תראו מי שמדברת

חביתה מקושקשת

מאת: נורית קידר
צילום באדיבות: KittyKaht

בחדר הוורוד שלי על כוננית גבוהה יש לי המון ספרים. יש כאלה שאני אוהבת לשעות אחר הצהריים ויש את הכי מיוחדים, שאני אוהבת לשעות הלילה, לפני שאני הולכת לישון.

הספר “יפי של חביתה מקושקשת” הוא הספר הכי אהוב עלי. את הספר הזה כתב דוקטור סוס. שמעתם שם של סופר שנקרא סוס? שם מצחיק והספר שלו הכי מצחיק.

את הסיפור מספר ילד, בטח בן 5, שקוראים לו אופי בן פופי. ככה זה מתחיל:

אופי בן פופי יוצא למסע של איסוף ביצים כדי לעשות חביתה מקושקשת. אמא שלי עושה חביתה מקושקשת משתי ביצים ואופי בן פופי עושה חביתה מקושקשת מ- 1000 ביצים, לא מתרנגולת פשוטה, אלא מציפורים מיוחדות עם שמות נורא מצחיקים.

למשל ביצת סלברסל-מסלסל-הצוואר, ביצת גינדורה, ביצת וואד, ביצת קווק וביצה מציפור שקוראים לה שטרודל, שהחלמון שלה טעים כמו פשתן, החלבון הוא כמו שמן אופנים ישן. זה הקטע שהכי מצחיק אותי.

כשסבתא קוראת לי את הסיפור, מתבלבלות לה המילים. היא מרכינה את ראשה עמוק לתוך המילים המשונות ואומרת: “הא… הבנתי”.

כל השמות הם לא אמיתיים ורק דוקטור סוס יכול היה להמציא אותם. ראש מלא במילים משונות יש לדוקטור סוס. למשל ביצת של דקת רגל קחון. ציפור בשם קרחון. וביצה של הר- סיה- קוקיה.

במטבח של אופי בן פופי היו מאה ואחת מחבתות מלאות בחביתה מקושקשת…

אני מכירה את כל השמות המצחיקים. מי שמקריא לי את הסיפור חייב לדעת שאין קיצורים ולא מדלגים על עמודים, כי אני יודעת את כל המילים המשונות ואת כל שמות הציפורים והעצים המצחיקים.

אחרי שאבא קורא את חביתה מקושקשת, נעים לי להרדם. אני עדיין צוחקת ואני בטוחה שבחלום אני אמצא את עצמי מטיילת בהר קרח מחפשת את ציפור הזנגוויל.

בבוקר אמא שאלה אותי: “עומר מצאת את ציפור הזנגויל”?

“אין לי שמץ”, אמרתי.