אחרי שמצאה עצמה שבויה בתוך משולש אהבה סוער והיא בת 17 בלבד, החליטה יובל וין (דניאל איצ’קוביץ מ’רמזור’) לכתוב עליו מחזה, שגם ביימה והלחינה, במסגרת לימודיה במגמת תיאטרון ב’תלמה ילין’, אותם סיימה בהצטיינות. ההצגה ‘ילדה’ בוחנת את המושג ‘אהבה’ בעולם בו לכל אחת מהדמויות אין דבר, מלבד הדמויות האחרות. דמותה של ילדה נקרעת בין שתי מערכות יחסים שונות, כשכל אחת מהן מצליחה לתת מענה על מה שהשנייה אינה מצליחה. ילדה, כשמה כן היא, מנסה ליהנות משני העולמות, אך משולש האהבה אליו היא נקלעת תובע ממנה להתבגר. כמו במשחק ילדים, הגבולות בעולמה של ילדה מטשטשים עד שכבר קשה לדעת מה מתרחש באמת ומה מתרחש בדמיון…
הצגת הבכורה של ‘ילדה’ תתקיים ב’צוותא’ ביום רביעי ה-24 באוקטובר בשעה 21:00
אם שאלתם את עצמכם מה עשתה יובל וין (18) חוץ מלהיות הבת של אייל !! מאז שגילמה את הילדה דניאל איצ’קוביץ ב’רמזור’, התשובה היא הרבה – מסיום לימודים בהצטיינות במגמת תיאטרון ב’תלמה ילין’, לתפקיד בסרט ‘להציל את נטע’ בבימויו של ניר ברגמן, הנחייה בערוץ הילדים, תפקיד ראשי בהפקת ׳פנטזי קידס׳ של התיאטרון השחור, רקדנית מקצועית בלהקת ׳דאנס לייף׳ והשתתפות בתחרויות בארץ ובחו״ל, שחקנית בהצגות ‘תלמה ילין’ – ׳המלך נוטה למות׳, ׳ליסיסטרטה׳ ו- ׳מעגל הגיר הקווקזי׳, והלחנת יצירות מוזיקליות (כולל נגינה בפסנתר וגיטרה) ביניהן מוזיקה מקורית עבור הצגתה הנוכחית ‘ילדה’, אותה גם כתבה וביימה.
ההצגה ‘ילדה’ מספרת את סיפורן של שלוש דמויות מרכזיות – מארק, תום ו’ילדה’, ובוחנת את מושג היחסים בעולם שהוא כל-מקום ושום-מקום, וכך גם רלוונטי לכל מערכת יחסים באשר היא. ‘ילדה’ מוצאת את עצמה במרכזו של עולם מלא בפיתויים ואיסורים, כאשר היא מזגזגת בין שתי מערכות יחסים שונות. אך משולש האהבה אליו היא נקלעה נמצא בעולם שמלא הגדרות וחוקים, התובעים ממנה להתבגר. המחזה נוגע בשאלות העולות סביב תהליכי הבריאה וההתפוררות במערכות יחסים, דרך סיפורם של תום ומארק, והמפגש של כל אחד מהם עם דמותה של ילדה. ילדה, שמתחילה את המחזה כשהיא נמצאת במערכת יחסים עם תום, פוגשת במארק, והוא מעורר בה את התשוקה והריגוש שהיו כל כך חסרים לה. ילדה יוצאת למסע של חיפוש עצמי בו היא מותחת את הגבולות, בין אם שלה עצמה ובין אם של תום ומארק.
הציניקנים שביננו יוכלו לומר – מה ילדה בת 18 יכולה לחדש לנו על אהבה? מה היא יודעת ומה היא עברה? אז אותם נשאל: מתי אנו מתוודעים לאהבה בוערת וטהורה אם לא בגיל 18? והאם בזמן שמתאהבים (בגיל 16 או 80) לא חוזרים ולו לרגע, לאותה תמימות ופשטות שאיבדנו בילדות? או כפי שמיטיבה לכתוב יובל וין בעצמה בעמוד התוכנייה: “יכולתי לכתוב פה תקציר על ההצגה, לדבר על השאלות שהיא מעלה, ועל הדמויות והמקום שלהן בעולם האמיתי. יכולתי לכתוב על ילדה ועל ה״קסם״ שהיא מפעילה על כולם. על תום ועל מארק שמסתכלים עליה ב״עיניים נוצצות״, או על איך שהיא משחקת בהם והם בה, כך שכל אחד מהם הוא גן עדן וגיהינום בשביל השני. אבל במקום כל אלו, אני רוצה לספר לכם על ה״ילדה״ שלי…אני מאמינה שלכל אחד מאתנו יש לפחות ״ילדה״ אחת, אם לא יותר. דמות אחת כזאת שהוא מתבונן בה במבט מאוהב ובעיניים שנוצצות לעיתים מאושר, אך לרוב מדמעות. ילדה כזאת שמפזרת ״קסם״ לכל עבר ומצליחה לגרום לנו להאמין שכל המשאלות שלנו יתגשמו. ילדה שנמצאת בדיוק על הגבול בין מציאות לבין דמיון, שמצליחה לגרום לנו להישאר ילדים, לתמיד. אחת כזאת ששווה לכתוב עליה מחזה…”. ולסיום, בחרה להציב את משפטו האלמותי של ויקטור פרנקל, מספרו ‘האדם מחפש משמעות’: ״האמת שאהבה היא המטרה הסופית והנעלה ביותר אשר אליה ישאף האדם״.
“תהליך היצירה של ‘ילדה’ החל לפני כשלוש שנים, מהרגע שהתחלתי לכתוב את המחזה במהלך שיעור כתיבה יצירתית ב’תלמה ילין’, ועד לעלייתו הראשונה על במה, במסגרת פרויקט עצמאי בבית הספר”, מספרת יובל וין.
“הרעיון ליצירה צמח מתוך חוויות אישיות שלי – התחלתי לכתוב את המחזה בעקבות המפגש הראשון שלי עם המושגים – ׳אהבה׳, ׳יחסים׳ ו׳בגידה׳. המחזה חוקר את המושגים האלו דרך חוויות ודמויות שמבוססות על סיפור אמיתי. היצירה מכילה חוויות ראשוניות כמו אהבה ראשונה, אכזבה ראשונה, פגיעה ראשונה, ונשענת על ׳הפעמים הראשונות שלי׳. במסגרת תהליך היצירה, יצאנו אני ועוד שלושה חברים טובים למסע אישי וקבוצתי, שבו דרך עיצוב הדמויות והסיפור האישי של כל אחד מאתנו, בעבודת ‘מעבדה’, נגענו כולנו בפעם הראשונה, ובפעמים הראשונות של כל אחד מאתנו. בתהליך העבודה ניהלנו דיאלוג בין הדמויות לבין השחקנים על קווי הדמיון והשוני ביניהם, ובמהלך החזרות, שמנו דגש על יציקת תוכן אישי ואותנטי מעולמם של השחקנים לתוך עולמן של הדמויות”.
וכששאלנו את יובל לסיום על מקורות ההשראה ליצירה (מלבד חווייתה האישית כמובן), הדבר הראשון שעלה במוחה הוא סיפורו הקצר של אתגר קרת ‘לבד’: “זה סיפור שמתאר את התחושות שליוו אותי לאורך כתיבת המחזה. סיפור על ילדה שאהבה להיות לבד, ועל ילד שלא הבין למה היא מרחיקה אותו ממנה, ולמה היא מתכוונת כשהיא אומרת שזה לא קשור בכלל אליו אלא לילדות שלה. ואז הוא ניסה לחפור בילדות שלו עצמו כדי להבין אותה, אבל לא מצא שם כלום – ‘כמו חור בשן של מישהו אחר, לא בריאה אבל גם לא מציקה יותר מדי’. עד שהחליט מה שהחליט, אבל אני לא רוצה לעשות ספוילר, כי כולכם הולכים להגיע ולראות את ההצגה…”.
‘ילדה’
כתיבה ובימוי: יובל וין
הפקה: ענת ריידר
שחקנים מבצעים:
ילדה – רונה תלם
מארק – דניאל יגנדורף
תום – אורי איתן
עיצוב תאורה: אייל דניאל
הפעלת תאורה: יותם שדמי
מוזיקה מקורית: יובל וין
הפעלת סאונד: אופק לוי
משך ההצגה: 50 דקות
