חזירות, אבל זו לא האחריות שלהם
מאת: ד”ר ברכה קליין תאיר, מייסדת מרכז “ארגניה”
התפתחותה של מגמת כלכלת שוק עולמי-חופשי ושל חברות רב לאומיות, מביאה עמה שביעות רצון חומרית, נוחות קיומית, הישגים מדהימים בתחום המדע והטכנולוגיה, שפע של מידע וידע המתעדכנים כל שנייה, שפע של דימויים וריגושים, כמות אדירה של מוצרים וקצב מטורף של שינויים. אך התפתחות זו מובילה גם לניתוק בין-אישי (בדמות פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר ועוד), התמכרויות, חולאים כמו דיכאון, הפחתת ערך עצמנו, אינדיבידואליזם, אגואיזם ולוחמנות. לכן, לא מפתיע שהרבה מאוד ארגונים, עסקים ורשויות מקומיות, מתייחסים לציבור ולעובדים כאל פיונים על לוח המשחק הכלכלי והאינטרס האישי.
חברות כמו: טבע, בז”ן, בתי הזיקוק, ECI, בטר פלייס, HP, פליקסטרוניקס, אפריקה ישראל, תשובה ועוד, אשר פיטרו מאות עובדים, או עשו “תספורות” בסכומי עתק בגובה מיליארדי שקלים, הן הדוגמה לכך. ראשי ערים שחשודים בפלילים הם הדוגמה לכך. מדינה שלמה עם יוקר מחייה מרקיע לשמיים היא הדוגמה לכך. פוליטיקאים רבים, המנופחים ממילים חמות אבל ללא קבלות אמיתיות הם ההוכחה לכך. החזירות החומרית, הראוותנות, בעיות בקבלת החלטות וסדרי עדיפויות, איבוד המצפון בעל ערכים אנושיים, שוויוניים עם ערבות הדדית, שררה, כוחנות, בירוקרטיה מסואבת – הביאו את כולנו אל סף משבר שאינו רק כלכלי, כי אם בעיקר משבר עמוק של מהות האדם, של משמעות קיומית ושל רוח העשייה.
המשבר הכלכלי והערכי שפוקד אותנו ואת העולם, מצהיר בקול צלול ורם כי הוא כאן, עד שנלמד לשנות את הקונספטים, התהליכים והכלים שהפכו אותנו לרווחיים ומצליחים עד היום. הזרמת כספים לחברות ושווקים היא בסך הכל פלסטר זמני, שלא יפתור את הבעיות העמוקות באמת. פיטורי עובדים בשם היעילות (וכמעט אף פעם לא מנכ”לים או מועצת מנהלים), מגלה אמת מרה, במסגרתה עובדים הם בעצם כלי שרת בידי בעלי ההון, אשר מצטרפים למשחק או נזרקים ממנו, לפי צורכיהם של בעלי המניות. אך חומר לא יכול לשמש כקביים או כחומת מגן איתנה בעתות סערה; ליטופי אגו בעת שפע מתגלים כמסכת של חיזיון; קריטריונים מסורתיים כמו כסף, רכוש וכד’, לאט לאט מאבדים גובה כפרמטרים של אושר; מאמצים הנעשים כיום בניסיון לנצח או לשמר ידע וכישרונות ולשלוט במצבים ובאנשים, אינם אלא בזבוז זמן ומשאבים. הכל מתפרק, מכיוון ששום נושא אינו חשוב דיו על מנת שישמש כמצפן.
אנו נדרשים לשינויים דרמטיים, אשר הפוכים להרגל ולידע שלנו משום שהמציאות משתנה. להפתעתכם, אינני מאשימה במשברים המתרחשים עלינו את בעלי האיגודים, מנהלי הארגונים, בעלי התפקידים הציבוריים או מועצות המנהלים. לתפיסתי, הם פשוט מנצלים הזדמנויות ופועלים לטובת האינטרס שלהם עצמם, מכיוון שאנו הסכמנו, במודע או שלא במודע, להיות אסירים עם חפתי זהב של בעלי השליטה. בחרנו לשרוד, במקום לפעול על פי צו המהות שלנו. איננו מאמינים כי מגיע לנו שוויון ערך בהשוואה למנהלים הבכירים ובעלי המניות. אנו מרשים לבכירים למרוח אותנו, כי אנחנו פוחדים שנישאר ללא היכולת לשלם את המשכנתה ולתמוך במשפחתנו.
וכך, אנו חיים את חיינו מבעד למספרי שורה תחתונה, במקום להיות בני אדם, שגישתם לחיים פואטית – בני אדם שמעזים להכריז את מי שהם כל יום מחדש ולא מתנהלים מתוך ציפיות. בני אדם שבאים ל”יחד” מתוך אהבה וחסד ולא מתוך כוחנות, ניצול ופחד.
אבל, דווקא משברים אלו שמביאים לחרדה קיומית, מהווים גם הזדמנות לטרנספורמציה, במידה ולא נמשיך לסרב לראות את ההזדמנויות; לא נוסיף לבחור בכאב, באימה, בתסכול ובייאוש כדרך חיים; לא נמשיך לסרב להקשיב לקריאת הנשמה, המבקשת שנשיג את מהותנו העצמתית; לא נתנהל בחיים כמתים מהלכים; לא נמשיך להיות צמאים ורעבים, מותנים בסיפוקים רגעיים, למרות שהמציאות בתוכה אנו מתקיימים היא מציאות של שפע אינסופי; לא נמשיך לפזר את האנרגיה היפה שלנו באופן לא מודע, בדומה לכסף קטן; ולא נאפשר למערבולות הארציות למשוך אותנו למטה.
ניתן להאיץ תהליכים, לפתח את חמשת הכישורים האסטרטגיים החדשים ולמקד מאמצים בכיוון ההשתנות החדשה, באמצעות “טכנולוגיית ארגניה” המקורית, החדשנית והייחודית, אותה פיתחתי.
מאחלת לכולנו להפוך להיות אדונים בבתינו ולקחת אחריות על מציאות קיומנו.
לפרטים נוספים לחצו כאן>>
