פרופיל של יוצר
עם שחרורו מהצבא ,מיחידת הצנחנים בה שירת החליט איש החינוך, המלחין, מנצח וזוכה פרס מפעל חיים מטעם אקו”ם בתחום המוסיקה הקונצרטית, פרופ’ מיכאל וולפה, להדרים ולעבור להתגורר בקיבוץ שדה בוקר, בחירה שנעשתה מתוך אידיאולוגיה ומניעים ערכיים.
לאורך השנים כתב מגוון רחב של יצירות להרכבים שונים, סימפוניים, קאמריים ווקאליים וניצח על מקהלות שונות ועל התזמורת הקיבוצית.
כיום, יצירותיו מבוצעות על במות חשובות בארץ ובעולם וחלקן הוקלטו, הופצו על גבי תקליטורים ומשודרות בקול המוסיקה.
פרופ’ מיכאל וולפה נולד בתל-אביב בשנת 1960, למד קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים ובאוניברסיטת קיימברידג’ באנגליה וכיום הוא משמש כראש החוג לתורת המוסיקה באקדמיה למוסיקה, קומפוזיציה וניצוח בירושלים, בנוסף הוא מלמד גם בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים ועוסק במחקר המוסיקה הסימפונית.
עוד בתחילת דרכו, הבין וולפה כי האמנות בפריפריה זוכה לסיקור מועט ויצירות רבות ואמנים רבים אינם זוכים להכרה לה הם ראויים ועל כן החל להקדיש מפעילותו הענפה ללימוד מוסיקה בבאר-שבע ורמת-הנגב.
לאורך השנים הקיבוץ השפיע רבות על חייו כמו גם על יצירותיו, החל מבחירת הטקסטים, המלודיה, והמסרים. וולפה מצא את עצמו פורח בלב המדבר ועוסק בעשייה המוסיקלית אשר כוללת היתוך בין קצוות וסגנונות שונים.
אהבתו הרבה של וולפה למדינת ישראל ולאמנות הישראלית מלווה אותו לכל אורך הקריירה רבת השנים. העלאת קרנה של האמנות הישראלית שאינה שייכת לתרבות הרייטינג הפופולארי נמצאת בראש מעיניו ולפני כחמש עשרה שנים ייסד את פסטיבל “צלילים במדבר” ברמת הנגב הנערך מדי שנה בחג החנוכה ומוקדש ליצירה המוזיקלית הישראלית המקורית ומביא אליו מאות אנשים מכל רחבי הארץ. בנוסף, יצר וולפה שיתופי פעולה פוריים עם התזמורת הסימפוניטה הישראלית באר-שבע.
השנה האחרונה הייתה פורייה ביותר עבור וולפה, היא כללה שיתוף פעולה עם האמנים אסף אבידן ולאחר מכן עם ברי סחרוף, בהופעה אשר התקיימה יחד עם הסימפונט רעננה במסגרת הסדרה קונצרט-רוק באופרה הישראלית בתל-אביב. המופע ,פרויקט מדהים של שילוב בין זמר רוק ולהקת רוק לתזמורת הסימפונית המשלב את מגוון הסגנונות בין הקלאסי, הרוק והאתני, היה להצלחה גדולה וזכה לביקורת סוחפות.
בנוסף, לפני מספר חודשים טס וולפה לעיר ווימאר בגרמניה לסדרת קונצרטים של התזמורת המשותפת של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובית הספר הגבוה למוסיקה בווימאר.בקונצרט זה שהתקיים בין השאר במחנה הריכוז בוכנוואלד, באולם הכנסייה הצרפתית במזרח ברלין ובעיר ווימאר עצמה, נוגנה בין השאר יצירתו של המלחין ויקטור אולמן שנספה בשואה. אולמן היה מלחין חשוב וידוע באירופה אשר נרצח באושוויץ. וולפה השלים את אחת היצירות הגדולות שכתב.
לפי תפיסתו של וולפה, הנעשה בשנים האחרונות בז’אנרים מרכזיים במוסיקה הוא כור היתוך חדש, לא אידיאולוגי ומלאכותי, אלא ספונטאני וטבעי, היוצר כל הזמן שילובים חדשים בין סגנונות שונים וייחודיים לישראל.
“המוסיקה הישראלית על שלל גווניה היא תופעה ייחודית ומשמעותית היום. מבלי משים נוצרו כאן סגנון ותפיסת עולם אמנותית. המזרח והמערב חברו זה לזה, לעיתים מרצון ולעיתים מתוך הנסיבות. היוצר הישראלי, ללא הבדלי דת, מין והשקפה, המשיך להיות מחויב לאמירה מגויסת, והפגיש את האינדיבידואלי עם הקולקטיבי. הולך ונוצר כאן סגנון חדש, סגנון שלהערכתי הולך ומתגבש לכדי מודל מרכזי של שפה מוסיקאלית חדשה, אשר בשורתו תצא מתחומי מדינתנו הזעירה אל עבר העולם הרחב”.
