תיאטרון

תהל – על גאווה ותיאטרון ישראלי
כבר שנתיים שלמות שבהן הולך וצובר תאוצה תיאטרון חדש, צעיר ופורץ דרך בארץ. במסגרת “תהל – תיאטרון הקהילה הגאה”, אשר הוקם ביוזמתו של גרי בילו ז”ל, מועלים מחזות, מופעי מוזיקליים ועוד, מתוך תחושת שליחות אמיתית של מייסדיו ורצון להפוך לגוף משמעותי ופורץ דרך בעולם התרבות הישראלי וליצור תיאטרון איכותי, מקצועי ושונה

הרצון להשתלב בעולם התיאטרון בארץ משותף לשחקנים צעירים רבים, יוצאי בתי ספר למשחק, החשים על בשרם את החוסר בהזדמנויות והקושי היחסי לעשות כן בתיאטראות הגדולים בארץ. מתוך כך ומתוך הבנה של הכוחות הפועלים, הוקם בינואר 2011, “תהל (ע”ר) – תיאטרון הקהילה הגאה” ביוזמתו של גרי בילו ז”ל, מנהלו המיתולוגי של בית הספר למשחק “בית צבי” ו-5 שחקנים צעירים בוגרי בית הספר: גיל וייס, אביהוד תדהר, סיון קרצ’נר, תמר גוטמן וגיל רשף.

מכיוון שרב התיאטראות בארץ פועלים במתכונת של להקת שחקנים סגורה, אין בהם די מקום לכול אותם שחקנים צעירים, אבל מקימי “תהל”, יחד עם בילו, בהחלט האמינו כי יש מספיק מקום וקהל לעוד תיאטראות. בעקבות הרצון לנסות ולהביא לקהל משהו חדש ואחר, הוחלט להקים את “תהל”, במטרה למלא את המקום החסר בעולם התיאטרון ולמקם במרכז הבמה קול חדש, צעיר ומיוחד יותר. שחקני “תהל” אינם משתייכים בהכרח לקהילה הגאה, אך בהחלט מוצאים חשיבות גדולה בצורך לקדם את קירובה של הקהילה אל הקהל הרחב.

יחד עם זאת, מציין גיל רשף, אחד השחקנים העומדים מאחורי התיאטרון, כי “קודם כל, מדובר בתיאטרון אשר שם לו לדגש את החשיבה, הרפרטואר והמקצועיות, בכל אספקט של העבודה הנעשית במסגרתו, מתוך מטרה להמשיך ולקיים את הערכים שקיבלנו ב’בית צבי'”.

בראשית הדרך, זמן קצר לפני פטירתו, היווה גרי בילו מנהל ומתווה הקו המנחה של התיאטרון, כשהוא שילם מכספו הפרטי ומכספי תורמים עבור רכישת זכויות למחזות, צרכי הפקה ועוד. בתחילה הועלו המחזות הראשונים ב”סוזן דלאל”, שם גם ניתן לשחקנים סטודיו. בהמשך, בעקבות העלאתו של מחזה במסגרת הפסטיבל הגאה 2011, הועברה פעילות התיאטרון למרכז הגאה בגן מאיר שבתל אביב, מתוך מחשבה כי זהו המקום הטבעי עבור תיאטרון שכזה.

לאחר פטירתו של בילו, שהותיר אחריו חלל ניהולי בתיאטרון, החליטו השחקנים המסיידים להמשיך בפעילות, הן מתוך רצון כן ש”לא לזרוק לפח עבודה ופעילות של שנה וחצי”, כך לפי רשף והן מתוך רצון להמשיך את פועלו של בילו, שהאמין ב”תהל” בכל מאודו וניסה להנחיל בלב השחקנים כי בעולם המשחק “אסור לחכות שיעשו בשבילכם-תעשו לבד!”. מאוחר יותר, אף שונה הלוגו של התיאטרון והתווסף לו הכיתוב “מיסודו של גרי בילו”, לאות הערכה והנצחה של האיש ופועלו.

בהמשך, חולקו תפקידי הניהול השונים בין חמשת חברי הקבוצה, אשר עושים את עבודתם זו בהתנדבות מלאה. הכסף שנכנס ממכירת כרטיסים, הוא זה המשלם את שכרם של השחקנים, כאשר מעבר לחמשת המייסדים, לוקחים חלק בהצגות גם מגוון רחב של שחקנים אורחים. גם המרכז הגאה הוסיף להרחיב את שיתוף הפעולה הצמוד עם “תהל”, בראשותם של דודו גוטליב (רכז התרבות) ויובל אגרט (מנהל המרכז) ואף מינה עבורו מפיקה צמודה (נועה חמל).

אחת משתי המטרות המרכזיות של תהל היא כאמור לקרב את הקהל הפוקד הצגות, לעולמה של הקהילה הגאה, אשר בקושי רב זוכה לייצוג בתיאטרון הרפרטוארי ולעזור ליצור נורמליזציה ביחסים בין שתי הקבוצות. “בואו תראו מה הן הדילמות שלנו, הקונפליקטים. בואו תכירו דברים שאתם חושבים שאתם מכירים אבל לא באמת ותיווכחו שבסופו של יום, הכל אותו דבר. לכולנו יש את אותם פחדים, אהבות וקנאות”, כך לפי רשף.

המטרה השניה והלא פחות חשובה, נובעת מתוך האמונה כי “תיאטרון זו אמנות שאמורה לגרום לך לחשוב ולהתרגש, אחרת היא חסרת משמעות. הדרך לעשות זאת היא באמצעות הזדהות” מסביר רשף. “תיאטרון הוא המראה לחיים ולכן, כשהומו או לסבית הולכים לתיאטרון וצופים בהצגה על משפחה נורמטיבית עם אבא, אמא וילד, הם יזדהו אמנם עם הדמויות ברמה האנושית אבל זה לעולם לא באמת ייצג אותם… המטרה היא להתרגל לראות דברים אחרים בתיאטרון, כל זאת מבלי לוותר על מה שאנחנו מאמינים בו: מחזות, בימוי ומשחק ברמה הגבוהה ביותר ואינטרפרטציה יצירתית, כך שבהחלט לא רק הקהל הגאה יוכל ליהנות מההצגות”.

תאטרון “תהל” פועל כבר כאמור מזה שנתיים רצופות והתגובות אליו חמות, הן בקרב אנשי תיאטרון ומבקרים והן בקרב הקהל הרחב. אחת הסיבות ל”באז” שנוצר סביב התיאטרון, היא היותו תיאטרון “פרינג’וארי”, מונח אותו טבעו חברי הקבוצה ואשר בא לתאר את סגנון העבודה שלה, אשר לוקח מחזות רפרטואריים ומעלה אותם תוך שימוש בכלים של פרינג’; אולם קטן, קרבה לקהל ופרשנות מינימליסטית, אשר יוצרים קשר רגשי עם הקהל.

הקרבה לקהל מורגשת גם בפעילות היום-יומית של “תהל”. רשף מספר כי חשוב להם לתת מקום לאנשים מתוך הקהילה לתת את האינפוט שלהם על המתרחש בתיאטרון. לאחרונה אף שונה שמו של התיאטרון בעקבות אינפוט שכזה, מ”תיאטרון הומו-לסבי” ל”תיאטרון הקהילה הגאה”, כך שיכלול תחת ההגדרה הרחבה את כל החברים בקהילה.

היותו של “תהל” תיאטרון ישראלי חשובה מאוד למייסדיה והם מבטיחים כי בקרוב יעלו גם מחזות מקוריים, שייווצרו מתוך מפגשיהם עם מחזאים וסופרים בארץ. “הקהל הישראלי מאוד אוהב לצחוק ולבכות, להתרגש, להפעיל את היצרים והמערכות הפנימיות, אולי בגלל המציאות התזזיתית בה אנו חיים בארץ. לכן, לגרום לקהל ישראלי לשבת ולהתרגש יכול להיות קשה ומאתגר יותר, אבל גם מספק יותר בהתאם”.

אחד המחזות המועלים במסגרת “תהל” בהצלחה גדולה ושזכה לביקורות משבחות הוא “מלאכים באמריקה” (21-22 באוקטובר), מחזה אמריקאי זוכה פרס פוליצר, אשר נכתב לפני 25 שנה ואף הופק לסרט טלוויזיה שזכה בפרס האוסקר, לפני כמה שנים. המחזה עוסק בשני זוגות; זוג גברים שאחד מהם חולה באיידס וזוג נוסף, גבר ואישה מורמוניים, כאשר הגבר מגלה את מיניותו והאישה מכורה לואליום בעקבות הפלה שעברה.

את המחזה ביימה מאיה שעיה, שאף גייסה לאחד התפקידים הראשיים את השחקן אלי דנקר, אשר מביא איתו הרבה כח, אנרגיה וכריזמה לתפקיד. דנקר מספר כי כשקיבל תחילה את המחזה לידיו, ידע כבר שיהיה מוכן לשחק בו, לא משנה היכן יועלה. מאוחר יותר, לכשהכיר את פועלם של שחקני ומקימי הקבוצה, הודה על מזלו פי כמה. רשף מספר על התענוג בעבודה עם דנקר: “זו חוויה אמיתית לעבוד איתו. הנכונות שלו לעזור לנו בכל העבודה השחורה ואפילו בלסחוב קוליסות הייתה מדהימה. הוא היה מגיע שעה לפני כולם ויוצא שעה אחרי. למדנו ממנו על מקצועיות, פרגון וזכינו ממנו לאהבה נדירה”.

במהלך חודש נובמבר, יתקיים במסגרת פעילות התיאטרון “חודש נשים”, שיכלול 2 הצגות והצגה נוספת שתעלה בהפתעה בסוף החודש; הראשונה נקראת “קיץ אחרון” ועוסקת ב-7 נשים לסביות ובחורה אחת סטרייטית שבדיוק התגרשה והשנייה היא הצגת יחיד מקורית בשם “עכשיו שוב מאי”, על אישה המנהלת מונולוג עם עוברה, לאחר שעשתה הפלה.

מתוך החלטה להרחיב את פעילותה התרבותית של קבוצת “תהל”, הוחלט גם על קיומם של שני ליינים נוספים: “תהל מארח”, אשר נותן במה להופעות מחול והצגות תיאטרון חיצוניות ו”תהל אנפלגד”, אשר נותן במה ליוצרים צעירים מתחום המוזיקה ומהקהילה הגאה, אך לא רק. שני הליינים הללו נוצרו מתוך הרצון להעביר הלאה לאחרים מהניסיון אותו צברו חברי התיאטרון, בהפקה ובשיווק: “יצרנו לעצמנו את הבמה ועכשיו יש לנו במה לתת גם לאחרים ולהפוך לחלק נרחב יותר מהתרבות הישראלית” רשף מסביר. 

השאיפה של חברי קבוצת התיאטרון היא בראש ובראשונה, כמו כל יוצר צעיר, להצליח להתקיים מהעשייה המבורכת שלהם ולהפוך לגוף משמעותי ופורץ דרך בעולם התרבות הישראלי. רשף מתאר זאת כך: “אנחנו רוצים להמשיך וליצור תיאטרון אמיתי, כמו זה שהתחנכנו עליו, כמו שגרי לימד אותנו ולגרום לאנשים לאהוב תיאטרון, אך גם להשתמש בו ככלי לגישור בין פערים וקבוצות בחברה הישראלית. המטרה של תהל היא בהחלט לייצג גם קבוצות מיעוטים נוספות בחברה הישראלית ובעתיד נעלה גם הצגות שנוגעות אליהן”.

חברי הקבוצה שואפים לקיים בעתיד תיאטרון משלהם, שיפעל לכל אורך ימות השנה וכמובן לקבל הכרה של משרד התרבות. “תהל היא עמותה רשומה ואנחנו עובדים קשה על מנת לעמוד בכל הקריטריונים הנדרשים בשל כך” מספר רשף. “נשמח מאוד לקבל עזרה מקרנות וגופים בארץ בקידום הפעילות שלנו ולשתף פעולה עם אנשי מקצוע שמוכנים ‘להרים את הכפפה’ ולחלוק איתנו מטרות וחזון משותף. בנוסף, חשוב לנו מאוד שהקהילה הגאה והמעגלים שעוטפים אותה, תדע ותרגיש שיש מקום, שהוא קודם כל בשבילה וזה כבר קורה”.

“מלאכים באמריקה”, חלק א’
21-22 אוקטובר
21:00
המרכז הגאה, גן מאיר, ת”א
לפרטים נוספים לחצו כאן>>

לאתר תאטרון תהל ולרכישת כרטיסים און ליין לחצו כאן>>

לעמוד הפייסבוק של התאטרון לחצו כאן>>