בזכות קבוצות אמנים ויוצרים
מאת: אמנון טישלר
הדימוי של האמן היוצר כאדם מתבודד המתרחק מהחברה, נכון בכל הקשור לתהליכי יצירה שאינם ‘דמוקרטיים’ כלל וכלל ודורשים בעת התרחשותם ריחוק ואף ניתוק חברתי מסוים. אלא שכולנו מכירים בצורך של האדם היוצר בקשב, הד ואינטראקציה עם בני השיח באמנות.
כאשר אמנים ויוצרים מחליטים להתקבץ, המחשבה העומדת בבסיס התקבצותם היא כי עצם קיומו של מכנה משותף אמיתי וייחודי, דהיינו יצירה, די בו על מנת לקדם הלכה למעשה רעיונות ומהלכים קבוצתיים באמנות ויצירה. מניסיוני בשנים האחרונות, הנכונות וההסכמה לפעול במשותף למען מטרות אלו היוו התחלה טובה, אך לא די בהם.
מערכת הציפיות של כל אחד מחברי הקבוצה, הבדלים בנכונות לפעול ללא תמורה, העדר אדם או מספר אנשים בעלי ראיה רחבה ומקדמת, העדר ניסיון ניהולי וכיוצא באלו, מנעו את הפיכתן של הכוונות הטובות לפעילות קבוצתית של ממש. גם הבניית אג’נדה אמנותית – קבוצתית , הניתנת ליישום לאורך זמן, הינה משימה לא קלה.
משום כך, אתחיל ואפנה מבט לכמה היבטי ההתנהלות והדין הכרוכים בהקמה וניהול קבוצת אמנים. אך עוד קודם לכן, ברצוני לציין עובדה מעניינת: ‘הקבוצה’ הייתה שמה של התאגדות מיתולוגית בהיסטוריה החדשה של ישראל (ראה קבוצת דגניה א’, לפני למעלה ממאה שנים), אך אף על פי כן, לא זכה השם ‘קבוצה’ למעמד של שם עיקרי בדין הישראלי. צורות התאגדות מקובלות יותר הינן דווקא אגודה עותומאנית (עד 1980), עמותה, שותפות, חברה ועוד.
בשנים האחרונות זוכה השם ‘קבוצה’ לעדנה מחודשת; קבוצת רכישה במקרקעין, קבוצות חברתיות ועוד. כמו כן, ישנה התעניינות מוגברת יחסית בהקמת קואופרטיבים, הם אגודות שיתופיות אשר הוגדרו על ידי ברית הקואופרציה הבינלאומית (ICA) משנת 1995, כך: “התאגדות של בני אדם, מרצונם החופשי, על מנת לספק את צורכיהם ו/או שאיפותיהם הכלכליות, החברתיות והתרבותיות באמצעות מערכת עסקית שהיא בבעלותם המשותפת, בניהולם הדמוקרטי ובשליטתם העצמאית”.
ובחזרה לקבוצה באמנות. מניסיוני, גישה נכונה וקשובה לרעיונות, לכיווני פעולה ולצרכי הביטוי העצמי של החברים באופן רציף, תוך פיתוח צוותי עבודה, מאפשרת את תחילת תהליך הגיבוש הקבוצתי. יחד עם זאת, גם כאשר הקבוצה כבר התגבשה במבנה הבסיסי שלה והיא מעוניינת לקיים פעילויות, חשוב להביא בחשבון שחלקן של הפעולות הן פעילויות ‘פנימיות’ (בין ולטובת חבריה) וחלקן פעולות עם גורמים שמחוצה לה – דהיינו ‘חיצוניות’ ולפיכך היא תזדקק במרבית המקרים למסגרת משפטית מוכרת בדין.
כאשר מתקבצים לכדי קבוצה, מגלים שקשיים רבים מאלו שבהם אנו, כאמנים יחידים נתקלים בהם, מקורם גם (אך כמובן שלא רק) בחוסר הנכונות שלנו להשלים עם השינויים החלים בחברה בה אנו חיים. לאחר שתם העידן הממושך “הדת שולטת” (במערב וזמנית בלבד?), עולה ומשגשג עידן המקדש את חופש הפרט , הגנת זכויותיו והמימוש העצמי.
עבור אמנים, מדובר הרי בסיבה טובה לפריחה מחודשת. מכיוון שאנו חיים ויוצרים בתוכו של עידן זה ממש, אולי איננו נותנים תשומת לב ראויה לשאלה שגדולים וחשובים שאלו זה מכבר: אינדיבידואליזם מוקצן = אושר לאדם? לפי ז’אן פול סארטר “האדם אדון לעצמו ומכלול האחריות על קיומו נופל על כתפיו בלבד”.
בהקשר זה בדיוק ובפגישותיי עם אמנים, אני מוצא רבים שמשוכנעים שעליהם להפנות את מרצם אך ורק לפיתוח ושיכלול יצירותיהם, פרסומן, שיווקן וכד’. כך יזכו הם להערכה, להעדפה ולתגמול מהציבור.
אומר בזהירות, כי מתוך שיחותיי עם רבים שאינם אמנים, התרשמתי שלדעתם זוהי בדיוק הדרך להעמקת השסע ההולך וגדל בין הקהל הרחב והאמנות אותה אנו מגדירים כ’אמנות טובה’ ובראשה האמנים, האוצרים המוזיאונים וכיוב’. התוצאה היא במקרים רבים ניכור , התעלמות ודחייה.
האם לא הרחקנו לכת ובודדנו עצמנו אישית ומגזרית כאמנים? והרי ממילא ישנם גורמים אחרים , שאינם ששים לתמוך באמנות.
ברור לי שהכיוון בשום פנים ואופן אינו יצירת אמנות לפי טעם הקהל. מהקלוקל יש לנו די והותר. אדרבא, אמנות צריכה להיות ‘לפיד של איכות’ אל מול גלי הלהג והרייטינג השוטפים אותנו. אך אם כן, איך? את זאת אנסה להדגים מניסיוני בחלק ב’.
להזמנה לתערוכה בבית ספיר 22.11.2012
______________________________________________________________________________________________
אמנון טישלר הינו בוגר הקורס הראשון של ‘בית המדרש לאמנים פעילים, מוזיאון רמת גן’, יוזם התכנית אמן קבוצה ודין ©, חבר הנהלת ‘קבוצת אמנים כפר סבא’ ומשפטן. מייל – amnontr@013net.net ;;פייסבוק – Amnon Tishler Artist . נייד. 0528535993; טל. 09-7675882
