(ב)זכות הקריאה
על אנשים וספרים באמנות אירופה בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים

“אין לך דבר נעים יותר מן הישיבה על ספר בערב על יד האח, כשהרוח מתדפקת על חלונך והמנורה דולקת […] אינך נותן דעתך לשום דבר […] והשעות עוברות. בלי למוש ממקומך אתה מתהלך בארצות, המתייצבות כמו חיות לפניך, מתחקה אתה על מהלך המאורעות, משתעשע בפרטי פרטים, מתדבק בגיבורי הסיפור ומדמה לחוש את לבך שלך דופק מתחת לבגדיהם”. גוסטב פלובר, מדאם בובארי, 1856 (תרגום: דבורה בארון)

להיות יודע ספר ובעלים של ספרי קריאה לא היה עניין של מה בכך בשלהי ימי-הביניים ובתקופת הרנסנס באירופה. אדם משכיל היה על-פי-רוב איש דת או בן אצולה ורק מעטים מקרב פשוטי-העם שלטו באמנות הקריאה והכתיבה. התערוכה “(ב)זכות הקריאה: על ספרים ואנשים באמנות המאה ה-15 עד ה-19”, מציגה את אותם בני-מזל שספרים והשכלה היו נחלתם. רוחב ההשכלה וכושר החשיבה של אנשים אלו היו פועל יוצא של זכויות-היתר החברתיות והכלכליות שהם קיבלו מאבותיהם. רק במאה ה-19, בעקבות המהפכות החברתיות והטכנולוגיות, הפכו החינוך והאוריינות לנחלת הכלל עד שהיו למובנים מאליהם.

הדפסים שיצרו בשלהי הרנסנס בגרמניה ובארצות השפלה אלברכט דירר ורמברנדט ון ריין, מציגים נזירים למדנים כהירונימוס הקדוש או נזירים מתבודדים שבחרו לפרוש מן החברה ולחיות בגפם אי-שם. הללו נזקקו לספרים כחוליה מקשרת אחרונה לציוויליזציה שבחרו לנטוש. הספר הקרוב אליהם תמיד היה חברם הנאמן והגן על שפיות-דעתם, והם אכן מתוארים כהוגים בו יומם וליל.

שלא כמו המתבודדים הנאחזים בספריהם, מתיאורי הקוראים היהודים עולה בבירור תחושת החברותא. חוויית הקריאה היא חוויה של הכלל ולא רק של היחיד,  גם אם בכמה מן הציורים מתוארים דיוקנאות יחידים של רבנים עם הספר שחיברו. מראה ה”חדר” ובו פעוטות ומלמדם חולקים קריאת חובה, נער בר-מצווה קורא לפני הציבור מספר התורה ותיאורי בתי-כנסת ובתים פרטיים – בכולם הספר הוא חלק מהוויית המשפחה או הקהילה והקִרבה אליו היא קרבת ראשי הקוראים בו זה אל זה, שכן יחדיו הם חולקים מחשבה, הבנה והנאה.

מקום מיוחד בתערוכה יש לבני הנוער, בני-טובים שהגיעו לגיל שבו הספר מחליף את הצעצוע; הצייר מתארם כמי שחובת מעמדם החברתי והצורך לרכוש דעת והשכלה למען עתידם ועתיד משפחתם חלים עליהם.

חותמות את התערוכה נשים בנות המאה ה-19, מהן שומרות מצוות ומהן חילוניות, אוחזות בספר או שקועות בקריאה, וכולן נסמכות בתיאורן על הדגם הימי-ביניימי של מריה הבתולה, שביקור המלאך המבשר הסיח אותה מן הקריאה בכתבי-הקודש. 

לצד הדיוקנאות והתיאורים הקבוצתיים מוצגים גם ספרים נדירים מאוסף הספרייה הלאומית, מעין ניסיון לשחזר מה היו “רבי-המכר” שקראו אותם בני-מזל שיכלו להרשות לעצמם את מנעמיה של תרבות הפנאי והיו בעלי היכולת האינטלקטואלית ליהנות מן הצפון בין דפיו של הספר שקראו בני חוגם. כיום, כשזמינותם של ספרים חוצה את גבולות דפי הנייר והמרשתת מאפשרת לנו לקרוא כל מה שנרצה בכל רגע נתון, יש נטייה לשכוח עד כמה היה הדבר מורכב ונדיר בעבר.

13 נובמבר, 2012  עד 1 נובמבר, 2013
מקום: הגלריה ע”ש דלה ופרד וורמס
אמנים: אלברכט דירר,רמברנדט, סלווטור רוזה, מוריץ דניאל אופנהיים, מקס פרגוסון ועינת עריף-גלנטי
אוצר/ת: שלומית שטיינברג

*התערוכה בנדיבות תורמי קרן התערוכות של מוזיאון ישראל לשנת 2012: קלאודיה דוידוף, קיימברידג’, מסצ’וסטס, לזכר רות ולאון דוידוף, הנו ד’ מוט, ניו-יורק, קרן משפחת נאש, ניו-יורק, יד הנדיב, קרן רוטשילד בישראל