המועצה לרוח האדם בחינוך בימים אלו ממש מוקמת “המועצה לרוח האדם בחינוך“, ששמה לה למטרה לאמץ את ידיהם של קובעי המדיניות ושל כל השותפים בתחום החינוך, להדגיש בתפיסתם ובעשייתם את יסודותיו המהותיים של החינוך. ביוזמתו ובריכוזו של פרופ’ ישעיהו תדמור, יו”ר התנועה להעצמת הרוח בחינוך, חברו יחד אנשי חינוך מהאקדמיה ומהשדה והקימו ועדה מכינה, שמסמך היסוד שלה מובא כאן כלשונו
בעשרות השנים האחרונות כוונה מרבית ההשקעה של מערכת החינוך לשיפור הוראת הידע ולהעלאת ההישגים המדידים ברכישתו. יתכן שהייתה הצדקה לכך, אבל ככל הנראה נחלשו בתהליך הזה יסודות חשובים אחרים בחינוך. התוצאות גלויות לעין, וברורות יותר ויותר לאנשי חינוך ולציבור בכללו: בבתי ספר רבים התדלדלה תכנית הלימודים וצומצם בה מקומם של תחומים שאינם משרתים ישירות את “ההצלחה” המדידה, ביניהם כאלה התורמים להרחבת הדעת, לבירור שאלות החיים, ליכולות רגשיות ומוסריות, להתבוננות עצמית פנימית וליצירתיות; בשל הפיקוח ההדוק על ביצועים בהוראה, נפגע האמון במורה-המחנך וכורסמו מעמדו וסמכותו; תרבות בית הספר נעשתה חרושתית-תכליתית והצטמצמו בה חוויות חינוך ומצבי התעלות.
אל מול התמונה הזאת אנו קוראים לשוב לעיסוק ביסודותיו המהותיים של החינוך: העמקת ההשכלה ופיתוח כושרי החשיבה והלמידה; התכוונות למשמעות, להשראה וליצירה; פיתוח האישיות ומידות טובות של האופי; טיפוח תודעה חקרנית, אוטונומית, ביקורתית ואחריות אישית; חיזוק הגישה ההומאנית, היחסים הדיאלוגיים והאחריות החברתית; יציאה מהתועלתי אל המעולה והראוי באנושיות – ביצירות הרוח, באמנות ובהרמוניה עם הסביבה הטבעית. ויש בינינו המוסיפים את טיפוח ההתנסות הרוחנית, או את חיזוק האמונה והחוויה הדתית.
כדי לאפשר זאת, אנו גם קוראים לחזור ולהבטיח את המעמד והעצמאות של בית הספר, המנהל/ת והמורה-המחנך/ת, לשם התרכזות בחינוך במובנו האמיתי; ובאשר להכשרת המורים, דרושה בה התייחסות יתר לעיסוק באדם – במורה ובתלמיד – ובתרבות החינוכית של בית הספר.
החתומים מטה מצטרפים להקמת המועצה לרוח האדם בחינוך שמטרתה תהא לאמץ את ידיהם של קובעי המדיניות ושל כל השותפים בתחום החינוך להדגיש בתפיסתם ובעשייתם את רוח האדם בחינוך.