המהפכנים – הזרם הרדיקאלי

מאת: נעה ארבר, כתבת אופנה

כאשר נחשפים לעיצובים מהפכניים יש מי ששואל “מי ילבש את זה ?” ויש מי שחושב שהעיצובים אכן מרשימים וראויים להיות מוצגים על מסלולי האופנה, בתערוכות, מוזיאונים ובגלריות אך לא בארון הבגדים. אופנה רדיקאלית היא עניין של זמן ומקום והיא מלווה את תולדות הלבוש לדורותיו, כמו לדוגמה, סיפור הגירוש מגן עדן. כאשר אדם וחוה הצניעו את ערוותם בעלי תאנה הם המציאו דבר חדש שלא היה מוכר או נצרך קודם לכן אך התאים לתנאים שנכפו עליהם. ואכן לאורכה של ההיסטוריה נוצרו כיסויי גוף שונים וחריגים שנחשבים, גם היום, כרעיונות ראשוניים מופלאים שרבים מהם קשה או לא רלוונטי לשחזר. השיח על קיומה ומהותה של אופנה רדיקאלית התעורר במאה הקודמת כאשר מעצבים בני תרבויות ומחוזות שונים, ולאו דווקא פריזאים, יצאו מארון הבגדים הקונבנציונאלי למסלול חשיבה רדיקאלית. הם השתחררו מתכתיבים ועיצבו פריטי לבוש שלא כל אחד הבין כיצד ומתי ניתן ללבוש אותם או היה מוכן לשוטט איתם ברחוב. עולם האופנה הכפוף למגמות ורעיונות שנולדים וחולפים משתרע על שני קוטבי מסלול, מצד האחד מכנסי הג’ינס המרוטשים וחולצות T, שהינם  סמני המצפון והמצפן של האופנה הפופולארית ומנגד האופנה המהפכנית, הצמודה לדמיונם וחלומותיהם הסוערים של המעצבים הרדיקאלים שבחרו לחסות תחת מטריה טכנולוגית מתקדמת. בתחילת המאה שעברה הייתה זו מדליין ויונה, המכונה ה”ארכיטקטית של האופנה” ו”מלכת האלכסונים”, שהקדימה לעצב פריטי לבוש בגזרות אלכסוניות משוכללות שקשה לחקותן אך הפכו לנכס של האופנה הגבוהה. קריסטובל בלנסייגה, שנחשב לגדול המעצבים שידע את הכל ושלט בכל תחומי העיצוב והעשייה של הלבוש, חידש את שפת האופנה ואת צללית האישה שחרגה מתוויו הטבעיים של מבנה הגוף. בשנות ה-50 הוביל  קריסטיאן דיור את ה”ניו-לוק” הרדיקאלי בעוד שאנדרה קוראז’ ופייר קארדן הובילו בשנות ה-60 וה-70 את האופנה העתידנית. בשנות ה-80  נפתח פרק חדש בהיסטוריה של האופנה כאשר גל עתידני של מעצבים מהפכניים, שטף את מסלולי התצוגות בעולם.

וולטר ואן בירנדונק קיץ 2015

במהלך השנים הארוכות בהן אני מתכרבלת בחיקו של עולם האופנה, עוקבת ומצפה לדבר הבא והמסעיר שישנה את פני המלתחות, פיתחתי סקרנות ועניין במתרחש מאחורי הקלעים. לאו דווקא בסצנות ודרמות, דוגמניות, תסרוקות ואיפורים, אלא בטכנולוגיות חדשניות ובמהותו של גלגל האופנה המונע על ידי מהפכות והמצאות. אך יותר מכל אני מוצאת עניין במפגשים עם המעצבים עצמם, מסקרן אותי להכיר אותם אישית, להבין את התכנים שמניעים את דמיונם, את ההתייחסות שלהם לבגד, לאו דווקא כאלמנט מגן אלא כיצירה, כבמה לדעותיהם וכגורם חברתי-אנושי. מסקרן אותי לדעת מה מעורר ומאתגר אותם, מהיכן הם באים ולאן מועדות פניהם של אלו שנחשבים לאשפי האופנה שמכתיבים מה נלבש היום, מחר או מחרתיים. מעצבים שעיקרי אמונתם  הם החופש והחרות להתנתק מהעיצוב הבנאלי, מחליפת העסקים הקלאסית, מ”השמלה הקטנה”, מהמושלם ומהשלם ולהעמיד את עיצוביהם במבחן ההישרדות ואותנו במבחן ההסתגלות לעיצובים חריגים. לא עניין אותי לשאול את המעצבים שתיים וחצי שאלות לאחר התצוגה, השתוקקתי לגלוש לעולמם היצירתי, ובמידה דיסקרטית גם האישי, ליצור איתם דו שיח במקום בו הם חיים ופועלים. ואכן, במקרים רבים הרחקתי והגעתי למקומות ולמפגשים בלתי צפויים עם יוצרי מחאות שנעים במסלול פרדוכסאלי.

את דיים (ליידי) ויוויאן ווסטווד, הסמן הימני של האופנת הרדיקאלית, לוחמת ומטיפה לצדק חברתי ופוליטי העדפתי לפגוש בלונדון, מעוז אופנת המחאה בשנות השישים. ואכן הגעתי לסטודיו שלה במקום בו היא יוצרת, הוגה ומיישמת רעיונות חברתיים ופוליטיים שתומכים בעיצוביה הרדיקאליים.

וולטר ואן בירנדונק חורף 2015-16

גם את המעצבת הבלגית אן דמלמוסטר, אחת מבכירי המעצבים האוונגארדיים המוכרת בסגנונה המהפכני ובאנינות טעמה, קיוויתי לפגוש בסביבה האותנטית בה היא חיה ויוצרת. דמלמוסטר, אחת ממובילי הפלישה הבלגית למעוזי האופנה בעולם, פרשה לפני שנתיים מבית האופנה אותו יסדה. למעלה מ-30 שנה ניהלה סטודיו לדוגמה, גרה בבית מעוצב בטוב טעמה ומנהלת סגנון חיים ששווה לעקוב אחריו. דמלמוסטר הבטיחה להתפנות אם וכאשר אגיע לאנטוורפן ואכן זכיתי שתלווה אותי בסיור בסטודיו המוקפד, להתארח ולשוחח איתה בביתה המעוצב. פגישה מעניינת ואינטימית שגלשה לשעות הלילה המאוחרות. פרנקו מוסקינו, את פרנקו מוסקינו פגשתי במילנו בשנת 1993 לאחר שהוזמנתי למספר אירועים הקשורים לעבודתו היצירתית. תערוכה ותצוגת אופנה רטרוספקטיביות של עבודותיו ולהשקת ספרו “10 שנות כאוס”, במלאות עשור לעבודתו בתוככי התוהו ובוהו של עולם האופנה. הבנתי שצרוף האירועים היה מחושב ומתוכנן בגלל מחלתו הקשה של מוסקינו. פניתי אליו באופן אישי והוא, למרות עיסוקיו הרבים ומצב בריאותו, שמח לדבריו, לפגוש עיתונאית ישראלית. ואכן זכיתי במפגש נדיר, מעמיק, משעשע אך גם מאוד עצוב. מוסקינו אדם חושב, שכלתן וצנוע, אמן רב תחומי; מעצב, צייר, פסל ורעיונאי, ששינה ואתגר את החשיבה בעולם האופנה, נפטר שבועות ספורים לאחר מכן. עם המעצב האוסטרי הלמוט לאנג ביליתי שעות מלאות עניין בסטודיו הסטרילי, שכולו לבן, שעיצב לעצמו בווינה. לראיון עם ג’ון גליאנו, הרבה לפני שכשל בלשונו באמירות גזעניות, הוקצבו לי דקות ספורות לאחר אחת התצוגות שלו בפריז. ויתרתי על הזמן הקצוב תמורת ראיון מקיף שהתקיים בסטודיו הפריזאי שלו. המעצב הטוניסאי אזדין אלאייה, איש קטן קומה בעל אישיות גדולה, אירח אותי, במסורת הנדיבות המזרחית במטבח רחב הידיים בביתו בו הוא נוהג לסעוד מדי יום בחברת ידידיו. בנוסף הוא פתח בפני את חדר התצוגה ואת הסטודיו כך שיכולתי לעקוב אחר תהליכי העבודה שלו, כיצד הוא מודד לדוגמניות את הדגמים החדשים, פורם טעויות אוסף סיכות, מתקן ומגהץ במו ידיו. השיחה עם המעצבת היפנית ריי קוואקובו, שממעטת להתראיין, ואם כן אז רק בשפת אמה, התקיימה בחדרי התצוגה של קום דה גרסון בפריז. ההתחלה הייתה רשמית ועצורה אך הפכה לשיחה ארוכה  שעברה דרך פילטרים של מתורגמנית צמודה. גם את חוקי היחצנות הקשוחים של בית “איסיי מייאקה” הצלחתי לפצח בדרך לפגישה עם אחד מגאוני היוצרים המודרניים, מחלוצי הטקסטיל והאופנה האמנותית. משוחרר, חופשי וידידותי, השכיל מייאקה להעשיר אותי בחוויה תרבותית, בסיפורים על טקסטילים מתוחכמים ובאגדות על בגדים חכמים, על תערוכות, מיצגים ותלבושות מחוללות אותן הוא עיצב לתיאטרון ובלט ועל החיים בצל הפצצת הירושימה, בה הוא נולד.

וולטר ואן בירנדונק – רדיקאל מודרני

כאשר מדובר במעצבים רדיקאלים לא ניתן להתעלם מוולטר ואן בירנדונק, אחד המעצבים המוערכים וההומניסטים שזכיתי להכיר ולשוחח איתם. דמות ססגונית, מעוררת השראה אך גם שנויה במחלוקת. ואן בירנדונק הוא אחד מ”שישיית אנטוורפן” האגדית – שהייתה האינקובאטור למעצבים מצטיינים בוגרי האקדמיה המלכותית לאמנויות באנטוורפן. בשנת 1987, ארזה השישייה; דירק ביקנברגס, דריס ואן נוטן, אן דמולמוסטר, וולטר ואן בירנדונק, דירק ואן סאאן ומרינה לי את יצירותיהם ונסעו להציגן ביריד האופנה בלונדון. הנוכחות יוצאת הדופן של הקבוצה, העיצובים האוונגרדיים והמתחם שבלט בעיצובו המיוחד ריתקו את באי היריד. זו הייתה פריצת דרך שהציבה אותם ואת אנטוורפן בחזית האופנה הרדיקאלית. קשה לתאר במילים את התנהלותו של ואן בירנדונק, החשיבה המעמיקה, ההתנהלות החריגה ואופיים של עיצוביו המפתיעים, גם אם לא מבינים את התכנים היצירתיים ובמיוחד החשיבתיים, המצטנעים מאחורי עיצוביו, קשה להישאר אדישים לנוכחות הססגונית והתיאטרלית שלהם, גם לא חדלים לחשוב עליהם לאחר שהם יורדים מהמסלול או ממסך המחשב , לנסות ולהבין מה עומד מאחורי החוויה הוויזואלית הזו.  פגשתי את ואן בירנדונק  בחדר התצוגה המשותף לו ולדירק ואן סאאן, בן זוגו לחיים מזה 35 שנה. הכרתי אדם אותנטי, פתוח ונאור, בעל תכונות קוטביות: מוחצן, ממוקד ובעל כישרון ביטוי אמיץ שמפגין, מנגד, נינוחות, נועם ופתיחות מרתקת. ככל שהזמן חלף כן העמיקו העניין והסקרנות שמצאתי באישיותו, בפנטאזיות האנושיות והמפלצתיות ובהומור המקאברי שלו, בדעתנות הנחרצת, ובמיוחד במבוכי עולמו היצירתי, בטוהר האנושי ואכפתיות. הרווחתי חוויה מעניינת ומעוררת השראה, לא רציתי שהפגישה תסתיים. ואן בירנדונק מעצב אופנת גברים אך גם נשים אוהבות את סגנונו ואת הסממנים הנשיים שמתמזגים בגבריות החדשה שהוא הוגה. בניגוד לאוספים התיאטראליים ואפילו קרקסיים שהציג בעבר, הקולקציות שעיצב לקיץ 2015 ולחורף 2015-16 נראו שפויות יותר מתמיד.

העיצובים לקיץ הנוכחי עדיין נראים עמוסים, מכלאה של רעיונות ופרטים דקורטיביים, אך בהשוואה לקולקציות קודמות ניכר שוואן בירנדונק מצוי בעמדת נסיגה מסוימת. הוא עדיין ממשיך לעצב מערכות לבוש שמתעלמות מחוקי האופנה, מיסודות הלבוש הבסיסי והקלאסי, מטעמים קונבנציונאליים ומהמראה השלם, אך יוצר “שלמות” אנרכיסטית משלו. אוסף של חומרים, צבעים ומרקמים בגזרות אסימטריות מהפכניות מתרכזים כקולאז’ דיסהרמוני בפריטי הלבוש שהוא מעצב. האוסף כולל מקטורני ברוקאד מחויטים, קצרים וצמודים, שמלות  מודפסות ושקופות ומעילים מאריגי ז’אקרד עם מכנסי ג’ודו שנאספים בחגורות בד צבעוניות, בגדי גוף צמודים מעוטרים בהדפסים גיאומטריים משולבים ברישומי טבע צבעוניים וסנדלים שטוחים ונשיים מעוצבים מעורות צבעוניים.

הנושאים והתכנים, האווירה והתפאורה באוספים התיאטרליים של ואן בירנדונק, משתנים מדי עונה. בהכנת קולקציית החורף התכוון ואן בירנדונק לעצב “יופי מפורש”, אוסף רגוע וממושמע, בחלקו אפילו קלאסי. אלא שאירועים בלתי צפויים טרפדו את התכניות ושיבשו את התכנים. מועד התצוגה שהיה סמוך למתקפת הטרור במגזין הצרפתי הסאטירי “צ’רלי הבדו”, וגם הפינוי של פסל שנוי במחלוקת, של האמן האמריקאי פול מק’ארתי, מכיכר ונדום בפריז, בגלל שלאנשים מסוימים הוא נראה אירוטי, הסעירו את ואן בירנדונק שהחליט לשנות את פני התצוגה. המעצב הדגול, הדוגל בחופש הביטוי ובחירות האדם באשר הוא, לא יכול היה להתעלם מהטרגדיה בעיתון ומשלילת זכויות יוצרים, ועיצב אוסף יפה ומקורי שעבר השבחה פוליטית. לצידם של מערכות מחויטות, סריגים צבעונים מופלאים, מקטורנים ומעילים מבדי איקט באריגה מיוחדת והדפסים בלעדיים שדומים להם לא מצויים אלא באוספים שלו, עיצב ואן בירנדונק פריטי לבוש שמצורפים אליהם סמני האג’נדה המהפכנית שלו. עיניים שמבטן נוקב ופלקטים נושאי אמירות והצהרות מחאתיות שצורפו למערכות הלבוש : “עין תחת עין הופכת את העולם לעיוור”, ” “אזהרה, יופי מפורש”, עיצרו את הטרוריזם בעולמנו”.

צילום: DAN LECCA