אמן
מאת: נורית קידר
דימוי באדיבות: tillwe
הסתכלתי על העצים בגינה שלנו וחשבתי איזה עץ יכול להיות עץ של משאלות. אף עץ לא נראה לי מתאים להיות עץ משאלות.
בגן פגשתי את יניב ושאלתי אותו אם הוא מכיר עץ משאלות. יניב נתן לי אבן שחורה ואמר לי: “תזרקי את האבן בחצר ותבקשי משאלה. זורקים ומבקשים ואחר כך אומרים אמן”.
לקחתי את האבן שמתי בכיס המכנסיים הוורודים וחיכיתי לחזור הביתה.
לא סיפרתי לאף אחד.
אמא הייתה עסוקה בטלפונים. יצאתי לגינה זרקתי את האבן וביקשתי משאלה.
אמרתי אמן. לא קרה כלום.
“אמא” אמרתי, “את מאמינה באבן המשאלות”?
אמא לא ממש הבינה על איזה משאלות אני מדברת.
“יש לי רשימת משאלות, אני אזרוק את האבן ואת תגידי אמן” אמרתי לאמא.
“עומר, מה יש לך ברשימת המשאלות”? שאלה אמא.
הנה הרשימה שלי:
שסבתא תחזור לחיים.
שאף אחד לא ימות במשפחה שלי.
להיות בת הים הקטנה.
שאלוהים ישגיח עלינו כל החיים.
שכל החיילים יצליחו לנצח בכל המלחמות.
שאבא שלי יצליח להלחם.
שביום ההולדת שלי יביאו לי המון מתנות.
שיקנו לי וילון חדש עם ציורים של מלאכיות.
בובת ברבי- בן…
זרקתי את האבן ואמרתי אמן. אמא אמרה לי שיש משאלות שלא מתגשמות.
בבוקר החזרתי ליניב את האבן. “האבן שלך היא לא אבן משאלות, היא סתם אבן” אמרתי ליניב.
