הפחות הוא יותר או היותר הוא יותר? זו השאלה / נעה ארבר כתבת אופנה

זירת האופנה תוססת, מעצבים ובתי אופנה מתבוללים בים של תרבויות, רעיונות ומקורות השראה, מתמודדים עם אידיאולוגיות וגחמות משתנות ומתבוססים בהתנצחויות על מהותו של הדבר הבא, הרעיון המקורי שישנה את פני האופנה. אלא ששום דבר משמעותי לא הומצא ולא התרחש וגדולי המעצבים, שהטביעו חותם מתמשך על ההיסטוריה של האופנה, כמו קוקו שאנל, אלזה סקייפארלי, קריסטובל בלאנסייגה ואחרים, ולא רבים במיוחד, מותירים את עולם האופנה כשהוא טעון געגועים למורשת היצירתית והמזינה שלהם. מעצבים ובתי אופנה מתמודדים עם מקורות השראה שונים, מורשות ותרבויות קרובות ורחוקות. הם עוברים מנתיב יצירתי אחד לאחר ומסגנון עיצוב מתון לטעון אך נשארים שבויים בפולחן הטרנדים, במיחזורים ובתחלופת מגמות ועם שאלות שאין להן תשובות ברורות. הגלגל סובב והשיח חוזר ודן באותנטיות של אמירות פופולאריות; האם נכונים הפתגמים ; LESS IS MORE או שמא LESS IS A BORE ? ואולי MORE IS MORE? מה נכון ומה מוגזם והאם האמירות רלוונטיות להתנהלות האופנה עכשיו.

עיצוב: גוצ’י

צילום: Indigital

מאוספי המעצבים לחורף הקרוב מסתבר שהעימותים השיטתיים בין עיצוב מינימליסטי מאופק, לבין ראוותני ורהבתני אינם תופעה חדשה, אלא שיח מתמיד שמתנהל בזירת האופנה, בסדנאות המעצבים, על מסלולי התצוגות ובמלתחות. מגמות אופנה אינן נובעות מתוך דחפים יצירתיים בלבד, מגמות אופנה אינן מנותקות מהחיים עצמם אלא מושפעות ונהגות בהשראת אורחותיהם; ההווי הסובב אותנו, הרווחה הכלכלית, התנאים החברתיים והפוליטיים. בעונת החורף תחשף ותובן משמעותו העצומה של הפתגם MORE IS MORE, מקור השראה בולט למעצבים שבחרו, באמצעות עיצוביהם, להגדיר אותו מחדש. המושג איננו זר ללקסיקון האופנה, תמיד עוצבו רעיונות אוונגרדיים ותמיד הוצגו אוספים ראוותניים, אך הפעם המגמה הלוהטת של העונה לא עוסקת בטרנד ספציפי כמו בדי קטיפה, מקטורני טוויד גדולים בגיזרה מרובעת, במעילי קצינים, מעילי רוח או נעלי התעמלות שננעלות עם כל דבר, נעלי סקי מפורזלות בניטים ואבזמים או גרבי כדורגל. כל אלו הם חלק זעיר בתמונת האופנה הכללית שמציגה סטיילינג אחר, מרדני וטעון במקורות השראה מנוגדים שאולים מתחומי יצירה שונים, תרבותיים ואמנותיים ומההיסטוריה הסוערת של האופנה.

עיצוב: מארק ג’ייקובס

צילום: Indigital

העיתונות הבינלאומית הריעה והיללה את הנועזות והדמיון ה”פרוע” של האוספים ואת האסתטיקה המפתיעה שראויה להערכה אך עשוייה להיות שנוייה במחלוקת. הפריצה המטאורית של הסגנון הטעון והמורכב הוא “הדבר הבא” במגמות האופנה, תופעה של קישוטיות יתר שאמנם איננה חדשה וגם לא מקורית אך בהחלט שונה ובעיקר נועזת ומסקרנת, מסובכת ועמוסה יותר מכפי שהוצגה אי פעם. המגמה הנוכחית מציגה מקבץ, כביכול בלתי מבוקר, של רעיונות, דגמים ואביזרים, מניפות צבעים, הדפסים ושילובים שנשלפו, לכאורה באקראי, ושולבו למערכות מעוצבות באווירה פוסט פוסטמודרניסטית. המעצבים מיחזרו מגמות וסגנונות ומיזגו אותם, בדיסהרמוניה מכוונת ומופגנת, למערכות לבוש שחזותן אקלקטית עד סוריאליסטית. חיבורים הזויים בין וינטאז’ לעכשווי, בין רומנטי/אופטימי לצבאי/מלחמתי. הם שאלו עיצובים ומוטיבים מתחום אופנת הספורט הכוחני ושילבו אותם עם פריטים שחזותם שברירית ונשית. שמלות רכות ומרחפות שודכו למקטורני רוח מגושמים, פריטי לבוש חגיגיים לנעלי התעמלות מגושמות, לנעלי סקי מסורבלות או נעלי צנחנים מגושמות שעוטרו בפירזולים, ניטים, אבזמים ורצועות עור.

עיצוב: מוסקינו

צילום: סטיבן מייזל

הרמוניה מהפכנית או אסתטיקה רדיקאלית שמעולם לא דומיינו כאפשריות, סגנון מאתגר ומעורר השראות אך בעיקר תהיות וההתפלספות בשאלת נכונותם של “פתגמים ומכתמים” מפולפלים ומתובלים ב”דבש ועוקץ”; האמנם ‘פחות הוא יותר’, או ה’יותר הוא יותר’ ושמא בכלל ה’פחות אינו יותר אלא משעמם’. ואכן מסקרן האם המהפך הנוכחי, בדומה למגמות אופנה רווחות, יהיה עונתי או יונצח כרעיון חשוב שראוי להיות משובץ ברשימת המגמות השורדות. האמירות הדנות בהתמודדות בין ה’פחות’ ל’יותר’ התייחסו בעבר לתחום האדריכלות ועברו בהשאלה לתחומי אמנות ועיצוב אחרים; לציור, כתיבה, ציור, מוזיקה ואופנה. מי שנחשב להוגה המנטרות והאידיאולוגיות ש’פחות זה יותר’ וגם ‘אלוהים נמצא בפרטים הקטנים’, הוא לודוויג מיס ואן דר רוהה, אדריכל ממוצא גרמני, שנחשב, לצידם של פרנק לוידס רייט ולה קורביזיה, לאחד מחלוצי האדריכלות המודרניסטית. רוהה שהאמין בסגנון עיצוב רהוט ומזוקק, נטול אלמנטים דקורטיביים ועיצובים שאינם חיוניים או תפקודיים, אימץ את הביטוי בשנת 1947 כמושג בתחום הארכיטקטורה המינימליסטית. אלא שבמציאות לא רוהה הגה את הביטוי, הוא רכש אותו מאביו הרוחני פיטר ברנס, מי שהיה חלוץ האדריכלות התעשייתית בתחילת המאה שעברה. למרות שרוהה רק אימץ את הביטוי הוא ראוי להחשב כאבי התאוריה מאחר והוא, יותר מכל אדריכל אחר, אימץ את האמירה, יישם אותה והתנהל באדיקות תואמת לתאוריות היצירתיות שאימץ. לא פחות חשוב הביטוי ‘יותר זה יותר, הפחות משעמם’, פראפרזה שטבע האדריכל האמריקאי רוברט ונטורי. ממובילי הגישה הפוסטמודרניסטית שדחתה את האמירה ‘פחות הוא יותר’ כמו גם את האדריכלות המודרניסטית הפונקציונאלית.

עיצוב: קום דה גרסון

צילום: Indigital

מגמות אופנה הינן מושג חמקמק, יש מי שנוהה אחריהן ויש מי שסולד מהן, יש מי שמאמץ תכתיבים ויש מי שמואס בהם, יש מי שמאמין ב’פחות’ ובצנוע ויש מי שמעדיף את ה’יותר’ והראוותני. שתי גישות ומגמות שונות שעולות ויורדות, אחת נחשבת כ”אנטי אופנה” והאחרת כהפרזה. ואכן בורסת הטרנדים שוקקת עליות וצניחות, ומניית המינימליזם, שהושקה בשנות ה-90 למאה שעברה, כתגובה לעיצוב יתר בעשורים קודמים, לא נופלת. הסגנון שאופיין בעיצוב מופחת, בנתונים פונקצינאליים שקולים ואיכותיים, ניראות קלאסית ואנינות יוקרתית, לא פושט את הרגל. תאוריית הטוהר של התנועה המודרניסטית, אותה הובילו רוהה ולה קורביזיה, לא עמדה לנגד עיניהם של כל מעצבי האופנה. מספר לא מבוטל של מעצבים בחר בסגנון עיצוב אקלקטי.

עיצוב: פראדה

צילום: סטיבן מייזל

בין מובילי הזרם מצויים מיוצ’יה פרדה, אלסנדרו מיקלה – המעצב החדש של בית גוצ’י, דולצ’ה וגבנה, רוברטו קוואלי , מרק ג’יקובס. וריי קוואקובו. רק מעצבים עם רקורד מצליח כשלהם יכולים להתאתגר במהפכים כאלה, לפרוץ גבולות ולדלג מעל משוכות עיצוב גבוהות, מה שמאמת, הלכה למעשה ובאופן מוצק, את הביטוי ‘יותר זה יותר’, ושמא מדי? הקהל והעיתונות הבינלאומית הריעו והחמיאו על נועזות העיצוב, אלא שבאופן די אירוני, מסתבר שהראוותנות והמטענים המרהיבים מצד אחד כמו גם הפשטות, העיצוב המזוקק והמינימליזם שמתמקד באיכויות סמויות ומצטנעות, מהצד האחר, אינם פשוטים כלל ואינם קלים ליישום. לאחר שרואים אוספים מעושרים כאלה, עולה השאלה האם חלף זמנו של המינימליזם ? האם הוא “פאסה?” אין להניח שהזרם המודרניסטי יתפוגג ובמיוחד בתקופות שהכלכלה והפוליטיקה קורסות, והעולם נדרש להתגייס לתנאים של איפוק וצניעות. אך אולי דווקא בעת כזו עולם האופנה זקוק להסערת הדמיון, לחופש יצירתי, ססגוני ומשעשע ? בעולם האופנה כל השערים פתוחים וכל הנתיבים אינם חד סיטריים.

עיצוב: דולצה וגבנה

מפליא שהכמיהה לעיצובים חריגים שורה דווקא על בתי אופנה איטלקיים הסוגדים למורשת החייטות הקלאסית. אך לא רק במילנו הוצגו אוספים מצועצעים ומורכבים גם מבירות אופנה אחרות; מפריז, ניו-יורק וטוקיו, הגיעה אותה בשורה. בין המעצבים ובתי האופנה שהצטרפו למעגל האופנה האקלקטית והדקורטיבית, מתוך אמונה או תקווה שזמנו של המינימליזם חלף. נמנים מיוצ’יה פראדה, דולצ’ה וגבנה, גוצ’י ורוברטו קוואלי, מרק ג’יקובס וריי קוואקובו, מעצבי אופנה מכתיבים ומועתקים שהשיקו אוספים שונים מהמקובל, רוויים בפריטי לבוש דקורטיביים, במערכות מורכבות, גזרות וצרופים מוזרים, וצבעוניות סוערת ועוקצת. מערכות לבוש שלא כל אחד ישכיל לסגנן לעצמו ולא כל אחד יוכל להתמודד עם מחירי העיצובים שמסמנים פרק חדש בהיסטוריה הבלתי גמורה של האופנה.