קשה לדבר על "צמיחה" כשגוש דן תחת מתקפת טילים ודיווחים על חיסולי בכירים בטהראן שוטפים את המסך. נדמה שבין אזעקה ליירוט, המילה הכי רלוונטית היא "הישרדות". עסקים נסגרים, עובדים במילואים והתחושה היא שאסור להוציא הגה שאינו קשור למלחמה. אבל דממת אלחוט היא הטעות האסטרטגית הכי גדולה שאתם יכולים לעשות ביום השני של "שאגת הארי".

כן, צה"ל נלחם בחזית הרחוקה ביותר שידענו, אבל המלחמה על התודעה והכלכלה מתרחשת כאן. הכוח שלנו כעם וכמשק טמון ביכולת להמשיך לייצר "עסקים כרגיל" (עד כמה שניתן) דווקא כשהאדמה רועדת. אם נעצור הכול ונשב לכסוס ציפורניים מול מהדורות החדשות, האויב ישיג את מטרתו בלי לירות טיל אחד נוסף: הוא ישתק אותנו.

יש לי חידוש עבורכם: דווקא עכשיו, כשחצי מדינה במרחבים המוגנים והשמיים בוערים, אנשים צמאים למציאות אחרת. בין עדכון על "הבטחת האמת 4" לדיווח על נפילה, הלקוחות שלכם נמצאים מול המסכים והסמארטפונים יותר מאי פעם. הם מחפשים עוגנים של שפיות, הם מחפשים לדעת שהחיים ביום שאחרי, שמתקרב אלינו בצעדי ענק עם קריסת המשטר בטהראן, יהיו טובים אליהם.

מותג שנעלם עכשיו, כאילו לא היה קיים, יוצר חלל תודעתי שיהיה קשה מאוד למלא כשהאבק ישקע. אם הייתם שם עבורם לפני המלחמה, אתם חייבים להיות שם גם עכשיו.

יחסי ציבור הם הבאת דברים טובים לידיעת הרבים. ביום השני למלחמה הכי מורכבת בתולדות המדינה, ה"דברים הטובים" הם היכולת שלכם להראות רגישות, חוסן ומנהיגות.

מי שיחכה ל"6 אחרי המלחמה" כדי לתקשר עם הלקוח, עלול לגלות שהשוק כבר שכח אותו.

אז מה עושים? זה הזמן להוציא החוצה את הפעילות הקהילתית שלכם. סיוע למפונים, תמיכה במשפחות המילואימניקים או יוזמות מול העורף המותקף. אלו המסרים שהציבור רוצה לשמוע עכשיו. תראו שהעסק עובד, שולח, ומספק שירות למרות האיומים, זה אקט של פטריוטיות כלכלית.

אנחנו נמצאים ברגע היסטורי. החוסן הלאומי שלנו לא נמדד רק בביצועי חיל האוויר מעל טהראן, אלא ביכולת של כל בעל עסק להסתכל שני צעדים קדימה. אחריות אישית במצב משבר היא להמשיך לפרוח ולשגשג למרות הכל.

אל תתנו למלחמה לנוון את התודעה של הלקוחות שלכם. דאגו שהחיבור לא יתרופף, כדי שביום שבו "שאגת הארי" תסתיים בניצחון, ואמן שזה יהיה בקרוב, העסק שלכם יהיה חזק ומוכן לעידן החדש של המזרח התיכון.