לפני קצת יותר מעשור, העולם כולו הזדעזע כשנוכח לדעת שלוחמי טאליבן ניפצו פסל ענק של בודהה, בן יותר מ-1600 שנה. תחושת ההלם והאובדן חוזרת על עצמה מדי כמה שנים, כאשר פגעי הטבע והאדם – בין אם בזדון ובין אם לאו – גורמים להרס של יצירות אומנות ותרבות בספריות, מוזיאונים ואתרים שונים ברחבי העולם.
אנו חשים צער גם כאשר החורבן מתרחש במקומות רחוקים, כי בסופו של דבר מדובר בהרס של המורשת האנושית. לפי ארגון אונסקו, המורשת התרבותית מייצגת את אשר זכותנו לרשת ואנו מחויבים לשמר אותה למען הדורות הבאים. מורשת זו מהווה את ההמשכיות והזהות של העמים והיא כוללת ביטויים מוחשיים ולא מוחשיים, המשתקפים באתרים היסטוריים, במוזיאונים, במורשת הכתובה, הקולנוע, המוזיקה והשירים, הספרות ועוד.
למדינת ישראל מורשת עשירה במיוחד, שמתועדת באתריה הארכיאולוגיים המספרים על התרבויות השונות ששכנו כאן משחר ההיסטוריה, ועל ריבוי הקבוצות והקהילות שבתוכה, כאשר השפע התרבותי שלהן בא לידי ביטוי בספרים, הצילומים, התעודות, החפצים, וכל מה שמשאיר את טביעתו ההיסטורית. כל הביטויים האלה יוצרים יחד ולחוד את המורשת התרבותית הלאומית, המגדירה אותנו והפכה לחלק מזהותנו.
בעת אסונות, הצורך בשמירה על האוצרות שלנו נהייה מוחשי וברור מאליו. יחד עם זאת, יש לציין כי קיימים גורמים יום יומיים הפוגעים בצורה איטית אך עיקשת בנכסים שלנו כגון אמצעי אחסון לא נאותים, אבק, מזיקי רכוש שונים, תאורה ותנאים סביבתיים לא מתאימים לסוג החומר ועוד. כאשר אין פיקוח על גורמים אלו, המורשת שלנו – האישית והלאומית – עלולה להיהרס. יש דוגמאות רבות לנזקים שהיה ניתן למנוע באמצעות בקרת אחסון ואקלים.
בספריית אוניברסיטת מיזורי שבארה”ב דווח כי בפברואר השנה התגלה נזק נרחב של מעל חצי מיליון ספרים, שנפגעו קשות מעובש שנוצר באחד ממקומות האחסון של הספרייה. הספרים היו חשופים ללחות גבוהה והיעדר אוורור, מה שיצר סביבה נוחה להתפתחות העובש. מרבית הספרים ניזוקו במידה נרחבת, מה שגורר עלויות שיקום גבוהות מאוד, כך שלא ניתן יהיה להציל את רובם.
שיקום יצירות האומנות לעתים מלווה בהפתעה, ההופכת על פיה מחקרים שהתבססו על מצב היצירה לפני השיקום. לא מעט דובר על הצבעוניות הכמעט מונוכרונית של אמנים כמו מיכלאנג’לו, ורק שכאשר עבודות הרסטורציה של תקרת הקפלה הסיסטינית נגמרו, אלה חשפו צבעוניות בהירה ועזה. מחקרי הרסטורציה הראו כי האחראי העיקרי לשינוי בצבע היה החשיפה רבת השנים לעשן הנרות במקום, בשילוב עם זיהום האוויר שחדר מבחוץ. כיום החלונות נאטמו ולא מדליקים נרות בקפלה, כך שיצירה מופלאה זו תוכל לשרוד עוד כמה מאות שנים לפחות.
אם חוזרים לאזורנו, העובדה שמגילות ים המלח שרדו והגיעו לימינו, נובעת מכך שאלה אוחסנו במשך כמעט אלפיים שנה בתוך מכלים במעמקי מערות יבשות וחשוכות. מגילות אלה מהוות אוצר לאומי כמובן, אך חשיבותן אדירה גם בקנה מידה בינלאומי.
חשוב להבין שלא קיימת המלצה הגורפת כיצד לשמר את האוצרות שלנו ולכן יש לשמור כל פריט בצורה המתאימה עבורו. אז מה עושים? לכאן נכנס תפקיד המשמר, כל אחד ותחום התמחותו. תחום השימור מתחלק למומחיות של המשמר על פי סוג החומר; בין היתר ישנם משמרי מתכת, משמרי זכוכית, משמרי תמונות בשמן, אדריכלות וכמובן משמרי נייר וספרים. למען ביצוע עבודתו, המשמר בודק את הפריט הזקוק לטיפול, מאפיין את סוג החומר ממנו הוא עשוי, מסיק מסקנות מושכלות בנוגע למהות הנזק המופיע בו ומתכנן דרכי פעולה אפשריים על מנת לייצב את מצבו. אם לשימור מוסיפים רובד של שיקום, משמעות הדבר היא שמבצעים טיפול הנועד להביא את הפריט למצב הקרוב ביותר להיווצרותו במקור. הכוונה לכבד את ההיסטוריה שלו, ולא לגרום לו להיראות כפריט חדש. יחד עם זאת, בסוף התהליך הפריט חוזר להיות שלם ואחיד.
לייעוץ בנושא שימור מונע ושימור חומרי נייר וספרים, נא ללחוץ כאן.
