חבורת החייזרים

מאת: נורית קידר

יעל, גלי ואני אוהבות חייזרים.
אני יודעת לצייר אותם, יעל יודעת להדביק צורות וליצור אותם וגל ממציאה עליהם שירים. יום אחד החלטנו לקרוא לעצמנו “חבורת החייזרים”. הם נמצאים בחלל, הם ירוקים, בעלי משושים ירוקים ועיניים לבנות.  
ביום שישי, אחרי שאפינו חלות, שרנו לכל ילדי הגן את שיר החייזרים שהולך ככה: ב-“חייזריה” יש חגים, יש פרחים ושמים כחולים. יש לכולם משושים ירוקים, האנשים ב-“חייזריה” הם הכי טובים!”.
“עומר, איפה נמצאת מדינת החייזרים”? שאלה אמא.
צחקתי: “אמא באמת איך לא ידעת? החייזריה נמצאת בחלל!” אמרתי.  
“את יכולה לספר לי על החייזריה?” ביקשה אמא.
“כן, היא מדינה מאד מפורסמת. בחייזריה החיים נהדרים. לכל החייזרים יש משושים ירוקים, המון משחקים לילדים,
אוכל טעים שהוא בעצם סושי עם גרעיני חמניות וגם יש חגים מיוחדים שחוגגים רק שם”, סיפרתי תוך כדי שאכלתי טוסט. אמא לא ממש האמינה.
“ביקרתי בחייזריה בשבת” לחשתי לאמא.
אמא הייתה מופתעת: “איך זה יכול להיות שבשבת? כולנו הלכנו לישון ואני לא התעוררתי?!!” 
אמא, תני לי לסיים את הטוסט ואני אספר לך: “ב-12 בלילה הגיע אלי למיטה חייזר עם משושים ירוקים ועיניים לבנות והזמין אותי למדינת חייזריה.
שמחתי ללכת אתו והם קיבלו אותי בשמחה כשהגעתי. הם נתנו לי משחקים ואכלתי סושי מתוק להפליא. לקראת הפרידה קיבלתי מהחייזר משושים
ירוקים ועד שהתעוררתם אני כבר חזרתי עם כתר ומשושים ירוקים. הנה הכתר עם המשושים!” והראתי אותו לאמא.
סיימתי לאכול את הטוסט והנחתי על ראשי את כתר המשושים הירוקים.
אמא הסתכלה על כתר המשושים כלא מאמינה ושאלה: “אני יכולה לבקר במדינת חייזריה גם?”, עניתי לה:”אמא אני לא מחליטה, רק המלך שלהם, ‘חייזרוש’ מחליט…”.