סטודיו עמי בק
הוא נולד ב- 1951 ומתאר את עצמו כילד רגיל אך רגיש, אשר ביטא את עצמו בצבע ובנייר. למעשה, כבר מגיל 5 זוכר עצמו בק כ”משוגע” לציור ולרישום, אשר שאב ועדונו שואב הנאה רבה מהיכולת של עיסוק זה להכניסו אל תוך עולם משלו ולאפשר לו להפליג על כנפי הדימיון.
רישום זה נעשה בעט ציפורן וטוש שחור, על גבי נייר רגיל ובו ילד, בהשראת הצייר רובנס, המחזיק פלטת ציירים בידו הקטנה. באופן מפתיע, משיחת העט אופיינית לעבודותיו של בק עד היום וכך גם חתימת האמן.
בגיל 14 עזבה משפחתו את הארץ בשל המיתון, ועברה לבלגיה, שם מצא עצמו בק הנער מחפש מפלט מקשיי השפה והמעבר הקיצוני באקדמיה המלכותית לאמנות יפה באנטוורפן.
הוא חווה תקופה זו לעדותו כחלום שהתגשם וכתקופת פריחה, אך למרות שזכה בפרס מצטיין בסיום לימודיו, בחר להמשיך את לימודיו באוניברסיטה דווקא בתחום האדריכלות ועיצוב הפנים, משום שרצה מקצוע ריאלי ובטוח, שעדיין יאפשר לו לשמור על התום הילדותי שעוד נותר בו. בק מתאר את הבחירה כך: “ייתכן שהפחד מהטירוף הקונטרוברסלי שחווה כל אמן טוטאלי, הוא שמשך אותי לעיסוק במקצוע שבו אני יכול לבטא את שניהם: חלום ומציאות. כאילו חלום זה נפלא, אך יש גם יכולת לממש אותו בתכנון נכון למוצר שחיים בו”.
ב-1970 לאחר סיום לימודיו באקדמיה, ערך בק את תערוכתו הראשונה (לימים יציג עוד ב-5 תערוכות יחיד בארץ ובחו”ל ובתערוכה קבוצתית אחת), בטרם המשיך ללימודי האדריכלות. משאלו הסתיימו גם כן לאחר 4 שנים, שב לארץ על מנת להשלים את שירות החובה בצבא ולמרות ששירת כטנקיסט בסיני, מהר מאוד מצא עצמו כצייר של הגדוד ומצא גם את מי שלימים תהפוך לאשתו. לאחר השחרור כבר עבד כאדריכל במשרד תל אביבי של אדריכל עימו יצר קשר עוד בטרם גיוסו.
למרות עיסוקו כאדריכל כאמור, אש הציור הייתה תמיד חלק מרכזי אצלו ואיזנה את הפרקטיות שבו עם חולמנות האמן האופיינית. מתוך ידיעה כי העיצוב והאדריכלות יהיו תמיד, כעת עסוק בק בלממש את האמן שבו ולהפליג הלאה, אל עבר מטרות אותן תמיד חלם להגשים עוד מילדות.
באמנותו כיום מושם דגש חזק על קומפוזיציה וצבעוניות, לצד קצב ארכיטקטוני ניכר לעין. ציוריו רבגוניים מבחינת המדיומים והסגנונות בהן הוא עושה שימוש: מאקוורלים אורבניים מתוקים, משובבי נפש וקלילי צבע, דרך סדרת סקרצ’ינג (חריטה) בשחור לבן של מודלים נשיים, קונטרסטיים מאוד ומלאי אור וצל ועד ציורי שמן על בד, צבעוניים ועזי קומפוזיציה, עם דגש על דקורטיביות וחומר.
בק את תהליך עבודתו כאמן ומקורות השראתו כך: “הטבע או המציאות בהתגלמותה היום-יומית, היא למעשה המעיין הנובע שלי, משם אני יוצא ומפליג למחוזות חדשים או למעין חלום שנברא מעצמו… לעיתים פיגורטיבי ולפרקים מופשט בהדרגתיות. ברגע שאני ממש בתהליך היצירה, אני עובר מבלי להרגיש לעולם חדש או למציאות חדשה, שהיא לא פחות חלומית. אז אני בפנטזיה הנבראת מחדש ואפילו שאני מצייר קלאסי, אני נוטה לשנות ולסדר את האובייקטים לפי רצון הציור החדש. יחד עם זאת, ניכרת הפרספקטיבה עליה אני שומר והפרופורציות הלא מעוותות”.
לפרטים נוספים לחצו כאן>>
