לא חשב עליהם”.
מי הם החברים שלך?
“חוג מכרי רחב, ביניהם מעצבים ואמנים אך החברים הקרובים לי מעטים ואינם מעולם האופנה. אני יודע שאני בררן כך שחברי הקרובים מבוססים על איכות האנשים ולא על הכמות שלהם. בנוסף בשנה האחרונה יש לי אהבה חדשה”, אמר ולא פירט.
אנשים טוענים שהאוספים שלך חסרי צבע, מה זה אומר לך ?
“זה נכון, הם אולי חסרים את צבעי הטרנדים ולא רק בצבע אלא גם בסגנון, אלא שאני מאמין בקשת צבעים צנועה ובמיוחד בשחור כצבע נוח ובטוח”.
מה הדבר החשוב לך ביותר בדרך בה אתה מתנהל ?
“אני טיפוס טוטאלי שאוהב למקסם את כל מה שאני עושה, כאשר אני עובד אני מסור כולי לעבודה, כאשר אני מרוכז באיזה נושא המחשבות אינן מוסתות וכאשר אני מאוהב, אני אוהב בכל העוצמה”.
אכן הדעת של הוראני אינה מוסתת, וכל מה שהוא עושה מלווה בחשיבה ובהשקעה מבוקרת. כבר בתהליך האיור הוא חש, לדבריו, את הבגד וכל בגד שהוא מעצב כאילו הוא מעצב אותו לעצמו.
הוראני שמצליח להציב לעולם האופנה סטנדרטים חדשים הוא הוכחה ברורה לעובדה שהעולם הזה עייף וצמא לחשיבה חדשה, לדבר האחר שלא נושא תוויות, ושיש לו זכות קיום בכל מקום ולאורך זמן.
מה תכניותיך ומה לדעתך צופן לך העתיד?
“מטבעי אני אדם סקרן ואיני מנסה לשחק דמות של אינטלקטואל, תמיד רציתי לדעת ולהבין ושאלתי המון שאלות ובמיוחד את עצמי. אינני יודע מה צופן לי העתיד כמו שלא חלמתי על אופנה ולא האמנתי שהקוטור יפול לרגלי בהפתעה כזו. תמיד היה לי חלום לטפח ולהציב תובנות חדשות ולייף סטייל; סגנון חיים כולל כשהאופנה היא נישה במכלול הזה. אני מאוד נהנה מכל מה שאני עושה ומתכוון להמשיך באותה הדרך. כאמור, החלומות שלי לא נעצרים בבגדים, אני רוצה לעשות הכל ומקווה להמשיך ולשתף פעולה עם אמנים בעלי השגות מקוריות, מיזוגים שיתאימו לתכנים האישיים שלי, ישדרגו ויקדמו את האופנה למחוזות חדשים וחופשיים”.
ואני חושבת שאחד הדברים שמגדירים את התנהלותו של הוראני, הוא פוסטר שתלה ביציאה למסלול האופנה באחת התצוגות שלו, עליו היה כתוב: “צעד קדימה, צפה קדימה, אל תעצור ואל תהסס”.
