ביטוי אישי בצילום
מאת: אלן צ’פלסקי וסיגל קולטון, בעלי בית הספר “דרך צילום”
פעמים רבות אנו שומעים מאנשים המחליטים ללמוד צילום מסיבות אלו ואחרות שהם לא “אמנותיים” מספיק וכי הם באים ללמוד צילום בעיקר על מנת לדעת לתפעל את המצלמה ולצלם את המשפחה, החברים, הטיולים והבילויים המשותפים.
לדעת לתפעל את המצלמה הוא כמובן אלמנט חשוב בלימודי צילום ואנו בהחלט מלמדים זאת ללא כל יומרה אמנותית, אך לצד זאת, אנו מאמינים שצילום הוא במהותו כלי לביטוי אישי ללא כל קשר לצילום אמנותי או מקצועי.
המושג “ביטוי אישי” נחלק לשתי אלות עיקריות, אשר אמורות לעלות ולהתעורר בקרב האוחזים במצלמה: מה אני רוצה לומר בעצם ואיך אני רוצה לומר זאת?
אנחנו מביעים את עצמנו באופן אישי בהרבה מאוד תחומים, לא רק בצילום: כשאנו פוגשים אדם למשל, נדבר אליו באופן מסוים, כאשר אופן הדיבור שלנו יושפע ממידת ההיכרות שלנו עם אותו אדם, מהסיטואציה, מנושא השיחה ומאישיותנו.
כשמדובר על צילום, המהווה שפה חזותית במהותו, את המילים מחליפים דימויים. כשאנו מצלמים, ההבעה האישית שלנו באה לידי ביטוי באמצעות פעולת הצילום וכמו שלא היינו רוצים שיגידו לנו איך להתייחס לאדם זה או אחר במצבים יומיומיים, לא היינו רוצים שיגידו לנו כיצד להתבטא דרך הצילומים שלנו.
כשלומדים צילום לפיכך, צריך להבין שלא מדובר אך ורק בלימוד תפעול הציוד הכרוך בכך. צלמים רבים במהלך ההיסטוריה צילמו גם בהעדרו של ציוד חדשני. אנרי קרטייה ברסון למשל, אחד הצלמים החשובים ביותר במאה העשרים, השתמש באותה מצלמה וכמעט באותה עדשה במהלך כל 70 שנות הקריירה המפוארת שלו! מיותר לציין כי המצלמות השתכללו לאורך שנות עבודתו בתחום באופן ניכר, אך הוא נותר בשלו, מה שלא הפך אותו לצלם פחות טוב כמובן.
הסיבה לכך פשוטה: מעבר לציוד עצמו, קיים גם המבט האינדיווידואלי שלנו המורכב מהאופן בו אנו בוחרים להשתמש בציוד, בין היתר.
פעמים רבות אנו נתקלים בעבודתנו בצילומים שאין להם זהות, כלומר שטביעת האצבע, או יותר נכון טביעת העין האישית בהם נעדרת. ברוב המקרים, עוסקים הצילומים הללו בתופעות ובחלקם הגדול, יופיע אובייקט או סיטואציה שרוב האנשים ממילא ישימו לב אליהם, פשוט משום שמדובר בתופעה, במשהו יוצא דופן ש”ראוי לצילום”.
הצילום בתרבות שלנו נתפס כפעולה שצריכה לעבוד על פי חוקים מסוימים, אבל מקב נוקשה אחר החוקים הללו מבטל למעשה את הביטוי האישי. התלבושת האחידה הזו, הצילומים חסרי הזהות הללו, קיימים בכל דוכן שמוכר גלויות. אז מדוע לצלם בעצמנו? מדוע להשקיע זמן, כסף ומאמץ בכדי ליצור צילומים שבסופו של דבר אינם ייחודיים לנו?
לא מזמן התקיימה ביקורת עבודות אחרונה בקורס יסודות הצילום בבית הספר שלנו. משתתפי הקורס הגיעו אליו בלי כל ידע מוקדם בצילום ועברו יחד איתנו 14 מפגשים, בהם נפתחו לאט לאט לעולם הרחב והעשיר של הצילום. בסופו של דבר כל אחד מהם לקח את מה שלמד לכיוון שלו, לעצמו, לאישיות ולאופי המיוחד לו.
הדרך בה אנו מלמדים בקורס מאפשרת לתלמידים להגיע למקום שלהם מבחינת הביטוי האישי. לעולם לא נכריח מישהו לצלם כמונו. הרי אנחנו אנשים שונים. אנחנו מביעים ורואים דברים אחרת. המבט שלנו אינו בהכרח “נכון”. יש לנו ארגז כלים אינסופי כמעט ליצירה ואנחנו צריכים להחליט מה מתוכו מתאים ברגע נתון, לנו ולנו בלבד.
לפרטים נוספים לחצו כאן>>
