משחקי קלפים 2
מאת: מנחם קירשבלום, יועץ מס
הרשימה הקודמת הסתיימה בכך ש:
בתום 4 שנים, בעיצומו של “המשחק”, שלף פקיד השומה “קלף” שהיה חבוי בין סעיפי חוק מס הכנסה, הזמין את מר ישראלי לביקורת, במהלכה בחר להשתמש ב”קלף” מוסתר נוסף, תוך שהוא קובע, “לפי מיטב שפיטתו”, שבנוסף למה שמר ישראלי שילם במהלך השנים, עליו לשלם סכומי מס גבוהים נוספים ובתוספת רבית צמודת מדד וקנס גרעון בשיעור שבין 15%-30%.
או אז הצטרפו למשחק גם מס ערך מוסף והמוסד לביטוח לאומי, שעד כה “ישבו על הגדר” וביקשו את חלקם. הראשון דרש 17% מההכנסות שקבע פקיד השומה לפי “מיטב שפיטתו” + רבית, הצמדה וקנסות והשני הסתפק רק ב-16% ובתוספת הפרשי הצמדה בלבד.
סך כל דרישות התשלום של פקיד השומה, מע”מ והמוסד לביטוח לאומי, הסתכמו בסכומים גבוהים שהפתיעו את מר ישראלי. אכן, ה”קלפים” ששלף פקיד השומה היו מנצחים. אך בסעיפי ספר החוקים – פקודת מס הכנסה, מצויים “קלפים” שעשויים לעזור למר ישראלי:
1. סעיף 145 קובע שפקיד השומה רשאי בתוך 3 או 4 שנים לקבוע את ההכנסה לפי מיטב שפיטתו.
א. בתוך ולא בתום, כך שאם הקביעה הייתה ב”תום”, הרי שהיא בטלה, כי נערכה ללא סמכות.
ב. לו היו השומות נקבעות בתוך השנה הרביעית, הרי שלשם כך נדרש אישור של מנהל רשות המסים ובהיעדר אישור כזה, דינן להתבטל.
ג. בין אם נערכו השומות בתוך 3 או 4 שנים, חשוב שהתקופות יספרו נכון. סעיף 145 קובע שהמניין יחל מתום שנת המס שבה הוגש הדו”ח והרי המניין שונה מדו”ח של שנה אחת לזה של שנה אחרת.
אם דו”ח 2010 הוגש במהלך שנת 2011 , הרי שהספירה תחל מ-1/1/2012 בעוד שביחס לדו”ח 2011 שמוגש במהלך שנת 2012 הספירה תחל מ-1/1/2013.
“קלף” חשוב שמומלץ לשימוש הוא שלא לחרוג בהגשת דו”ח שנתי לשנה הבאה, אפילו אם פקיד השומה אישר זאת, כי חריגה ולו של יום אחד תקנה לפקיד השומה “קלף”, שנה שלמה נוספת מעבר לתקופות שנקבעו בחוק.
ד. סמכות השומה ניתנה ל”פקיד השומה” ומומלץ לכן לבדוק האם מי שחתום על השומה הנו אכן פקיד שומה. סעיף 1 לפקודת מס הכנסה קובע שמינוי “פקיד שומה”, צריך שיפורסם ברשומות. לעיתים חל שיבוש בפרסום ולעיתים, מי שחתם על השומה, כלל אינו “פקיד שומה”, אלא מתמחה, למשל. אם נמצא שמינויו של מי שחתום על השומה לא פורסם ברשומות (בילקוט הפרסומים של המדינה) , הרי שבידנו “קלף” שיש בו כדי להביא לביטול השומות.
2. סעיף 158 קובע שעל הליך השומה לאפשר את שמיעת טענות הנישום ושצריך שקביעת השומה תנומק.
א. אין לערוך שומה מבלי שניתנה לנישום “הזדמנות סבירה” להשמיע טענותיו. בפסיקת בתי המשפט נקבע שהזדמנות סבירה היא כזו שנימוקיו של פקיד השומה מתייחסים אליה. היעדר התייחסות הנימוקים לטענות הנישום, עשויה להוות “קלף” שיביא לביטול השומות.
ב. על פקיד השומה לנמק את קביעותיו. שומות שלא נומקו, דינן להתבטל.
ג. על הודעת השומה לשאת את הדרך שלפיה נעשתה והיעדר פירוט הדרך מהווה ג”כ קלף שיש בו כדי להביא לביטול השומה.
3. סעיף 155 קובע שאם הנישום סבור שהשומה שנערכה לו מופרזת, חובת הראיה עליו, אלא אם כן ספרי החשבונות שניהל לא נפסלו על ידי פקיד השומה, שאז נטל הראיה להצדקת השומה, עובר לפקיד השומה. קלף חשוב על כן שיכול הנישום לשלוף, הוא תקינות הספרים שניהל, בעוד שפקיד השומה מצדו ישתדל לפסול את ספרי הנישום ולשמור בידיו את הקלף של העברת נטל הראיה לנישום.
אדגיש שקלפים חזקים לטובתנו ונגד פקיד השומה, עוצמתם משולשת, שכן אלו יסייעו לנו גם מול ה”יושבים על הגדר”: מס ערך מוסף והמוסד לביטוח לאומי.
בין אם ניצלנו את הקלפים שלעיל ובין אם לאו, המשחק עדיין לא הסתיים…
ברשימות הבאות נלמד איך לשמור לעצמנו “קלף חזק” בעצם ניהול ספרי חשבונות טובים, שפקיד השומה יתקשה לפסול ונאתר “קלפים” שיסייעו לנו בהתמודדות עמו, בהליכי הערעור וההשגה על השומות.
מען האימייל שלי: mena@kirshbloom.co.il
לאתר הבית לחצו כאן>>