הורות – תראו מי שמדברת

ילדה גדולה – ילדה קטנה
מאת: נורית קידר
צילום: Jennanana

לפעמים אני גדולה, לפעמים אני קטנה.

בבוקר אני פוקחת עיניים, מתמתחת ארוך… ארוך… ואז אני מחליטה אם היום אני אהיה ילדה גדולה או ילדה קטנה.

"עומר בת כמה את?" שואלים אותי.
"אני בת 4 ועוד קצת".
עד שאני אהיה בת 5 אז אני בת 4 וקצת.

כשאני ילדה קטנה אז אני מחזיקה את המוצץ בפה. בגן, כשאני לא מתרוצצת ויושבת ומציירת אני מתגעגעת לרגע שאגיע הביתה ואפתח את התיבה שלי שבה נמצא המוצץ הכחול שלי.

אמא הציעה "עומר אולי נוותר על המוצץ?"
"אמא, עוד כמה ימים" לחשתי לה.

כשאני ילדה קטנה, אז אני בוכה מכל דבר.
רצתי ונפלתי, אני בוכה.
הספר נפל לרצפה, אני בוכה.
הכסא שלי בגן לא בדיוק היה במקום, אני בוכה.
חברה מעליבה אותי, אני בוכה.
לא מצאתי את הבובה שלי, אני בוכה.
אם אני לא מוצאת את המוצץ אני בוכה.

כשאני ילדה גדולה אני סופרת מספרים באנגלית.
אני אוכלת בצורה מנומסת.
אני מציירת לבבות בוורוד.
אני כותבת "לאמא ואבא מעומר".
לפעמים אני כותבת "לסבא באהבה מעומר".
רוכבת על אופניים בלי גלגלי עזר ועם קסדת מגן.
מדקלמת בעל פה את שירי הכבש ה- 16.
רואה טלוויזיה של גדולים.
עוזרת לאמא לקפל כביסה.
בוחרת כל ערב את הבגדים לגן.
מצחצחת את השיניים כל ערב.

כשאני ילדה קטנה אני כל הזמן אומרת: "לא רוצה".
לא רוצה לשתות שוקו.
לא רוצה ללכת לגן.
לא רוצה חברים וגם לא חברות.
לא רוצה ללכת הביתה.
לא רוצה לעשות אמבטיה.
לא רוצה להחליף בגדים.
לא רוצה כריך וגם לא סלט ירקות.

כשאני ילדה גדולה אני מכינה לי שוקו לבד. אני יודעת איפה נמצאת קופסת השוקו. אני מערבבת את השוקו עם החלב.
אני הולכת עם סומסום לטיול.
אני רצה בשמחה לגן.
אני אוהבת להביא ספרים מהספריה בגן.
אני מסדרת את הצעצועים.
אני אוהבת להסתכל בתיבת האוצרות שלי.

התעוררתי בבוקר מוקדם. פקחתי עיניים, מתחתי את הרגליים ואת הידיים גם.  חשבתי מה כדאי היום להיות ילדה קטנה או ילדה גדולה.

עוד מעט אמא תיכנס לחדר ותגיד לי  "פיצי צריך לקום"
"אמא אני לא פיצי אני היום ילדה גדולה"…

חזרה לחדשות ועדכונים