מאת: פרי הראל, רשמת מוזיאון הכט
ל”ג בעומר
ושטר חוב עברי משנה ב’ (132 לספירה) למרד בר כוכבא
הייתה זו התנועה הציונית בראשית המאה העשרים, אשר פיתחה את מיתוס ל”ג בעומר וקשרה אותו אל מרד בר כוכבא, כסמל למאבק לחירות ולגבורה לאומית. מרד בר כוכבא (136-132 לספירה) הפך לחלק מהאתוס התרבותי-היסטורי של הישוב ומדינת ישראל שבדרך. במהלך השנים, ביקשו החוקרים להתחקות אחר סוגיות כמו המניעים לפרוץ המרד, מהלכו, שיטות הלחימה, הקווים לדמותו של בר כוכבא, ואפילו שמו המדויק, שלא היה ברור.
עד היום קיימות סוגיות רבות שהמחקר מתקשה לתת להן מענה. לצערנו, לא זכינו שיימצא טקסט כמו זה של יוסף בן מתתיהו בספרו “מלחמות היהודים”, המתאר את מאורעות המרד הגדול כשישים שנה קודם לכן. המידע ההיסטורי על מרד בר כוכבא היה מצומצם וספק אמין. הוא התבסס על כתבי היסטוריונים זרים, אגדות בתלמודים ובמדרשים, ומעט ממצאים אפיגרפים, דוגמת מטבעות שהטביע בר כוכבא בזמן המרד.
שמחה רבה ליוותה את החוקרים כאשר החלו להתגלות, כבר בשנות החמישים של המאה שעברה, תעודות מנהליות בעיקרן (מקצתן אף נכתבו בשמו של בר כוכבא), המלמדות על החיים שבעורף ולא בחזית המרד. דוגמה לתעודה נדירה שכזו ניתן למצוא במוזיאון הכט: שטר חוב רשום על קלף, בשפה העברית, ובו מצוין תאריך כתיבתו: ‘בכסלו שנת שתים לגאלת ישראל על ידי שמעון בן כוסבא’. בשטר זה הודה יהוסף בן חנניה שהוא לווה מיהודה בן יהודה ארבעה דינרים, ובסוף מופיעות חתימות של הלווה ושל שלושה עדים.
מהתעודה, כמו גם מתעודות אחרות שנתגלו, ניתן ללמוד על שמו המקורי של בר כוכבא – שמעון בר כוסבא, ותוארו: נשיא יהודה. בנוסף, יש לציין כי העובדה שהמעורבים טרחו לכתוב שטר חוב על קלף (שהיה יקר מפפירוס), למרות הסכום הזעום, והעובדה כי נדרשו שלושה אנשים לשמש כעדים, כל אלו מלמדות על המצב הכלכלי הקשה שבו הארץ הייתה נתונה בימי בר כוכבא.
תרגום הכתובת: ב–21 (ל) כסלו שנת 2 לגאולת ישראל על-ידי שמעון בן כוסבא נשיא ישראל, יהודה בן יהודה החייל מן החרמת (שם של מחנה צבאי?) קיבל את ההודאה (הזאת): יש (לך, יהודה) עמי אני, יהוסף בן חנניה, (=אני, יהוסף, חייב לך יהודה) 4 זוזי כסף (=) סלע אחת. את הסלע הזאת אני מקבל ממך (כדי) שאפרע אותך (שאשלם לך) בכל זמן שתאמר לי ואקח את השטר הזה. ואם לא אוכל לעשות זאת, התשלום יהיה מביתי ומנכסיי. וחל עלי כל הכתוב בשטר הזה. … וחתום בו כך: יהוסף בן חנניה בעצמו (וחתימת שלושה עדים).
