השילוב של פעילות אישית ביותר כמו תפילה, יחד עם פעילויות קבוצתיות וקהילתיות, הופך את עיצובו של בית הכנסת המודרני לאתגר של ממש. לאורך מאות שנים נעשה שימוש בתבניות: בתי כנסת עוצבו בהתאם למסורות הארכיטקטוניות המקומיות (בגולה) או השולטות (בארץ ישראל). המסורת האדריכלית המקומית עדיין נמצאת בהתהוותה, ולכן יש להמציא שפה עיצובית חדשה, אשר מצד אחד שומרת על הערכים הרוחניים של המסורת היהודית, ומצד שני מתאימה כאן, עכשיו ולכל אחד.
עיצוב בתי כנסת בעידן המודרני טומן בחובו אתגרים לא מעטים. האם ידעתם למשל שבחו”ל חובה על בתי הכנסת להיות מכוונים כלפי ארץ ישראל, בארץ להיות מכוונים לירושלים, ובירושלים להתכוון להר הבית?
כולנו מכירים את האיסור “לא תעשה לך פסל וכל תמונה”, אך למרות שברוב בתי הכנסת לא תמצאו תמונות או פסלים מפוארים, עדיין ישנם בתי כנסת רבים בארץ ובעולם בעלי איכויות אדריכליות יוצאות דופן, שחלקם אף עומדים בסטנדרטים האדריכליים המודרניים, ומהווים השראה ומודל למבני ציבור רבים.
כיום, חלקנו מחזיקים בהגדרה פונקציונאלית וצרה מידי של המושג ‘בית כנסת’, כמקום תפילה ציבורי. אך חשוב לזכור שבתי הכנסת בעידן המסורתי היוו לפני הכול מקום להתכנסות משותפת של הקהילה, אתר עלייה לרגל ומקום מגורים ולינה, ורק לאחר מכן כאזור המיועד לתפילה ולקיום תורה ומצוות. בעיצוב אדריכלי של בתי כנסת בעידן המודרני, עומד קודם כל הרצון לחזור ולהפכם למרכזים קהילתיים, מעבר למרכזי דת, המאגדים סביבם מגוון פונקציות קהילתיות והופכים לגורם קהילתי ומלכד בין מגוון המעמדות ושכבות האוכלוסייה.
תחילת תולדותיהם של בתי הכנסת לאחר חורבן הבית הראשון, כאשר יהודים בגולה נזקקו לתחליף לבית המקדש ולעבודת הקודש שהתקיימה בו. עד אז, מותר היה לעבוד את האל ולהקריב קורבנות רק בבית המקדש. לאחר גלות בבל, החלו להופיע בתי כנסת, בעיקר עקב חששם של המנהיגים שללא מקום תפילה ציבורי, בני העם עלולים לשכוח את יהדותם. כך החליפה עם השנים התפילה את הקורבן, ובית הכנסת את בית המקדש.
עם זאת, אין לראות בבית כנסת אך ורק סמל או מקום שממנו נישאת תפילה השמימה. יש לו גם תפקיד קהילתי חשוב. בארצות רבות מהווה בית הכנסת מוקד של חיי היהודים – מקום שמלכד, מחבר, מונע התבוללות ושומר על זהות דתית ולאומית. גם בארץ שומר בית הכנסת על תפקידו הקהילתי, ומאגד סביבו קבוצת משפחות. לכן, בתי כנסת רבים מכילים, מעבר לחלל תפילה ולעזרת נשים, גם כיתות, ספריות, מקוואות ואולמי שמחות . תכנון כזה מאפשר לקיים פעילויות מגוונות, ולקרב יהודים רבים, גם כאלה שלא נוהגים להתפלל יום יום, אל חיי הקהילה ואל המסורת היהודית.
שילוב של פעילות אישית מאוד כמו תפילה, עם פעילויות קבוצתיות וקהילתיות, הופך את עיצובו של בית הכנסת המודרני לאתגר אמיתי. לאורך מאות שנים נעשה שימוש בתבניות: בתי כנסת עוצבו בהתאם למסורות הארכיטקטוניות המקומיות (בגולה) או השולטות (בארץ ישראל). מסורת אדריכלית מקומית עדיין נמצאת בהתהוותה, ולכן יש להמציא שפה עיצובית חדשה: שפה אשר מצד אחד שומרת על הערכים הרוחניים של המסורת היהודית, ומצד שני מתאימה כאן, עכשיו ולכל אחד.
לעיצוב בית כנסת אין כמובן הנחיות ברורות, וכל אדריכל רשאי לעצבו בהתאם לתפיסת עולמו. כל בית כנסת מעביר מסר משלו, מספר סיפור ייחודי, ומעניק חוויה של שותפות ואחווה קהילתית בדרכו שלו. ובכל זאת, הנה מספר דוגמאות לשפה עיצובית שניתן לייצר:
- צבע לבן ושימוש מתוחכם בהצללה עונים על אילוצי האקלים, המאופיין בשטף בלתי פוסק של אור וחום.
- תחרה של משרביות יוצרת משחק עדין של אור וצל, מקנה עומק ומורכבות לחזיתות, ויוצרת דוגמא על גבי הרצפה והקירות בפנים.
- השקיפות באזורים הציבוריים יוצרת קשר מזמין בין החוץ לפנים, ואילו השקיפות באולם התפילה מכוונת את המבט אל השמים, ויוצרת התמזגות חווייתית עם הטבע.
- המבנה עצמו נראה כגוש לבן שפוסל, גולף, הוקצע ועובד בעדינות על ידי בעל מקצוע מיומן.
השפה העיצובית הזאת, הנעה בין אדריכלות לפיסול, מספקת מרחב לדמיון ופרשנות. אפשר להסתכל על המבנה כמו שמסתכלים על ענן: כל אחד רואה בו משהו אחר, ומתחבר באמצעותו לעולמו הפנימי. כך מקום של תפילה והתבוננות פנימית הופך לנקודת ציון ומוקד משיכה קהילתי עבור סביבתו.
*אליהו זהבי הוא בעליו של ‘זהבי אדריכלים’, סטודיו לאדריכלות ועיצוב באשדוד. חיבורו העמוק של המשרד לשורשיו היהודיים, יוצר שפה עיצובית ייחודית המשלבת בין המסורת למודרנה, ובאה לידי ביטוי במומחיותו של המשרד בתכנון ועיצוב מרכזים רוחניים יהודיים ובתי כנסת מובילים.
