ססגוניים יותר, בשרניים יותר, דינמיים יותר 
מאת: עדי כריסטי (תרגום: מרים שפס)
ברוך אלרון חי כדי להיות בקרבנו. החיים סייעו לו להבין שסדר הדברים הטבעי קיים רק כאתגר לגלות את הניגודים והוליד את התפיסה המכונה “אי הסדר הטבעי של הדברים”. על הצייר ברוך אלרון ועבודותיו
הצבעים אצל אלרון מצהירים בריש גלי על זכויות המתבונן. הם מאפשרים לו להכיר בקשרים הגולמיים בין צבעים זוהרים, גסים ואלימים, שרק תנועת הקווים המובילים לצורות החושניות ולשילוב בין המציאותי לפנטסטי, מצליחה לרכך ולעדן אותם. ידיים מתעופפות באוויר, בקבוקים עטורי שדיים, אגסים בביקיני, ביצה בצורת קליע ועוד. עולמו של ברוך אלרון איננו העולם שלנו. ואולי, או גם הוא עצמו נמצא בתוכו ומאגד את כל העולמות האפשריים ועוד יותר את הלא-אפשריים ליקום אחד גדול. הדמיון בהרפתקה זו של צורות וצבעים הוא נשמת אפינו, סם חיינו.
ברוך אלרון אינו מתבונן בסביבתו כדי לצייר את מה שהוא רואה, אלא הוא ניחן ביכולת מדהימה לשמר במוחו את כל הדברים הקיימים בעולמנו וליצור עולמות מקבילים, המבטאים רגש וחיוניוּת לצד צורות מוחשיות. משום כך לעצים יש רגליים, הממחישות את קצב הרוח המרקידה אותם או את השתלבותם בתמונות הארוטיות של הטבע. כשהם מומחשים בגופם של צעירים וצעירות הכמהים לאהבה, קמים העצמים לתחייה ומציעים למתבונן מראות של כף יד מכונפת ורגל בצורת יד הפורטות על צ’לו או של יד המגיחה מתוך טרומבון מכונף וכותבת את היצירה המוזיקלית. אנחנו ממשיכים ומתבוננים בתימהון בשורה של נגני חצוצרה המהלכים על אצבעות הנובעות מתוכם, כשמפיהם מסתלסל ענן עשן ומוסיף סיבה לתנועתיות.
היצירה של אלרון היא ייחודית כשם שאלרון עצמו חי רק פעם אחת, לנצח.
דגים נמצאים בכל מקום, יש שהצליחו להסתנן מבעד לענפי העצים; דג אחר קשור לשרשרת בידה של אישה שופעת-מימדים ששדיה משוחררים כמו עלים בעת נפילתם החופשית. גם בנושא הנרות התעמק הצייר לא מעט. אלה שואלים את פניהם של זקנים שהזמן לימד אותם את תהליך ההתפוררות הטבעית, כמו שכבות השעווה הנמסות מאש הלהבה ומצטברות בשכבות בתחתית הנר – מזכירות בצורותיהן את שיערה הלבן של הזקנה או את האצבעות המגוידות שיכולות גם לחבוק גוף עגול כתפיים, כמו זוג רגליים.
דגים, שעונים, שעוני-חול, פרחים, ביצים, נשים, ציפורים, עצים, כלי-נגינה, תמונות תנ”כיות המסופרות באמצעות כלים מהמאה העשרים, עיניים עם מקור, עיניים מכונפות, ידיים מכונפות, נרות עשנים בתוך קליפות ביצים שבורות, ברבורים מחוברים. כולם יחדיו מרקדים בריקוד ארוטי עם אשת חלומותיו ומהווים את הלבֵנים עמן הוא בונה את עולמו, עולם המוצג .לנו כמקום מפלט, כהזדמנות נוספת להגן עלינו מפני הדברים שאיננו אוהבים, מפני אירועים שאיננו רוצים שיקרו לנו
ברוך אלרון מנסה באמצעות נושאיו ואף מצליח, לשלוט היטב בשורה של מושגים כמו זמן וחלל והוא כופה עלינו, צופיו, כללי התנהגות חדשים ודרכי קליטה ועיבוד חדשים של מציאות, אשר גם אם אין בינה לבין המציאות המוכרת לנו דבר וחצי דבר, היא עדיין משמשת לה נקודת התייחסות.
כך מתגלה לפנינו עולמו של אלרון; עולם לא אפשרי ובאותה מידה מציאותי, לא יאומן ובאותה עת טבעי לאנשים המוכנים לקבל את המציאות כאתגר ישיר של הדמיון. הסוריאליזם מעניק לברוך אלרון את הקרקע שעליה הצליח לבנות את זהותו, להגשים את חלומו כשהצליח ליצור את אחד מסיפורי האהבה, החיים והמוות המרגשים ביותר, בלי לגרום סבל וייסורים לאיש, ובלי לגרום לעינו של איש, גם אם היא מכונפת, לדמוע.
ציוריו של ברוך אלרון ססגוניים ושופעים חַיוּת ועם הזמן, הופכים בשרניים, דינמיים ודומיננטיים יותר. הם מצליחים להפוך .את ההתעסקות המתמדת והאובססיבית בבלתי אפשרי, לאפשרית
*הכותב הינו סופר ומשורר ידוע ברומניה
