תערוכה

פסיכיאטריה מקומית בתערוכה חדשה
בנמל יפו תפתח בסוף החודש תערוכת ענק בין לאומית בשם “פסיכיאטריה: תעשיית המוות”. בין היתר, עסקה הפסיכיאטריה וסיווגה את ניצולי השואה משנות ה-50 ואילך ועל כך בכתבה הבאה

הפסיכיאטרים היהודים שבאו מגרמניה בשנות ה-30 הביאו איתם את התורה האאויגנית לטוהר הגזע וכתוצאה, הם נטו להפגנת יחס מזלזל כלפי ניצולי השואה עוד בשנות ה-50. הפסיכיאטר הישראלי קורט בלומנטל למשל, טען כי רבים מהניצולים מתחזים לחולים. הוא כתב ב-1953 על “נוירוזת התגמולים” או “נוירוזה תכליתית” כפי שכינה אותן. כוונתו היתה למעשה לנוירוזות המתאפיינות בניסיון להציג נזק גדול ככל האפשר, במטרה להגדיל את כספי הפיצויים שיקבלו. הפסיכיאטר יוליוס באומץ לעומתו, ששיש גם כמנהל התחנה הירושלמית לבריאות הנפש, התריע על “נברוזה שאיפתית” והזהיר את עמיתיו כי אם לא ישימו קץ לתביעות כאלה מיד, מצבו של התובע יחמיר ויגיע לכדי “תלות אינפנטילית“.

לטענת הפסיכיאטרים, התנאים בישראל – העדר האנטישמיות והשתתפות הניצולים בלחימה ובבניין האומה – מיטיבים את מצבם הנפשי. קשיי הגירה ובעיות תוך-משפחתיות היו ההסבר הפסיכיאטרי לבעיות שעליהן התלוננו ניצולי שואה. “הפסיכיאטרים הישראלים בגדו בתפקידם כשהחליטו לדאוג לקופת המדינה יותר מאשר למטופלים”, כך לפי ההיסטוריונית והחוקרת רקפת זלשיק*.

תפיסות של “הנדסה חברתית” המבוססות על האויגניקה, היו נחלת הזרם המרכזי של הפסיכיאטריה בישראל משנות השלושים ועד לשנות החמישים.  בשנות השלושים הוקמו “תחנות העצה” בתל אביב יפו שמטרתן הייתה לייעץ לזוגות לפני הנישואין ואחריהם ולמנוע הריונות בלתי רצויים בקרב זוגות שנחשבו לבעלי מטען תורשתי שיוביל ללידה של צאצא חולה פיזי או נפשי. בשנת 1944 נשא הפסיכיאטר קורט לווינשטיין הרצאה בכינוס של “איגוד רופאי העצבים והרוח” בתל אביב ובה המליץ למנוע מבעלי הפרעות נפשיות ונוירולוגיות שונות, מאלכוהוליזם ועד מאניה דיפרסיה ואפילפסיה, להביא צאצאים לעולם. האמצעים שהציע – איסור נישואים, מניעת הריון, הפסקת הריון ועיקור.

דרך נוספת למנוע נטל על החברה היה באמצעות “החברה להיגיינה רוחנית” שהקים הפסכיאטר פפנהיים ב-1935 בירושלים. באמצעות החברה הוקמו ועדות סלקציה במחלקה לעלייה שמטרתן למיין מועמדים להגירה. וכך, עוד בארצות המוצא נערכו סלקציות במשרדים הארצישראליים ובדיקות נוספות נערכו בנמלי הארץ ובמחנה ההסגר של שלטונות הבריאות המנדטוריים. כתוצאה חולים פיזיים ונפשיים לא הורשו לעלות. גם בקרב ניצולי שואה בתוך מחנות העקורים נערכה סלקציה וחולים כרוניים, חולי נפש ותשושים היו האחרונים לעלות. שר האוצר קפלן אמר, “לדעתי אין להביא אותם”.”האויגניקה היתה חלק מתפיסת הלאום של רוב הפסיכיאטרים”, אומרת זלשיק, “התפיסה היא שצריך עם בריא כדי לממש את החזון הציוני בארץ. היה בזה גם שיקול כלכלי חזק – העדיפו למנוע מאנשים שנתפסו כנטל על החברה להביא ילדים לעולם וגם הומוסקסואלים ופריג’ידיות נחשבו לסוג של נטל”.

התערוכה “פסיכיאטריה: תעשיית המוות” תציג בפני המבקרים עובדות לגבי התחום בעבר ובהווה וביחס להיבטים שונים (ניצולי השואה, היחס לנשים, היחס לגברים ממוצא מרוקאי ועוד).

“פסיכיאטריה: תעשיית המוות” | הנגר 2 נמל יפו, גלריה סלון יפו מול החניה הדרומית. פתיחה: 29.8.13, שעות 23:00- 18:30.
התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בין 12.9.13- 30.8.13
שעות: ימי חול – 22:00- 11:00 | ימי ו’, ש’ וחגים – 24:00- 11:00 | הכניסה חופשית למבוגרים מעל גיל 18.

לפרטים נוספים לחצו כאן>>

*הנתונים ההיסטוריים נלקחו ממחקרה של ההיסטוריונית רקפת זלישניץ על תולדות הפסיכיאטריה בארץ ישראל ומספרה “עד נפש” בהוצאת הקיבוץ המאוחד.