כיצד כדאי לתעד בוידאו מופעים ואירועים בימתיים?
כל עסק זקוק לתיעוד אירועים חיים – ימי עיון, כנסים, הרצאות, מופעים מוזיקליים או אירועי תרבות למיניהם. המטרה הראשונה בתיעוד וידאו איכותי היא לא רק תזכורת לכך שהאירוע התקיים, אלא הנצחתו לכדי יצירה העומדת בפני עצמה
מאת: מיקה אור, מנכ”לית מיקוקה הפקות – הפקות תוכן וידאו מקוריות
לפני שניגשים לתיעוד של אירוע יש להתייחס לשתי שאלות מרכזיות:
1. מהי מטרת התיעוד?
2. מיהו קהל היעד?
את שתי השאלות הללו נשאל את עצמנו לפני ובמהלך כל הפקה שנעבוד עליה. במקום לצאת לצילומים ולאחר מכן לנסות “לפצח” את התוצר (הסרט) בחדר העריכה, ראוי להתכונן מספיק זמן מראש ולשאול את השאלות הבאות: מה אורכו של הסרט? איפה הוא יוקרן? מה יהיה המבנה שלו? איזו תחושה הוא אמור להעביר לצופה? מה הוא נועד למכור? ובעיקר – למה שמישהו יצפה בו עד הסוף?
לפעמים, ערב היציאה לצילומים, נדמה שהתשובות לשאלות אלה הן ברורות מאליהן. אך המציאות מגלה שזו לא האמת. אם ניגשים להפקה תיעודית בצורה מדויקת ומתכוננת, אפשר ליצור סרט מעניין ואף מרתק, גם אם מדובר “רק” בסרט סיכום או בסרט ש”רק” מתעד פתיחת תערוכה.
כדי להבהיר את התהליך המתרחש לפני היציאה לצילומים, הנה מספר דוגמאות למטרה וקהל יעד: מטרת ההפקה בתיעוד מופע מוזיקלי יכולה לנוע בין “להעלות שיר חדש ליוטיוב” ועד “לעזור להרכב למכור הופעות ברחבי העולם”. קהל היעד יכול להיות אמרגנים, מנהלי פסטיבלים, מעריצים או קהל שלא חדש. התשובות לשאלות הללו יתוו את הסיפור של הסרט כולו.
לאחר שהציר הנרטיבי מתבהר, ניגש לעיצוב החוויה האסתטית: קצב הסרט, הפתיחה והסגיר, זוויות הצילום, בחירת הכלים הטכניים (עדשות וכדומה), אפקטים, מעברים, שילוב ראיונות, גרפיקה ומוזיקת רקע.
זוויות צילום בתיעוד מופע/אירוע
באופן אידאלי, המצב הבסיסי של תיעוד מופע בימתי יהיה באמצעות שלוש מצלמות:
מצלמת “מאסטר”, שקולטת את כל ההתרחשות ומוצבת בדרך כלל בחלקו האחורי של האולם ושתי מצלמות משני צדדיה המנוגדים של הבמה, כאשר אחת מתעדת את ההתרחשות בשוט שגודלו בינוני והשנייה, אשר תהיה קרובה יותר לבמה, תצלם תקריבים (CLOSE UP’s).
שוט “המאסטר” נקרא גם “LONG SHOT” או בקיצור, LS.
לא לפספס דבר
מתוך הבנה ומיומנות רבה של תפעול המצב הבסיסי לתיעוד, אפשר להיות יצירתיים ולשבור את החוקים. לדוגמא, אם רוצים ליצור וידאו קצבי יותר, רצוי להוסיף עוד זוויות צילום שיאפשרו קאטים מרובים בחדר העריכה. כדי ליצור אווירה נינוחה יותר, בה מתקבלת התמונה המלאה מזווית בלתי צפויה, ניתן להיעזר במנוף צילום, או בתחלופות מעודנות יותר של ציוד מסוג זה.
למרות הדוגמאות הנ”ל, הוספת זוויות צילום לא מחייבת הצבת מצלמות נוספות בלוקיישן. ניתן להוסיף זוויות צילום, אם הופכים את אחת המצלמות למצלמה ידנית המתופעלת על ידי צלמ/ת הנעים עמה בחלל. אפשרות נוספת להוספת זוויות צילום היא השתלה של מצלמות זעירות בלב-לבה של ההתרחשות (לדוגמא – על מערכת התופים) אשר יניבו זוויות יוצאת דופן ובלתי צפויות.
תיעוד אירועים מוזיקליים
הנה דוגמא מהשנה האחרונה של תיעוד הלהקה הצרפתית “נובל וואג” בה בחרנו את דרך התיעוד “הבסיסית”: שלוש מצלמות; Long Shot, Medium shot, Close up.
לעומת זאת, כששלומי שבן התארח במיצג אומנותי של אסף תלמודי וליאת סגל ביריד “צבע טרי 5” ומכונת צבע ענקית ירקה צבע על הבמה לקצב המוזיקה, החלטנו להציב בחלל שתי מצלמות ניידות (נקראות גם “ידניות” או “מצלמות כתף”). אחת מהן עם עדשה רחבה מאד שמייצרת עיוות אופטי המדגיש את הסוריאליזם ביצירה האמנותית והשנייה בעלת עדשה צרה יותר. המצלמה עם העדשה הרחבה שימשה כמצלמת ה”מאסטר”.
בנוסף לשתי המצלמות הניידות (CANON DSLR), הצבנו על הבמה שתי מצלמות זעירות. את הקמת המופע צילמנו עם מצלמת כף יד מסוג TM700 של פנסוניק והתוצאה לפניכם:
תיעוד אירועים עיסקיים
ישנם מקרים בהם נצלם ונקרין את התוצר ב”מעגל סגור” בעת ההתרחשות; באירוע שארגנה חברת Google Israel ללקוחותיה בשנה שעברה, עשינו שימוש בחמש מצלמות שהצבנו בחלל, יחד עם ארבע מצלמות שצילמו רק את המתופף, כוכב בפני עצמו (Cobus Potgieter).
פתיחת התערוכה הראשונה בבית העיר, מתחם ביאליק בתל אביב, הייתה הפקת וידאו צנועה יותר אשר צולמה עם שתי מצלמות בלבד, אבל בשל תכנון מדויק האירוע תועד בצורה עשירה ומקיפה:
והנה דוגמא בה שכלול קטנטן של המפרט הטכני משדרג משמעותית תיעוד של כנס:
בשנייה 00:14 ניתן לראות את המצלמה מתקרבת ומתרחקת מהאובייקט. זה התאפשר בזכות אביזר מצלמה (“גלייד-קאם”) המתלבש על הצלם ומאפשר ליצור תנועות מצלמה חלקות כמו אלו שהייתה נותנת לנו עגלת דולי במרחב שלא ניתן להציב בו עגלת ומסילת דולי ובעלות נמוכה יותר. מלבד החיסכון המשמעותי בעלות ובסרבול הטכני, האביזר מאפשר גם להגביר את הספונטניות שבתיעוד.
הצלם המצונן שכח לסגור הדלת?
בין אם מדובר בהרצאה קטנה, מסיבת עיתונאים מצומצמת או זמרת שמלווה את עצמה בגיטרה, לעולם לא נצא לשטח עם מצלמה אחת בלבד. מספיק שנגמרה הסוללה של המצלמה באמצע, שמישהו בעל פדחת בוהקת יחלוף באטיות על פני המצלמה או שהצלם יתעטש בעודו אוחז במצלמה והקטע כולו לא שמיש בחדר עריכה. זה פשוט לא מקצועי.
מפרטים טכניים
תיעוד אירועים חיים או אירועים מוזיקליים בדרך כלל יכלול מפרט די דומה:
מצלמות, חצובות, לעיתים אמצעים להקלטת סאונד או תוספות קלות של תאורה. מצלמה מסוג EX3 של סוני או החלופה שלה – 160 של פנסוניק, היא רווחת מאד בשוק בשימוש באירועים עסקיים או מופעים בימתיים קטנים, נכון לזמן כתיבת שורות אלה.
אנחנו תמיד עושים מאמץ ועובדים עם מצלמות CANON מסוג DSLR כדי לתת לכל פריים מראה של מיליון דולר, גם כשזה מקשה על עבודת העריכה או על תהליך ההפקה. מצלמות אלו מחייבות סט עדשות, אביזרים מיוחדים ואקסטרה תשומת לב (הן נוטות להתחמם, לחלקן יש מגבלה של זמן הקלטה, הקבצים שהן מייצרות כבדים מאד ודורשים, ברוב המקרים, עמדת פריקת חומרים על הסט ויתר תשומת לב).
לרוב נוסיף למפרט הטכני אביזרי מיתקון, מצלמות זעירות ועוד כל מיני פיצ’פקעס קטנים שמשדרגים בצורה ניכרת את התוצר הסופי, והעלות שלהם היא מזערית.
תיעוד מופעים זו אמנות בפני עצמה. היכולת להעביר את מהות האירוע ולהציגו בצורה המחמיאה, המעניינת והנכונה ביותר עבורו היא עניין מחושב הדורש תכנון וניסיון רב. ליכולת הזו יש קשר ישיר לחוקי הנרטיב של הקולנוע הדוקומנטרי ולנוכחות של הסיפור. מי לא זוכר את הרגע האיקוני בו קורט קוביין לוקח נשימה עמוקה לקראת סוף ההופעה ב- MTV Unplugged , אותו רגע בו הוא פוקח לרווחה את עיניו הכחולות ומישיר מבט למצלמה? אלו בדיוק הרגעים שאנו לא רוצים לפספס.
לאתר הבית של “מיקוקה הפקות” לחצו כאן>>
