תולדות ארץ ישראל

הדרמה הפוליטית מאחורי ביטול בחירתו של משה שלוש כראש עיריית תל אביב
מאת: אילן שחורי

לאור הבחירות שנערכו ב-22 בינואר 2013, כדאי אולי להיזכר בדרמה פוליטית לא קטנה, שהתרחשה בתל אביב לפני 77 שנה, באוקטובר 1936, עם בחירתו וביטול בחירתו של משה שלוש כראש עיריית תל אביב, לאחר פטירתו של ראש העירייה המיתולוגי מאיר דיזנגוף.

במשך למעלה מ-126 שנה, שוררים יחסי איבה בין שתי המשפחות הגדולות והחשובות שלוש ורוקח. ראשי המשפחות, אהרון שלוש ושמעון רוקח, עמדו בין היתר מאחורי הקמתה של שכונת נווה צדק ב-1887.  

היחסים הקשים בין שתי המשפחות מתחילים עוד מימי המגעים הראשונים להקמתה של השכונה. אחת המחלוקות הראשונות היו מי בעצם היה הראשון שיזם את הקמתה של נווה צדק, מעבר ל”פשרה” שגובשה, ששני האדונים החשובים האלה, הקימו את השכונה יחדיו. בזיכרונות של שני המייסדים הללו, התמונה נראית קצת שונה. 

נאמר על אהרון שלוש ושמעון רוקח שהיו “צהובים” זה לזה וכל אחד מהם, טרח להקים את החווילה הענקית שלו בשכונה רחוק ככל האפשר אחד מהשני.

שמעון רוקח היזם והאיש שהוביל להקמתה של השכונה בצד המזרחי הרחוק ביותר ואילו אהרון שלוש, שהיה בעל המגרשים ומכר “בזול” את השטח לפרויקט היהודי החשוב, הקים את ביתו הענק בצד המערבי ביותר.  כל זה אינו אומר, שלמרות היחסים הלא טובים בין המשפחות לאורך שנים רבות, היו גם  כאלה בקרב בני המשפחות היריבות, שמצאו אהבה זה לצד זו וידועות גם כמה חתונות בקרב בני המשפחות הללו. גם אחת מנכדותיו של שלוש, שימשה מספר שנים כמזכירתו של ישראל רוקח, שהיה לימים ראש עיריית תל אביב.

אך הדרמה הגדולה ששברה את הכלים התרחשה לקראת סוף 1936 והוגדרה כאירוע חסר תקדים  עד אז בימיה של תל אביב המתפתחת. הכוכבים הגדולים של  הפרשה  הפוליטית הגדולה של אותם ימים היו משה שלוש,  נכדו של אהרון שלוש ובנו של הקבלן יוסף אליהו וישראל רוקח, בנו הנאמן של שמעון רוקח.

האירוע: בחירתו החוקית של משה שלוש כראש עיריית תל אביב השלישי על ידי מועצת עיריית תל אביב וטרפוד הבחירה והדחתו מהתפקיד, תוך פחות מעשרה ימים, על ידי ישראל רוקח שתפס את מקומו. רוקח וחבריו, אנשי הגוש הימני בעירייה שהתנגדו לבחירתו של שלוש, פנו מאחורי הקלעים לנציב העליון וזה באמצעות מושל המחוז הבריטי ביטל את הבחירה הדמוקרטית ופשוט מינה, מתוקף סמכותו, את ישראל רוקח כראש העירייה.

היו אלה ימים קשים לציבור התל אביבי בפרט ולתושבי ארץ ישראל בכלל. מדובר היה לא רק בתחילת השביתה הערבית הגדולה ואירועי רציחתם של יהודים בפרוש המאורעות, אלה בעיקר בפטירתו של מי שהוגדר באותם ימים “אבי תל-אביב” מאיר דיזנגוף ראש העירייה, שנפטר ב-23 בספטמבר 1936, ימים אחדים לאחר ראש השנה. 

שנה קודם לכן, בסוף 1935 החליט מאיר דיזנגוף, לא מעט בשל הפצרות ידידיו ולמרות מחלתו וחולשתו הגופנית, להתמודד פעם נוספת על כהונת ראש עירית תל אביב, בראש רשימה עצמאית.

דיזנגוף פנה לעסקן הפוליטי איש העדה הספרדית, משה שלוש, שכיהן במועצת העיריה מאז 1928, וביקש ממנו להתמודד לצדו בתור מספר שניים ברשימה. בין דיזנגוף לשלוש, שהיה צעיר ממנו ביותר מ-30 שנה, שררה ידידות רבת שנים, עוד מן מהתקופה שאביו של משה, שימש כיד ימינו של דיזנגוף בניהול תל אביב בשנותיה הראשונות.

משה שלוש, בעל החינוך הצרפתי, עבד שנים לא מעטות לצדו של אביו הקבלן וב־1911 אף ניהל את חברת “האחים שלוש״ לחומרי בניין. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה פעיל בארגון התאזרחותם של היהודים נתיני חוץ, כדי למנוע את גירושם מן הארץ. הוא יסד את החברה הארץ־ ישראלית למוסיקה ועזר להביא את הכנרים יאשה חפץ וברוניסלב הוברמן להופעות בארץ. ב־1928 היה משה שלוש פעיל גם בלשכת המסחר של יפו ותל אביב ובתקופה מסוימת עמד בראשה.

משה שלוש, שזכה לקבל מאביו יוסף אליהו, את אחד משני בתי התאומים ברחוב פינס, עמד גם בראש לשכת המסחר ישראל־פולין ושימש קונסול כללי של בולגריה בפלשתינה, בעבר הירדן, בסוריה ובלבנון. ב־1928 יסד את האגודה הארץ־ישראלית הצרפתית לקשרי ידידות ותרבות בין שתי הארצות. הוא עזר בייסוד בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב, וכעשר שנים עמד בראש הוועד המנהל שלו. כן היה שלוש מפעילי תנועת המכבי, ובפעילותו בעירית תל־אביב ייחד את זמנו בעיקר לענייני כלכלה ומסחר, ושנים רבות עמד בראש המחלקה העירונית לכלכלה ולסטטיסטיקה.

את דרכו הציבורית התחיל ישראל רוקח, בנו של שמעון , כשאחיו יצחק התפטר
מתפקיד נציג השכונות המאוחדות (נווה צדק, נווה שלום ואוהל משה) במועצת עיריית תל אביב, וישראל נבחר במקומו. מאז התמסר לעבודה ציבורית והקדיש לה את רוב זמנו. את בית המסחר שניהל הזניח ולאחר מספר שנים מכרו האחים את העסק.

ב-1925 נבחר למועצה השנייה וקיבל את ניהול המחלקה הטכנית. ב- 1928, מינה דיזנגוף את רוקח לסגנו, ששימש למעשה כראש עיר בפועל, בשעה שדיזנגוף עצמו היה עסוק בפעולות להקמת מוזיאון תל אביב וגם בשל העובדה שנעדר תכופות מהעירייה ומהארץ בשל בריאות לקויה.

למעשה מיד לאחר שנפטר מאיר דיזנגוף, נטו במפלגות הימין לבחור כממלא מקומו את ישראל רוקח, שהיה האיש החזק בעירייה. ואולם, לסיעות הימין לא היה באותם ימים רוב במועצת העיריה כתוצאה מהבחירות שהתקיימו כשנה קודם לכן. עם שובו של שלוש לתל אביב, החל משא־ומתן בין הסיעות מי יבוא במקומו של דיזנגוף.

שלוש עמד במוקד המגעים גם משום שסיעת דיזנגוף שימשה באותן שנים לשון המאזניים ביחסי ימין ושמאל בעירייה וגם מתוך הערכה לשלוש שעמד במקום שני לאחר דיזנגוף ברשימה האזרחית. עם פטירתו של דיזנגוף הצטרף למועצת העיריה המועמד השלישי ברשימה העצמאית דוד קפלן, שהעדיף מיד לחבור לגוש הימין.

משה שלוש, הרבה לצאת את ארץ ישראל ולהסתובב בעולם וגם זכה לא מעט לביקורות בשל כך, גם בדרך של קריקטורות בעיתונות הארץ ישראלית של אותם ימים.

באותו יום שבו נפטר דיזנגוף, שהה משה שלוש בצרפת. הידיעה על מותו של ראש עירית תל־אביב השיגה אותו באחת מפגישותיו עם ראשי השלטון בפריס, והוא החליט לבטל את המשך ביקורו ולשוב מיד לתל אביב.

פחות משבוע לאחר מותו של דיזנגוף כבר היה שלוש בארץ ואת פניו קידם ישראל רוקח ששימש באותם ימים ממלא מקום ראש העיריה בתוקף החלטה שהתקבלה עוד בחייו של דיזנגוף ושקבעה כי בימי היעדרותו של דיזנגוף מתפקידו מפאת מחלתו, יכהנו ברוטציה כממלאי מקומו ישראל רוקח מטעם גוש הימין עד 30 בספטמבר 1936, ומ־1 לאוקטובר 1936 ימלא את התפקיד דוב הוז, נציג סיעת הפועלים, עד מרס 1937.

צבי לוביאניקר (לימים לבון)  נציג השמאל, הסביר מדוע יש לבחור בשלוש לראש העיריה: הוא אמר בין היתר לפי הפרוטוקול של אותה ישיבה:  ׳׳בבחירות לעירייה קיבלה סיעת הפועלים 8700 קול שהם 40.2 אחוזים. הרשימה הפרוגרסיבית 2352 קול שהם 10.9 אחוזים, רשימת דיזנגוף 2010 קול, שהם 9.3 אחוזים והגוש הימני 8560 קול שהם 39.6 אחוזים. אני מציע בתור מועמד את שלוש שהיה שני ברשימת דיזנגוף, למען המשך העבודה הנורמלית, שלא תהיה, אם יימסר ראש העיר לשמאל או לגוש׳׳.

סעדיה שושני, איש התאחדות בעלי הבתים  שהיה חבר מרכזי בגוש הימין עירער על דברים אלו וטען שאסור לבחור בשלוש. דוד צבי פנקס איש המזרחי, לימים מחותמי מגילת העצמאות ושר התחבורה, הציע בשם סיעות הימין, את ישראל רוקח לתפקיד ראש העיריה. “אפילו רק לזמן מוגבל״. אמר פנקס לפי הפרוטוקול.  הוויכוח  באותה ישיבה הלך והחריף. הרוחות התלהטו כשהריב והצעקות בין הימין לשמאל נמשכו עד לשעה מאוחרת אחרי חצות.

בשלב מסוים ביקש רוקח, שניהל את הישיבה, להפסיק את הדיון, אבל חברי סיעת השמאל התנגדו. הם טענו כי יש למנות לאלתר ראש עיר, מאחר שהממשלה יכולה בינתיים למנות ראש עיר אחר מטעמה. רוקח הרגיע את הרוחות וטען שהובטח לו כי איש לא יקבל את המינוי מטעם הממשלה, קודם שתחליט המועצה על ראש עיר חדש. הדוברים לא הצליחו להגיע להחלטה ומאוחר בלילה התפזרה המועצה וכינוס נוסף נקבע למחרת.

ישיבת המועצה הראשונה לאחר מותו של דיזנגוף נקבעה ל־11 באוקטובר. במשא־ומתן בין הצדדים שנפתח בתום שבעת ימי האבל על מותו של דיזנגוף, הציעו הפועלים להימנע מלבחור ראש עיר ולקיים פרק זמן מסוים, חילופין בין שני סגני ראש העיריה, דוב הוז וישראל רוקח – כל אחד שימש אז כממלא מקום ראש העירייה. אנשי הימין דחו את ההצעה והודיעו כי יציעו בישיבת המועצה את רוקח לתפקיד ראש העיריה.

הוויכוחים בין הסיעות והמגעים מאחורי הקלעים הביאו לדחיית הישיבה בשבוע ימים. ראשי סיעת השמאל, ובעיקר דה הוז, רגזו מאוד על הדחיה והבטיחו לפעול בתקיפות כנגד סיעת הימין. בתוך כך, הם השתעשעו ברעיון, להעלות את שמו של משה שלוש כיורשו של מאיר דיזנגוף בתפקיד ראש העירייה. רעיון שהחל אולי כבדיחה, אך מהר מאוד הפך להיות עובדה קיימת. נציגי השמאל בעירייה ביקשו למנוע בכל מחיר מישראל רוקח לשמש כראש העירייה, והחליטו לתמוך באופן רשמי במועמד לא מפלגתי ובאיש רשימתו של דיזנגוף כממשיכו.

לאחר ויכוחים וארבע דחיות, התכנסה לבסוף מועצת העיריה בערבו של 19 באוקטובר. בפתח הישיבה שניהל ישראל רוקח מתוקף תפקידו כממלא מקום ראש העיר, הציעה סיעת הפועלים לבחור במשה שלוש לראש העיריה. דוברי גוש הימין הציעו להשאיר את המצב כמות שהוא לפי שעה, כלומר להשאיר את רוקח כממלא מקומו של דיזנגוף. 

בינתיים התפתחה בישיבת המועצה מריבה נוספת והפעם  על נוסח ההודעה שתימסר למושל בדבר בחירתו של שלוש. הסיעה הפרוגרסיבית הציעה להודיע שמועצת העיריה בחרה בשלוש, בלי לציין את תוצאות ההצבעה.  גוש הימין הודיע שיש להוסיף את מניין המצביעים ולהודיע ששלוש נבחר ב־8 קולות נגד 7. לאחר הפסקה וויכוחים, הודיע רוקח שגוש הימין אינו מסכים לשגר מכתב למושל בנוסח שהציע השמאל, כלומר, להימנע מלציין את מספר המתנגדים. נציגי מפלגות הפועלים סירבו לקבל את טענתו של רוקח, והוא יצא בהפגנתיות מאולם הישיבות יחד עם חבריו לגוש הימין.

לאחר יציאתו ההפגנתית של רוקח, ניהל דוב הוז את הישיבה והנציגים שנותרו באולם ניסחו את המכתב למושל שבו הם מודיעים על בחירתו של שלוש. ישראל רוקח, לאחר שעזב את הישיבה, ניסח גם הוא הודעה למושל – בשלב זה ללא ידיעת חבריו – ובו הדגיש כי בעצם לא התקבלה כל הכרעה במועצה מאחר ששלוש נבחר ברוב של קול אחד בלבד.

דבריו הקשים של סעדיה שושני נגד שלוש, עוררו מהומה וצעקות רמות באולם המועצה. לבסוף התקיימה ההצבעה וברוב של קול אחד נבחר משה שלוש לראש עירית תל אביב החדש. בעד בחירתו של שלוש הצביעו חברי סיעת הפועלים וכמובן גם משה שלוש עצמו.

על־פי חוק העיריות הבריטי של אותם ימים, חייב היה הנציב העליון, בהמלצת המושל המחוז, לאשר את מינויו ואת בחירתו של כל ראש עירייה חדש בארץ. עם תום ההצבעה הודיע רוקח כי משה שלוש זכה ברוב קולות והוא יודיע על כך למושל, אבל עם זה ציין, כי בינתיים, עד שיתקבל אישורו של הנציב העליון, הוא יוסיף למלא את תפקיד ממלא המקום. פנקס הזדרז וביקש למסור הודעה בשם הגוש האזרחי: ׳׳אנו רואים בתוצאות יד גורל מר לעתידה של עיר חמדתנו ואנו מכריזים כי אין לבחירת ראש העיר, לא תוקף מוסרי ולא תוקף חוקי בשבילנו׳׳, הבהיר פנקס.

למחרת בבוקר פרסמו למרבה ההפתעה, חברי התאחדות הציונים הכלליים, גילוי דעת בעיתון ״הארץ׳׳, ובו הודיעו כי הם מתנגדים לבחירתו של רוקח לראש עיר. ׳׳אנו מתנגדים לשלטון רוקח בעירייה. אנו תומכים בהצעת השמאל׳׳, נאמר בגילוי הדעת.

ב-20 באוקטובר בשעות הערב התכנסה מועצת העיריה לישיבתה השנייה. האולם היה מלא מפה לפה, בקהל רב של תושבי תל אביב. בפתח הכינוס השני, שהיה מתוח יותר מהישיבה ביום הקודם, הציע רוקח לאמץ את הצעת הגוש האזרחי ׳׳לפרוביזריום למשך שנה בלי ראש עיר, עם שני סגנים שאחד מהם יהיה ממלא מקום מתחלף כל חצי שנה׳׳. הצעתו של רוקח הועלתה להצבעה: בעדה הצביעו 6 חברי הגוש האזרחי יחד עם דוד קפלן הנבחר החדש מרשימת דיזנגוף. נגדה הצביעו גם כן 7. חברי סיעת השמאל וכן פנחס רוזנבלום(רוזן) נציג הפרוגרסיביים. משה שלוש נמנע.

אולם לאחר שישראל רוקח אמר שהצעתו התקבלה בשל שוויון קולות, הודיע משה שלוש כי הוא מצביע נגד והצעתו של רוקח נפלה. עתה ניגשו חברי המועצה לבחור בראש העיריה החדש. ואולם עוד קודם ההצבעה ביקש פנקס לדחות את ההחלטה. הוא אמר כי הגוש קיווה שדעתו תתקבל ומכיוון שההצעה נפלה צריכים חברי הגוש לדון בהצעות חדשות. לפיכך דרש פנקס הפסקה קצרה בישיבה. לאחר ההפסקה ביקש פנקס להימנע מבחירת ראש עיר חדש לפחות למשך שנת האבל על דיזנגוף, אולם מועצת העיריה החליטה ברוב של קול אחד לקיים את הבחירות.

עם חידוש הדיון הציעו חברי גוש הימין את ישראל רוקח לראש העיריה. את ההצעה העלה סעדיה שושני, שתקף במלים חריפות ביותר את משה שלוש וטען כי אינו מתאים לשמש ראש עירית תל אביב. ״לשלוש שאביו נולד בארץ ישראל והוא נולד בארץ־ ישראל, אין לסלוח שאזרחותו אינה אזרחות ארצישראלית אלא צרפתית. ולא ייתכן לתפוס את מקום ראש העיר העברית בלי לקבל חובת אזרחות׳׳. שושני הציג לפני חברי המועצה גם מכתב מן הפירמה של האחים שלוש שעליו חתום גם משה שלוש, שבהם מציינים האחים שהם צרפתים. עוד אמר כי בעיתון הרשמי אישר הנציב העליון את משה שלוש בתור קונסול בולגריה בשם מוסה שלוש ולא משה שלוש. ׳׳את האיש יליד הארץ שאינו אזרח ארץ ישראל ומשנה כלפי חוץ את שמו העברי ללועזי אינני רוצה כראש עיר׳׳ – אמר  בלהט סעדיה שושני.

כדי להרגיע מעט את הרוחות פרסמו ראשי הגוש האזרחי ב־1 בנובמבר 1936 גילוי דעת בעיתונים המסביר מדוע התנגדו למשה שלוש ומדוע פנו לנציב העליון.

בין היתר נכתב באותו גילוי דעת: ״ההתנגדות למועמדותו של מר שלוש מצאה ביטוי חזק ונמרץ מצד כל חוגי האזרחים בתל אביב ולא נשאר צל של ספק שהרוב המכריע של אזרחי העיר לא ישלים עם מועמדותו של מר שלוש למשרת ראש העיר. הואיל ואחד המועמדים לא קיבל בהצבעה רוב מכריע, דרשנו להשאיר את ההכרעה בידי הנציב העליון אשר לפי החוק ותפקידו, ההחלטה היא בידו, וכוחו, בהתאם לחוקת העיריות, למנות את ראש העיריה מבין חברי המועצה״.

ערב כניסת השבת, ב30 באוקטובר, התקשר מושל המחוז קרוסבי בטלפון לרוקח והודיע כי הנציב העליון שמח לבשר לו שהוא ממנה אותו לראש עירייה, שבה יהיה רק סגן אחד, דוב הוז נציג סיעת הפועלים.

התערבותו של הנציב העליון ויציאתו נגד החלטה דמוקרטית של מועצת העיריה עוררו סערת רוחות בתל אביב. הטענות נגד הימין, ובעיקר נגד רוקח, היו קשות ביותר. נטען, כי העובדה ששוגרה פניה למושל ולנציב העליון להתערב בבחירה הדמוקרטית בתל אביב היא אסון ליישוב היהודי. תקדים זה יפעל נגד זכותו של היישוב לקבוע בעצמו את נבחריו ואת שליחיו. אולם היו גם שטענו כי לרוקח הכישרון, הניסיון והידע לניהול תקין של עירייה, ואילו שלוש אינו מנוסה בתחום זה.

עוד באותו הערב החליטה משטרת תל אביב להציב שמירה על ביתו של ראש העיר החדש, ושוטרי תל אביב החלו להצדיע לראשם החדש.

למחרת היו העיתונים מלאים במודעות ברכה על בחירתו של שלוש לראש עירית תל אביב. ואולם באותם עיתונים החלו להופיע גם מודעות חריפות נגד הבחירה, בעיקר מקרב הציונים הכלליים.

יום לאחר בחירתו, הותקף משה שלוש בעיתונים שונים, והגדיל לעשות עיתון “הבוקר״ שהאשים את שלוש במזימות שונות. בד בבד פנו סיעות הימין למושל המחוז הבריטי ולנציב העליון כדי שלא יאשר את בחירתו של שלוש לראש העיריה. בפניות לנציב- העליון נאמר כי שלוש תומך מובהק של הצרפתים ויפעל נגד האינטרסים הבריטיים, ואילו רוקח מקורב לעם הבריטי. הרוחות בתל אביב סערו, וב־25 בחודש הזמין הנציב-העליון את ישראל רוקח ואת דוב הוז להיפגש עמו בבית הנציב העליון בירושלים.

בבוקרו של 26 בחודש כינס משה שלוש מסיבת עיתונאים והתקיף את מאשימיו. ביום חמישי, 29 באוקטובר, בשעות הערב ניגש ישראל רוקח בדחיפות לפגישה עם המושל הבריטי, ומקץ 24 שעות כבר החלה להתפשט בתל אביב השמועה בדבר החלטת הנציב-העליון למנות את רוקח לראש עירית תל אביב ולא לאשר את בחירתו של משה שלוש. 

ראשי סיעת הפועלים לא עברו לסדר היום ולמחרת, ב־2 בנובמבר, פרסמו בעיתונים גילוי דעת משלהם: ״הפניה המחפירה של חברי הגוש הימני בעירייה אל השלטונות למען מינוי רוקח לראש העיריה בניגוד לרצון המועצה הוכתרה בהצלחה. נשברה האבטונומיה של תל אביב. בפעם הראשונה בתולדותיה הורכב אלוף לראש, לא לפי בחירתה היא, כי אם לפי הודעתו והוראותיו של בא כוח השלטונות״, נאמר בגילוי הדעת של סיעת  השמאל.

הוויכוחים בתל אביב היו חריפים. התקיימו כמה הפגנות מחאה נגד מינויו של רוקח ונגד התערבותו של הממשל הבריטי בבחירות פנימיות. בין מארגני אספות המחאה היו חברי העדה הספרדית, עולי גרמניה, אגודת השכנים והדיירים, ארגון בעלי מלאכה, והתאחדות הציונים הכלליים.

ב־15 בנובמבר 1936, עמד ישראל רוקח להיבחר רשמית לראש העיריה נוכח החלטת מושל המחוז. ואולם סיעות הפועלים החליטו להביע אי אמון גם עתה והמועצה קיבלה את ההחלטה הזאת: ״מועצת עירית תל אביב, דוחה בהתמרמרות רבה את מעשה הממשלה, שהעמידה על העיריה ראש אשר רוב חברי המועצה הצביעו נגדו. המועצה רואה במעשה הזה של הממשלה פגיעה ועלבון ומביעה את מחאתה הנמרצת״. 8 קולות היו בעד ההצעה. הצעת פנקס שאמרה: “המועצה רואה במינוי ישראל רוקח על ידי הממשלה צעד נכון״, נדחתה וקיבלה רק 7 קולות. המועצה קיבלה עוד החלטה בזו הלשון: ״המועצה מגנה את המעשה שעשה ישראל רוקח בהפירו את החלטתה מה־20 באוקטובר… המועצה אינה מכירה בו כראש העיריה הנבחר ומביעה לו אי אמון״.

חודשים ארוכים לאחר האירוע  הקשה עדיין סערה תל-אביב בעקבות פרשת בחירתו והדחתו של משה שלוש. שני כוכבי הדרמה הפוליטית נמנעו מלדבר תקופה ארוכה. משה שלוש חזר לעסקיו חובקי העולם ואילו ישראל רוקח תפס עד מהרה את רסן השלטון בעיר, ושימש כראש עיר במשך 14 שנים, למעשה 11 שנים ללא בחירות אלא כמינוי של הנציב העליון.

רק בשנת 1950, לאחר קום המדינה, נתקיימו בחירות בתל אביב והפעם נבחר רוקח בבחירות דמוקרטיות. הוא שימש בתפקיד לאחר היבחרו על ידי הציבור התל אביבי רק עוד שלוש שנים, מאחר שבסוף 1952  הוזמן ישראל רוקח על ידי דוד בן גוריון, לשמש כשר הפנים.  את מקומו כראש העירייה תפס בראשית 1953  חיים לבנון.

________________________________________________________________________________________________
אילן שחורי הוא עיתונאי, חוקר תולדות תל אביב וארץ ישראל וגם מורה דרך מורשה, המקיים סיורים מיוחדים לקבוצות ובודדים, בעברית ובאנגלית בתלא ביב וברחבי ישראל, ברגל, באוטובוסים וברכב תיירות מסוג אשכול. אילן שחורי מפעיל שני אתרי תוכן בתולדות ארץ ישראל.

תל אביב שלי לתולדות תל אביב   www.mytelaviv.co.il

ותיור ישראלי לתולדות ארץ ישראל – www.mytour-il.co.il

לעמוד המיוחד באינטרנט לסיורים הרגליים הקרובים של אילן שחורי לחצו כאן>>