שני פנים לסיפור
חוג ההורים – פורום המשפחות השכולות, טושוט סרטים וסוכנות התקשורת “מעאן” מציגים את הסרט “שני פנים לסיפור” בבימויו של תור בן מיור, זוכה פרס האמי. הסרט המרתק עוקב אחר 27 פלסטינים וישראלים אשר נפגשים במסגרת פרויקט “נקודת מבט” של פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני ומטרתם להכיר כל אחד את הנרטיב של האחר
יולי 2011, בישראל פורצת המחאה החברתית וחצי מיליון אזרחים יוצאים לרחובות בדרישה לצדק חברתי. מן העבר השני, פלסטינים עוקבים בדריכות אחר “האביב הערבי” ומחכים במתח לקראת ההכרזה החד- צדדית הפלסטינית בספטמבר באו”ם. שיחות השלום, שבעבר היו במרכז סדר היום הציבורי-מדיני-תקשורתי בישראל, נדחקות לשולי השיח הציבורי ומוחלפות בשיחות של גנרלים על צנטריפוגות וכלכלנים על אוהלים.
בבית ג’אלה מתכנסת קבוצה של פלסטינים וישראלים לסדנה יוצאת דופן. הם לא מנסים לשכנע זה את זו בצדקת דרכם וגם לא מחפשים פיתרונות מדיניים. הם מתבקשים רק להקשיב. לחדד את ההבדל בין תפיסות המציאות השונות ולערוך היכרות אמיצה וכנה עם המטען הרגשי שנושאים בליבם המשתתפים.
בסרט “שני פנים לסיפור” (הפקה משותפת ישראלית פלסטינית), הבמאי זוכה פרס האמי – תור בן מיור, עוקב אחר 27 פלסטינים וישראלים אשר נפגשים במסגרת פרויקט “נקודת מבט” של פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני ומטרתם להכיר כל אחד את הנרטיב של האחר. יחד הם יוצרים פסיפס של הקונפליקט – ביניהם משפחות שכולות, דתיים (מוסלמים ויהודים), מתנחלים, לוחמים לשעבר בצבא הישראלי ואסירים בטחונים לשעבר, תושבי רצועת עזה, קיבוצניקים, דור שני לניצולי שואה, פעילי תנועות התנגדות לא אלימה ועוד. כל קבוצה והאמת ההיסטורית שלה, כל אחד והמטען הרגשי שאותו הוא נושא.
מיור מתעד את כל המפגשים, המתקיימים בעברית ובערבית, הפגישות הקבוצתיות במהלך הפעילות הפרונטאלית, השיחות שהתקיימו מאחורי הקלעים והחזרה הביתה למשפחות ולמציאות המורכבת..
המשתתפים פותחים בפנינו צוהר לעולמם הפנימי, החוויות האישיות לצד הפרשנות הפוליטית וההיסטורית לאירועים בחייהם ולאירועי מפתח ומושגים בתולדות הסכסוך: השואה, הנכבה, כיבוש, שכול, מחבל מתאבד, לוחם צה”ל, גדר ההפרדה וכו’. הם מתבקשים אמנם להקשיב, אולם מלאכת ההקשבה מתבררת כקשה ומאתגרת.
האם למרות הפער והנטייה הטבעית לדבוק בעמדות מבית, יצליחו חברי הקבוצה להכיל את המציאות אשר משתקפת בתמונת המראה, אותה מציגים עמיתיהם? האם אלו שמחוץ לכותלי בית ההארחה, מוגדרים לכאורה כאויביהם? האם בעקבות ההכרה שאולי אין אמת אובייקטיבית, יצליחו המשתתפים להכיל את תפיסת המציאות של האחר ותיווצר נכונות לפיוס?
“בתור יוצר סרטים ואזרח במדינה הזאת, יצא לי לשמוע לראות ולתעד את הכאב של הצד השני” מסביר מיור, “אבל היה משהו במפגש הזה שעושה בעיני את כל ההבדל וזו האפשרות השווה של כל צד להשמיע את הכאב שלו באופן שלו והעובדה שמישהו מהצד השני מקשיב לו… מה שלמדתי במהלך הצילומים זה שלהקשיב זה לא רק לשמוע את המילים, זה גם לפתוח את הלב”.
“…לא שלא היו קשיים, התהום והפערים היו על השולחן באופן הכנה והחד ביותר. אבל היו רגעים שבהם זה לא היה שני צדדים שמדברים או שני עמים, רגעים בהם הדיבור וההקשבה היו בין אדם לאדם. למרות שהתבוננתי מהצד על המתרחש לא אחת חנקו את גרוני דמעות של התרגשות כשהבנתי שיכול להיות כאן אחרת. שמוכרח שיהיה כאן אחרת”.
על הבמאי:
תור בן מיור – במאי ועורך – זוכה פרס האמי הבינלאומי 2000 לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר עבור “קאפו” (1999). ביים, בין השאר את: “שירת החטאים”, סדרת טלוויזיה (2007-2008); “טיפול זוגי”, סדרת טלוויזיה (2007); “השלום ושברו”, סרט (2001-2002); “אימהות שכולות” (2000) ועוד.
הסרט “שני פנים לסיפור” הוא השלישי אותו מביים מיור בנושא הסכסוך. הראשון היה פרק על מלחמת העצמאות בסידרה “תקומה”. השני- “השלום ושיברו” שביים יחד עם דני סיטון ותיאר את הניסיונות להגיע לשלום מאוסלו ועד השבר של חומת מגן. הסרט הנוכחי – השלישי בטרילוגיית הסכסוך – פותח לדבריו את הצוהר להגיע לפיוס.
על הפורום:
פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, מונה מאות ישראלים ופלסטינים שאיבדו את יקיריהם כתוצאה מהסכסוך והחליטו לפעול יחדיו, כדי למנוע שכול עתידי. הפורום מאמין ופועל להפסקת עוינות ואלימות וליצירת תהליך פיוס שיהווה חלק אינטרגלי מהסכמי שלום עתידיים.
יוצרי הסרט:
במאי ועורך – תור בן מיור; עורך תוכן – דובי קרויטורו; תחקיר – מיכל יון אמג’ד אבו ערפה; צילום – מני אליאס, מוחמד פאוזי; מוסיקה מקורית – קובי ויטמן; מפיק: יואב לשם
הדמויות וציטוטים מן הסרט:
ירדן שוורצמן, 26, תושבת תל-אביב, גננת בחינוך המיוחד: “אני חלק מהסכסוך, כל האנשים שישבו באותו חדר בבית ג’אלה, גם הם חלק מהסכסוך, גם הילדים שלהם וההורים שלהם. כולנו נפגעים, כולנו בני אדם. את הפיתרון כנראה שלא נמצא בקרוב, אבל לפחות להתחלה בואו נאמץ את המילה ‘להקשיב’, אני גיליתי בחוויה הזאת עד כמה היא משמעותית ועד כמה המשקל שלה גדול בסכסוך הזה”.
תאמר אטרש, בן 23, תושב חברון, סטודנט: “אתם הישראלים צריכים לעמוד לצדי כפלסטיני, למען השגת זכויותיי. אני רוצה שתעמדו לצידי כי אני סובל מהכיבוש… אני עדיין נושא בלבי תקווה לחופש – אתם צריכים לעזור לי”.
אמנה אבו עוואד, בת 41, אמא לשניים, אסירה ביטחונית לשעבר, בעלה נהרג על ידי חיילי צה”ל: “אני חושבת שזו הצלחה גדולה שיהודי קיצוני – ימני מגיע לכזה מפגש. אולי לא אצליח לשנות את דעתו, אבל לפחות הוא הגיע ושמע את הסבל שלי”.
אוהד טל, בן 30, תושב ההתנחלות אלעזר, עובד באתר החפירות “עין צורים“: “מה שהשתנה אצלי זה שאני כן היום יותר מבין את הכאב שלהם… אחרי שאתה חווה את זווית הראייה שלהם אתה יכול להבין למה מבחינת נקודת מבטם, כשאמא מספרת שהילד שלה הלך ברחוב וחייל מפחיד כיוון אליו נשק או ירה לכיוונו, החייל הזה מבחינתם פגע בחף – מפשע, בדיוק כמו שמחבל שלהם הורג חפים מפשע.”
האנם סבייח, אחות שכולה, תושבת הכפר אל חאדר: “למה פלסטינים וישראלים מאבדים אנשים כל יום? היא איבדה את אח שלה וגם אני איבדתי. למה לשנוא? אולי היא יכולה להיות חברה שלי?”
אורה לפר מינץ, אם שכולה תושבת קרית מוצקין.: “קשה לי עד כדי תסכול, אני מרגישה שאני כועסת… מה שאני שומעת כל היום מרגע שהגעתי זה כיבוש, כיבוש, כיבוש. בכל סיפור שמענו פרטי פרטים. אני אמרתי הבן שלי נהרג. נקודה. הפלסטינים, אתם כל הזמן חוזרים לפרטים הקטנים…. לאן זה מקדם אותנו?”
ההקרנה הבאה של הסרט תערך ביום ה’, 29/11 בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב
בתום ההקרנה יתקיים דיון בהשתתפות משתתפי ויוצרי הסרט
לרכישת כרטיסים לחצו כאן>>
