תקצור מתוך כתבתו המלאה של יוסי וולפסון.
באדיבות : בתיה בר.
תמונות : אסנת מעוז ינקו.
הקמת פינת חי צריכה לעורר שורה של שאלות לא פשוטות. האם מדובר בניצול גרידא של בעלי חיים לצורכיהם של בני אדם ? האם פינת החי משרתת גם את בעלי החיים שבה ? האם, לכל הפחות, היא אינה פוגעת בהם? האם היא בנויה בעבור בעלי החיים, תוך שהיא מאפשרת את תפקידיה הרצויים על ידי בני האדם? או להיפך, בנויה כדי לאפשר את תפקידיה הרצויים על ידי בני האדם, ומותירה מרחב מוגבל למימוש הצרכים והרצונות של בעלי החיים? וגם: איזה מודל של יחסי אדם – חיה מייצגת פינת החי? לאיזה מודל של יחסים היא מחנכת את הבאים אליה? האם היא מקרבת אנשים לבעלי חיים או שהיא מרגילה אותם ליחסים של ניצול ואדנות כלפי בעלי חיים? על השאלות האלו להכתיב את ההחלטה אם להקים פינת חי או לא. לתשובות לשאלות אלו תהיינה השלכות של ממש על האופן שבו תיראה פינת החי במידה ויוחלט להקימה. כך למשל, פינת חי יכולה לשמש כמקלט לחולדות שהוחזקו במעבדות מחקר, תרנגולות שהיו חלק מתעשיית הביצים וכדומה. מנגד, היא יכולה להיות חלק מהתעשייה האכזרית של ריבוי “חיות מחמד”.
מאמר זה יוקדש בעיקר לחובות המשפטיות שחלות על מפעילי פינות החי. חובות אלו אינן מבטיחות שפינת החי תהיה לגיטימית בהתאם לאמות מידה ערכיות. הן מבטיחות רק את אותה הגנה מינימלית שהחוק מעניק לבעלי החיים גם בתוך מסגרות נצלניות ופוגעניות.
עיקר החובות המשפטיות מעוגנות בתקנות צער בעלי חיים (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), תשס”ט -2009 , מסמך שחשוב שכל אדם ששוקל להקים פינת חי יכיר. חשוב לזכור שתקנות אלו קובעות רק תנאים מזעריים שחלים בכל מקום ובכל עת ללא חריגים.
העיקרון הכללי העומד מאחורי חוק צער בעלי חיים הוא שאין לגרום לבעלי חיים סבל שלא לצורך. מתי נגרם סבל? מתי ניתן להצדיקו? התשובות לשתי שאלות אלו משתנות בהתאם לנסיבות.
לבעלי חיים שונים צרכים שונים ומיוחדים, וכפי שכתוב בתקנות בסעיף 2 : “מטרת תקנות אלה לקדם את רווחת בעלי חיים בהיותם בעלי צרכים גופניים, בריאותיים, התנהגותיים, מנטליים וחברתיים…” כלומר, תמיד יש לתת לבעלי החיים את התנאים הטובים ביותר שאפשריים (במאמץ סביר) בנסיבות המקרה, ובכל מקרה אסור לרדת מתחת לקו המזערי שקובעות התקנות.
התנאים בפינת החי צריכים לענות על הצרכים הפיזיים של בעלי החיים המוחזקים בה: מי שתיה באופן שוטף, לספק מזון בכמות, בתדירות ובהרכב תזונתי המתאימים לצורכיהם ולהרגלי האכילה שלהם, בהתחשב במינם, גילם ומצבם הבריאותי. על ההתקנים להיות בטיחותיים, האוורור נאות והטמפרטורה והלחות דומים ככל האפשר לתנאים השוררים בסביבת חייהם הטבעית של בעלי החיים. יש להקפיד על ניקיון ויש חשיבות למצע שעליו מוחזקים בעלי החיים: רצפת רשת היא פוגענית וסוגים מסוימים של מצע עשויים לגרום לגירויים ומחלות. חשוב שפינת החי תוקם במקום שיש בו אור יום טבעי. במבנה מתחמי ההחזקה, באבזורם ובאכלוסם יש לדאוג הן למניעת פגיעות הדדיות בין בעלי החיים והן למניעת תחרות על מזון, מים מקומות מנוחה ומסתור. לבעל חיים חולה או סובל יש לספק , בתוך זמן סביר, טיפול הולם לשם ריפויו או לשם הקלת סבלו.
התקנות שמות דגש רב על הצרכים ההתנהגותיים של בעלי החיים, ומחייבות לספק להם תנאים לביטוי התנהגות שהיא חלק מ”מנהגו הרגיל” של בעל החיים, גם אם הוא יכול לשרוד ללא התנהגות זו. כך למשל בעל חיים שנוהג לבלות במים חלק מזמנו, חייבים לספק לו אפשרות זו. הוראה זו חלה על עופות מים כגון ברווזים ואווזים. בעל חיים שמנהגו לטפס, חייבים לספק לו אביזרי טיפוס. בעלי חיים כאלו הם לטאות, זיקיות , נחשי עצים, תוכים , חמוסים, וסוגים רבים של מכרסמים כגון חולדות , עכברים וצ’ינצ’ילות. מצע עמוק יכול לספק את הצורך בהתחפרות לעכברים, חולדות, אוגרים ומכרסמים אחרים. לארנבונים מעשי יותר לספק צינור ארוך בקוטר מתאים המדמה תנאים של מחילה. מרבית העופות זקוקים למוטות עמידה מתאימים. הכוונה לציפורים למיניהן, אבל גם לעופות קרקע , כגון תרנגולים.
צורך שהוא משותף כמעט לכל בעלי החיים הוא קיומם של מקומות מסתור. יש להקפיד שמקומות אלו יספיקו לכל בעלי החיים בו זמנית. מקום המסתור הוא אלמנט חיוני לתחושת הביטחון שלהם.
התקנות מציינות שלבעלי חיים יש צרכים מנטליים וחברתיים . למינים ביולוגים שונים צרכים מנטליים וחברתיים שונים מאוד. הקפדה על גירויים מספיקים ומתאימים היא משימה שצריכה להיות חלק קבוע מהתפעול השוטף של פינת החי.
אחת הסכנות הגדולות בפינת חי היא החשיפה של בעלי החיים להטרדה. שורה של הוראות בתקנות נועדו להגן מפני סכנה זו. במיוחד יש להזכיר את ההוראה הקובעת שלפחות צלע אחת של מתחם ההחזקה שבו נמצא בעל חיים לא תהיה חשופה לקהל ואת החובה לספק לבעלי חיים מקומות מסתור ולנקוט בכל האמצעים הדרושים באופן סביר למניעת פגיעה בבעלי החיים או הטרדתם בכל עת, לרבות כשהמתקן סגור לקהל. המדריכים חייבים לפקח על המבקרים, ולמנוע התנהגות לא ראויה, הטרדות והצקות כלפי בעלי החיים. יש לאפשר לבעלי החיים לחמוק מאזור הליטוף או לקצוב את הזמנים שבהם בעלי החיים נתונים למגע על ידי המבקרים.
פינת חי מוגדרת בתקנות כ “מתקן ” , דבר שמטיל על מפעיליה חובות נוספות: הגדרת בעלי תפקידים שלכל אחד מהם מטלות המוגדרות בתקנות, יש לדווח לווטרינר הרשותי על מגוון בעלי החיים המוחזקים במקום, מספרם ותנאי החזקתם, חובות לגבי השגחה וטיפול רפואי, כללים לגבי שגרת העבודה במתקן לרבות ביקורת יומית לצורך איתור תקלות וסימני מצוקה.
על הבעלים והמחזיק של בעלי החיים, ועל האחראי על פינת החי , מוטלת אחריות מחמירה לדאוג לקיום הוראות התקנות, שרק חלקן הוזכר כאן. הם אינם יכולים לטעון “לא ידעתי”.
העונש על הפרת התקנות הוא לרוב קנס מנהלי, שנגזר מסוג ההפרה. הקנסות יכולים לטפס לעשרות אלפי שקלים. בנסיבות מיוחדות אפשר גם להעמיד את העבריין לדין, וייתכנו עונשי מאסר.
חשוב ללמוד את הוראות החוק והתקנות וליישמן בהקפדה, אם לא בשל הרצון לדאוג לטובתם של בעלי החיים, אזי לפחות מתוך אימת הדין.
תקצור כתבה מאת יוסי וולפסון, עו”ד, פעיל למען זכויות אדם ובעלי חיים אחרים.
את הכתבה המלאה ניתן לראות בכתב העת הישראלי לקשר בין אנשים ובעלי חיים “חיות וחברה”, גיליון 50, מאי 2014 .
למעוניינים במנוי לכתב העת , ניתן לפנות דרך האתר /http://animalsoc.tau.ac.il
או למייל animal@taue.tau.ac.il
באדיבות : בתיה בר.
תמונות : אסנת מעוז ינקו.
