פעם יעל, גלי ואני היינו חבורת החייזרים. ראינו חייזרים, דיברנו עם חייזרים ואני אפילו ביקרתי בארץ החייזרים. בפורים יעל התחפשה לחייזר, גלי ואני אמרנו ליעל שנמאס לנו מהחייזרים ובא לנו להיות חבורה אחרת. התיישבנו שלושתנו וחשבנו איזו חבורה בא לנו להיות. שאלתי את מעיין הבת דודה שלי אם יש לה הצעה לשם של חבורה. מעיין אמרה לי: “עומר מה הבעיה? תהיו חבורת מצחיקולות”. “מצחיקולות?” אמרתי “מה עושות חבורת מצחיקולות”? מעייין הסתכלה עלי ולא האמינה שאני לא מבינה מה זה מצחיקולות. “מצחיקולות,עומר, מצחיקולות צריכות להצחיק” אמרה מעיין. בבוקר פגשתי את יעל וגלי וסיפרתי להן על הרעיון של מעיין. יעל וגלי מיד הסכימו ובהפסקה צחקנו מדברים שהצחיקו אותנו והילדים צחקו בקולי קולות מכל מיני שטויות שעשינו. גם תמי הגננת צחקה מחבורת המצחיקולות. סיפרנו לילדים בדיחות מצחיקות. לפעמים זה הצחיק אותם ולפעמים אף אחד לא צחק. בסוף נגמרו לנו הבדיחות, התחיל לשעמם לנו, עברו כמה ימים.
גלי,יעל ואני החלטנו שנהיה חבורת “אינגליש טון בבית קפה”. “אינגליש טון” הוא אורח לא נראה ולנו יש בית קפה. אנחנו יושבות בבית הקפה , יעל פונה ואומרת ל-“אינגליש טון” שיביא לנו מיץ תפוזים. גלי מבקשת מ-“אינגליש טון” וופלים מצופים בשוקולד. אבל “אינגליש טון” הוא איש לא נראה. אנחנו המצאנו את השם ורק אנחנו יודעות מי זה “אינגליש טון”. הילדים בגן הסתכלו עלינו וחשבו שאנחנו באמת מדברות למישהו שנמצא בגן. יובל שאל: “אל מי אתן מדברות”? התחלנו לצחוק: “יובל אנחנו מדברות עם חבר שלנו שקוראים לו “אינגליש טון”. “אני לא רואה אף אחד שקוראים לו אינגליש טון” אמר יובל. אי אפשר להסביר כל מיני דברים לילדים שלא מבינים. נמאס לנו… יצאנו לחצר.
יעל הביאה שולחן, גלי ואני הבאנו כסאות, פרשנו מפה חגיגית. על השולחן הנחנו ספלים. חיכינו ל- “אינגליש טון”. יעל צעקה: “אינגליש טון” אפשר לקבל שתי כוסות מיץ תפוזים וכוס מיץ אשכוליות בבקשה?” דרך חלון המטבח ראיתי את ידו של “אינגליש טון” מושטת קדימה עם כוסות המיץ שביקשנו. הילדים הסתכלו ואני בטוחה שהם ראו את כוסות המיץ על השולחן. כולם התאספו סביבנו ורצו לדעת איך נראה “אינגליש טון” אבל לא סיפרנו. רק תמר, גלי ואני יודעות ש “אינגליש טון” הוא איש לא ממש נראה. אנחנו חבורת “אינגליש טון בבית קפה” ושיחשבו כולם מה שהם רוצים.
