על אלים ומסקנות הגיוניות
מאת: ד"ר אושי שהם קראוס

WALL

בטור הזה אנחנו עומדים לטייל ברחבי העולם.
נתחיל ביוון, בערים דלפי ותבאי ונסיים בקפה זאכר האלגנטי שבוינה. אז ככה, אתה רוצה לדעת מה יעלה בגורלך. מה תעשה? כל מיני דברים. אבל אילו היית יווני קדום והמידע הזה היה ממש חשוב, היית נוסע לעיר דלפי, למקדש עם האורקל הכי מוצלח בעולם ההלני. ככה לפחות חשב קרויסוס מלך לידיה, שחי במאה השישית לפני הספירה. אתה מגיע למקדש, נעמד לפני כוהנת בשם פיתיה, שהיא בעצם האורקל של האל אפולו; או כפי שכינויה – האורקל מדלפי. אורקל הוא מדיום, כמו בסיאנסים, אדם שנמצא בין האלים לבני האדם. היית שואל את הכהנת שאלה, היא היתה נכנסת לאקסטזה, מתפתלת, משמיעה קולות ולבסוף היה האל אפולו מדבר מגרונה.
 

אני מחזיק ביד ספר נהדר בשם "זאוס בוול סטריט", הוא יצא לאור בהוצאת פרדס וכתבה אותו הכלכלנית מוריה אבנימלך (שאחראית לספר מרתק בשם 'רווחה מתקתקת' שכתבה עם יוסי תמיר). מוריה מלמדת אתי במכללה למנהל, בבית הספר לכלכלה, אבל אני לא משוחד. זה ספר אחר. מוריה עושה כאן משהו מיוחד כאשר היא סוקרת את המיתולוגיה היוונית ועוברת לגלגולים המודרניים שלהם.  לכן התחלנו באורקל מדלפי. האורקל הזה היה ידוע, לפחות במיתוסים, כאורקל מוצלח מאוד. לקרויסוס מלך לידיה, האורקל (בעצם הכהנת, הפיתיה) אמר שאם ייצא למלחמה הוא יפיל אימפריה. קרויסוס קיבל זריקת מוטיבציה אך לא ידע כי האימפריה שתיפול היא האימפריה שלו. בכלל, הנטיה לא לשמוע לנבואות קשות מאפיינת רבים מאיתנו.

בכלכלה התנהגותית, אבנימלך מספרת, מוכרת "הטיית האופטימיות", הטיה שגורמת לנו להעדיף תסריט אופטימי. ואולי זה מה שגרם לאלפי אמריקנים לקנות בתים במשכנתאות מטורפות. הם פשוט האמינו שהמחירים של הנדל"ן ימשיכו לעלות והם ירוויחו. ולמה הם חשבו את זה? כי הם שמעו נביאים והלכו לאורקלים. כי הכלכלה מלאה באורקלים. אלא שאצלנו בדרך כלל קוראים להם אנליסטים או פרופסורים לכלכלה. הם יושבים בערוצי טלויזיה בכל העולם המערבי, כותבים בעיתונות הכלכלית ומנבאים נבואות. לפעמים הנבואות שלהם שחורות, לפעמים אופטימיות. בדרך כלל הם טועים.
אבל אנחנו לא זוכרים להם את זה. אולי בגלל שהם מדברים בשפה נעלה כל כך, קדושה ומסתורית, הנה, כזאת:

כמו הפיתיה שממלמלת ואף אחד לא מבין אותה,  אך אין בכוונתי להביע זלזול, הרבה מאוד ממה שאני יודע למדתי מפרופסורים לכלכלה. מאסכולות שונות וממקומות שונים בעולם, דרך ספרים מרתקים פרי ידיהם. אבל בכל זאת, יש כאן מקום לדיון על השאלה של איך חוזים מצבים כלכליים עתידיים ושאלה גדולה עוד יותר: איזה מן מדע הוא הכלכלה.


וינה
רוב הלימוד, העבודה המחקרית והעבודה היום יומית מבוצעים בדרך הזאת. כלומר באמצעות מודלים מתמטיים. בדרך כלל יש ניתוח אמפירי של נתונים ושל אירועים שהתרחשו במציאות, ואולי הסקת מסקנה וביטוי שלה בנוסחה. אולי בניה של מודל. זה כמובן לא נכון תמיד וחלקי לגמרי, אבל מספיק לנו כאן. ניתוח אמפירי הוא ניתוח התנסותי. הוא לימוד מתוך נסיון.והוא מאפיין במקרים רבים את מדעי הטבע, כמו פיזיקה למשל, שם יש מקום לבדיקה של אירועים, מה שנקרא "נסוי" אמפירי. המדען מניח שאם חזרתי על נסוי מסוים מספר מספיק של פעמים וקיבלתי תוצאה זהה, הרי תמיד כשנחזור על אותו נסוי, נקבל את אותה תוצאה. ההסק הזה נקרא הסק אינדוקטיבי; הסק מפרטים (נסויים שונים) לתוך מסקנה אחת שנובעת מהאירועים. ועכשיו נשאלת שאלה חשובה, האם כלכלה היא מדע כמו פיזיקה? אולי היא דווקא דומה יותר לפסיכולוגיה? אולי להיסטוריה?

כידוע לנו, יש לא מעט אסכולות מדעיות, ולכן גם לא מעט תשובות לשאלה. אבל שימו לב, עצם המושג הכל כך משמעותי בכלכלה של ימינו, מושג "שיווי המשקל", מזכיר לנו מערכת שלקוחה ממדעי הפיזיקה, הביולוגיה והכימיה. גם המערכת של אדם סמית שמנהלת אותה "יד נעלמה" מווסתת את עצמה כל הזמן. והנה, גם זה נשמע כמו מדע קשה. אבל לא כולם חושבים כך ולא כולם מוכנים להשתמש בשפת הנוסחאות המתמטיות. אחד מהאנשים שהתנגדו לדרך הזאת בצורה נחרצת היה הכלכלן האוסטרי קרל מנגר, והוא האיש שייסד את מה שמכונה "האסכולה האוסטרית". האסכולה הזאת מוכרת פחות מאחרות, אבל תופסת בשנים האחרונות תאוצה עם ההתעוררות הליברטריאנית של הימין הכלכלי בארצות הברית. על האוסטרים אני מתחיל לכתוב בעצם עכשיו וממשיך בטורים הבאים. הכלכלנים מהאסכולה האוסטרית לא מאמינים שכלכלה היא מדע נוקשה כמו פיזיקה, אלא משהו אחר שבעצם בוחן התנהגויות של יחידים.

אצל האוסטרים לא קיים הגוף המופשט הזה שנקרא "חברה". מה שיש הוא המוני אינדיבידואלים. ולכן אנחנו בבעיה, כי כשיש חברה, אפשר אולי לבנות מודלים מתמטיים שמסבירים את התהליכים שחלים בה. אבל אם אנחנו מדברים על מליארדי אנשים, שכל אחד מהם הוא בעל העדפות אחרות ורצונות שונים, מה נעשה? בואו ניתן דוגמה שתחדד את הבעיה. נדבר על המושג "ערך". הנוסחה שהבאנו למעלה היא נוסחה שמנסה להציג את הערך של אופציות או של חוזים עתידיים. היא מניחה שיש דבר כזה שנקרא ערך אובייקטיבי, כלומר שלדברים יש ערך קבוע ושכולם יודעים אותו. הנה, מאזדה 3 מודל 2008 שווה בדיוק  (אני כמובן סתם ממציא) 80,000 ש"ח. זה הערך שלה. אבל הכלכלנים האוסטרים לא מסכימים בכלל לעניין הזה. ערך הם טוענים הוא עניין פסיכולוגי לגמרי, סובייקטיבי לגמרי. בשבילי המכונית הזו שווה, או שיש לה ערך רב יותר מהערך שאתה מייחס לה. ובכלל, אם הערך הוא סובייקטיבי, פנימי ורגשי, איך נוכל למדוד ולהשוות אותו?

ואם ככה, איך עושים כלכלה? איך אפשר לזהות מגמות, ובכלל להבין את העולם הכלכלי?
ובכן, אפשר ואפשר ועל כך בעתיד.

___________________________________________________________________________

ד”ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. ניתן ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות העשרה ולחברות.

חזרה לחדשות ועדכונים