איך יודעים שהגיע הקיץ? אני יודעת
הצילום באדיבות: Leonid Mamchenkov
הבריכה נפתחה בקיבוץ. הרעש והשמחה גדולים.
אני לומדת שחיה. האמת בכלל לא פשוט. תרגילים קשים.
גם קצת משעמם כל הזמן אותן התנועות. ידיים שלוחות קדימה, הרגליים בפישוק ולסגור. עוד פעם ועוד פעם.
המורה לשחייה לא מוותר: “עומר, תחזרי על התנועות”. אני חוזרת.
בקיץ יש מסיבות סיום לשנת הלימודים. יש מסיבות לחוגים. בחוג הבלט הראיתי לאמא איך אני רוקדת עם החברות שלי לחוג. היה לנו מאד נחמד אפילו שהתבלבלנו בצעדים. התחבקנו והלכנו. לא חילקו עוגה, גם לא הפתעה.
כולם מתכוננים למסיבת הסיום בגן. המסיבה שלנו היא אחרת: ילדי הטרום- חובה עולים לגן חובה וילדי הגן-חובה הולכים לכתה א’.
שבועיים אנחנו עושים חזרות. צריך לזכור את ההצגה, את המוסיקה ואת ההתעמלות. המון דברים לזכור ולא להתבלבל.
בערב הכנתי עם אמא עוגת שוקולד עם סוכריות צבעוניות.
כל הלילה לא ישנתי. המילים ברחו לי מהראש. המנגינות נעלמו. מה אני אעשה במסיבת הסיום? התלבשתי, אמא סדרה לי קוקו מתנפנף והדבקתי שני כוכבים נוצצים על תנוכי האוזניים, כאילו יש לי עגילים.
בגן ההמולה הייתה גדולה. הגיעו ההורים, הסבתאות והסבים. הגננות הסתובבו ולחצו את הידיים לכל האורחים. אני לא בטוחה שאני זוכרת מה עושים.
פתאום היה שקט. “ברוכים הבאים למסיבת הסיום” אמרה הגננת. עמנואל ניגן בגיטרה ופתאום הגיעו כל המילים של השיר. חייכתי לאמא, חייכתי לאבא : “המילים חזרו אלי”. ידעתי לדקלם עם כל הילדים.
זכרתי את הריקודים, את ההצגה, את תרגילי החישוקים.
איך פתאום הכל חזר אלי?
כשילדי גן החובה עמדו ושרו את השיר “עוף גוזל” זיזמתי את המילים של השיר ורציתי מאד להיות כמו הילה ואבנר וללכת לכיתה א’.
“בשנה הבאה” אמא אמרה לחברה שלה, “אני אבכה מרוב התרגשות”.
לא הבנתי למה צריך לבכות.
